|
בית החרושת לוקשון (זוכרים את הגששים?) עובד במרץ. המוצר האחרון אותו מציעים לנו ''גוש שלום'', ''בצלם'' ושות' הוא הסיפור איך ש''פעם נוספת הוחמצה ההיזדמנות. הנה או טו טו הפלשתינאים כבר עמדו להודיע על הסכמתם להפסקת אש, וממש ברגע האחרון, בדקה ה 59, באה פעולתה האחרונה של ישראל ומנעה את מימושו של 'חזון הדורות לו חכינו'.''
הבעיה היא רק שהמוצר הזה כבר העלה עובש.
כמה פעמים שמענו את הסיפור הזה בעשר השנים האחרונות? יש להם חוש עיתוי מפותח לערבים. בצורה כזאת או אחרת ''הפסקת האש'' אליה הם תמיד מצליחים ''כמעט'' להגיע מיתרחשת רגע אחד א ח ר י שישראל מגיבה על ההתקפות שלהם. אף פעם אין להם ''טעות'' שכתוצאה ממנה הפסקת האש (אני מדבר על ביצוע ולא על בירבורים) החלה ל פ נ י שישראל נקטה בתגובה. במשך קרוב לשנה אחרי ששרון נכנס למישרד ראש הממשלה ישראל גילתה התאפקות שאף אחד לא האמין ששרון מסוגל לה, וכמעט ולא הגיבה על התקפות חוזרות ונישנות של הערבים. אפילו הזוועה של הדלפינריום עברה מבלי שישראל תנקוט בפעולה כל שהיא. אבל זה משום מה כלל לא הזיז להם, ונושא הפסקת האש לא היה על סדר היום. אז היה להם זמן. זה לא בער. לפתע פיתאום כשבאה תגובה ישראלית, וזה כואב להם, אנחנו שומעים שהם היו ''על הסף של הכרזת (לא ביצוע חס וחלילה!) הפסקת אש''.
מה שהשקרנים של גוש שלום שכחו לספר לנו זה שבמיקרה הנוכחי הפסקת האש עליה דובר היתה ''הפסקת אש בערבון [מאוד] מוגבל''. שבעצם היה מדובר יותר בהפסקת אש במאבקים הפנימיים בינהם מאשר הפסקת אש במילחמה נגד ישראל. |
או טו טו . . . ''הפסקת אש''
