  
  
  
|
 |
|
||
  ל''דג המלוח האדום''welcom |
|||
|
|||
לד''ר ישראל בר-ניר ברוך בואך, או שובך הביתה. איפה היו אנשים חכמים ובהירי מבט כמוך ב 1993? אז, כל קול היה חשוב באופן קריטי למנוע את האסון המתרגש, אסון של היפנוזה קולקטיבית תחת '' תהליך אוסלו'', מהלך שהוביל מדינה שלמה למה שקרוי ''חלום השלום''. למה לא שמענו את משנתך הבהירה והחכמה, שלך ושל רבים אחרים באקדמיה , קולות הנשמעים היום לאחר ש''החרבון'' של אוסלו כבר מעלה עשן ודם לרוב. איפה היו רהוטי המבט הלשון והעט עוד מקודם שנעשו צעדים הרי אסון למדינת ישראל, צעדים שמלחמת לבנון הייתה פיאסקו של נערים לעומתם. תהליך אוסלו שרבים מצרים עליו היום, נולד בחטא של חוסר יושר האינטלקטואלי. הרצון בשלום ששרה על יוזמיו ומשותף לכל הציבור בארץ, אינו מספיק בכדי לשלוף פתרונות מהשרוול ולקראם ''תהליך שלום''. קברניטי התהליך חטאו בעיקר בחוסר הבנה למרכיבי הקונפליקט. תוך גבהות לב ורוח עם חוסר ענווה לרוב, הם התעלמו מעיקר הבעיות והשאירו אותן לסוף בתקווה שהרוח הטובה, הקוקטייל על הדשא אצל הפרזידנט ודעת הקהל ב''עולם'', יעשו את המלאכה. אין בשום מקום בהסכמי אוסלו איזכור לבעיית הפליטים, פינוי התנחלויות, וירושליים. בעיות אלו הושארו לסוף. במקום לנהל מו''מ על פתרונות ופירוק מוקשים קיימים, הם גילגלו את המוקשים קדימה. כך תחת ''תהליך שלום'', קוקטיילים , ועידות והרבה טיסות ברחבי העולם, הם ניהלו מערכת רמיה, בעיקר עצמית, שהעסק מיתקדם. ביום הפירעון אחרי שנגמרו הצעדים בוני האמון, ואחרי 6 שנים של הליכה סחור סחור, הגיע עת הפרעון לתקוות שהופחו אצל הערבים ואז, ואז כמובן שלא היה מה לתת. עלתה בעיית הפליטים, עלתה בעיית ירושליים, וכמובן שאלת הגבולות והשטח. כל הדיבורים על מדינה פלשתינאית על שטח של כ 7000 קמ''ר לשם פיתרון הבעיה הפלשתינאית {בעיה בת 3-4 מיליון תושבים בשטח ועוד כ 2 מיליון בפזורה}הם עלבון לאנטיליגנציה של הערבים וגם עלבון לנו שמאכילים אותנו בשטות כזאת. השטח המוצע לפלשתינאים של ''הגדה'' ועזה, כולו ,ללא הפשרה הטריטוריאלית שאפילו היונים מטיפים לה, הוא כ 7000 קמ''ר , כשטח הגליל העמקים והשרון. וזאת הצעה למדינה עם עתיד!. קבלת הרעיון למדינת מיקרו כזאת היא יצירת נפץ לעתיד הקרוב שיפוצץ את כל המדינה שלנו ואולי את המזרח התיכון כולו. זה שהערבים מסכימים לכך זה מובן אבל למה מסכימים לכך אנחנו, זה בלתי ניתפס. בעיית הפליטים הערבים, שלא טופלה כלל ב''אוסלו'', היא על פי מה שלמדו אותי כילד, לב הסכסוך. בשנות החמישים ואני כילד בקיבוץ של השומר - הצעיר, למדנו ששימור הפליטים במחנות והנצחת הבעיה, הוא נשק בידי מדינות ערב להמשך המלחמה כנגד ישראל. רק יותר מאוחר הומצא השם ''פליטים פלשתינים'' לערבים שעזבו את הארץ ב 1948. מאז, 54 שנים שום דבר לא השתנה. מה שהשתנה הוא נכונותנו כעם להיכנס לספין של אשליות עצמיות, אשליות שנזרות לאוויר ע''י כל מיני פסאודואינטלקטואלים, והם תמיד מיפי הבלורית והבלייזר. לא יעזרו הלהטוטים, רק עבודה קשה, הרבה זעה ואמונה בדרכנו , יבטיחו לנו את העתיד. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| רפי:מה שהעלית זה רק חלק מהבעיה |
|||
|
|||
החלק השני הוא נאיביות טאקטית ואסטרטגית. אם אתה זוכר אחרי ''ששת הימים'' את הילדים הערביים שהיו מכניסים את הידים מלאות העפרונות או מחברות או מחדדים לתוך חלון המכונית העומדת ברמזור וצועקים 5 בלירה, 10 בלירה וכדו'. ה''ילדים'' האלו צריכים להיות היום בני 40 או קצת יותר. אולי ח''כ ברכה, עאזמי באשארה ואחמאד טיבי צמחו מהם. אני זוכר המון דברים מאז. כמו כולם,חשבנו שהם ''אהבלים''.. לא למדנו איך להתנהג עם עצמנו ומכל שכן איך להתנהג כעם עם ריבונות על שטחים משוחררים, התנהגנו כמו עם כובש על שטחים כבושים ומכאן כל התסבוכת. האידיוט ההוא שטבע את המבטע הלשונית''השטחים הכבושים'' ,כמו הרבה ''בעלי חזון ומנהיגות''. כן, מון ג'נראל מואיז דיין ע''ה אחד מהם, כמו המעטים האחרים עם טקטיקה טובה לא ידעו ולא העריכו את גודל השעה. (גם אורי מילשטיין יסכים עם זה) העולם חיכה, ה''גוים'' לא האמינו שנה עם ישראל קם לתחיה, לא איזו הצהרה של מדינה על טריטוריה שנויה במחלוקת, אלא חזרה להר הבית ,למרכז הדתות :בית תפילה יקרא לכל העמים''. הם הרגישו,כמו שהרבה נוצרים מרגישים היום, את גודל השעה. ומה קרה? אנחנו לא רק שאכזבנו אותם (נו,מילא ,כמה פעמים הם אכזבו אותנו ..לצערנו) אבל אנחנו אכזבנו את עצמנו. היסוסים,גיהוקים,פיהוקים והתמתחויות, התחכמויות, חדודי לשון פוליטיים, שפה דפלומאטית, הפכפכות, אי ביטחון בעצם השליחות..והנה. את פרותיהם של אלה אנו קוצרים היום.אבל..לא אבדה תקותנו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי