  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
שבע טענות מביא בועז מושקוביץ במאמרו: א. ההתנהגות הישראלית בשאלה הלבנונית חסרה תכנית מקיפה ומונעת על ידי מה שמושקוביץ קורא 'מנטליות העיירה היהודית: להינצל מהפוגרום החדש ולייחל לטוב'. ב. על ה'חמושים מהחמאס' וה'חמושים מחיזבאללה' לא חלים התנאים הקבועים באמנת ז'נבה לגבי 'חייל' על מנת שייחשב 'שבוי' לצורך חילופי אסירים. ג. מלחמת עולם בעצימות נמוכה המונעת על ידי הרוצים להשיג שליטה בשוק האנרגיה העתידי היא המציאות באזורנו, והטיפול הנקודתי של ישראל באוייביה (שכל אידיאולוגיה בעיניהם אינה אלא כלי שליטה) אינו תואם מציאות זו. ד. 'פולחן משא ומתן אינו מהווה חלק ממדיניות תבונית שמטרתה להביא תועלת איסטראטגית לישראל'. ה. לחיזבאללה יעדים איסטראטגיים שבאופן מפתיע אינם קשורים בישראל. ו.על ישראל ללמוד מהקזחסטנים האוהבים את שטחי כזחסטן הצחיחים ואינם מתייחסים בגסות רוח לצורך לשמור עליהם. ז. ישראל צריכה להגדיר יעדים איסטראטגיים כדי שהציבור בישראל לא ייסחף בזרם המליצות על מזרח תיכון בייליניאני. ח. המשימה של ישראל צריכה להיות החלפת השלטון במדינות הסמוכות לישראל, ואי ביצועה מוביל את ישראל להתאבדות. יש לקחת דוגמא מהנשיא בוש, ויש לשנות את פני המזרח התיכון בכוח. ובכן ישבתי ובהיתי בתקציר (נאמן ככל האפשר להגיגיו של מושקוביץ) על מנת להבין האם ניתן לייצר מאוסף הטענות הנ''ל תפיסה אחת קוהרנטית, או אפילו רעיון אחד ברור. ואכן ניתן לצמצם את הנקודות הנ''ל יותר: 1. ההתנהגות הישראלית מול אוייבינו עד עתה, ומה מניעיה. 2. מה מניע את ההתנהלות של אוייבינו. 3. אלו עקרונות על ישראל לאמץ על מנת לא להשאר במסלול המוביל להתאבדות. והתשובה של מושקוביץ: א. על ישראל לוותר על התפיסה ההגנתית כלפי אוייביה. קרי - מלחמות יזומות. ב. על ישראל להמנע מלשאת ולתת על חילופי אסירים עם אוייביה. קרי - על חיילי צה''ל להמנע בכל מחיר מליפול בשבי. קרי: כל חייל ישראלי שייפול בשבי יהיה עילה למלחמה. או שלחילופין האוייב ילמד שאין טעם לקחת שבויים ישראליים, וכל חייל שלנו שייפול בידי אוייבינו יוצא להורג במקום (ההוצאה להורג של שבויים ישראליים בעת לכידתם תמנע, באופן פרדוקסלי את היציאה הישראלית הצפוייה למלחמה לשחרור השבויים). ג. על ישראל להשתלב במלחמת עולם בעצימות נמוכה - קרי לוחמה מתמדת, מעמסה כלכלית שאין ישראל יכולה לעמוד בה לפי הנתונים הכלכליים נכון להיום - אך אולי ישראל תוכל להתמודד עם הבעיה על ידי פיתוח משאבים רווחיים יותר, קרי - השתלבות בסחר הסמים האיזורי, או לחילופין פיתוח מואץ של תעשיות הנשק בארץ. בעיה נוספת שיהיה צורך להתמודד איתה תהיה החשיפה המתמשכת של האוכלוסיה האזרחית בישראל לשדה הקרב (אך לזה ניתן יהיה למצוא פתרונות יצירתיים כדוגמת הבניה התת-קרקעית המקובלת אצל לוחמי החיזבאללה, ואירגון מחדש של החברה הישראלית במיליציות). ד. על ישראל להמנע מלהכנס למשא ומתן עם אוייביה, היות ואין לראות בכך חלק ממדיניות תבונית שנועדה לשפר את מעמדה של ישראל. קרי: מצב של לוחמה מתמדת עד לחסול כל אוייבי ישראל, או לחילופין הצלחה בהחלפת המשטר בארץ האוייב. את האפשרות שישראל תובס במערכה אסור להעלות על הדעת (גם במסגרת התכנון האיסטראטגי החדש), אך אם בכל זאת נחשוב על כל זה נעשה ברור שבמצב של לוחמה מתמדת כל כשלון של ישראל בשדה הקרב ייתרגם במהירות לחיסולה של מדינת ישראל. קרי - על ישראל יהיה להצליח בכל הפעולות הצבאיות שתיקח על עצמה. ה. על ישראל ללמוד להתייחס באהבה ובנעימות לאלה השואפים לשמור על שטחי ארץ ישראל. קרי - אנו צריכים להכיר תודה לצבי מושקוביץ על תרומתו לשימור שטחי ארץ ישראל, ואנו צריכים ללמד את קורותיו בבתי בספר שלנו כדוגמא לדורות הבאים. ו. על ישראל להגדיר יעדים איסטראטגיים כדי שאפשר יהיה להמנע ממזרח תיכון כגירסת ביילין - הווה אומר כדי שניתן יהיה להמנע מהסכמי שלום באיזור. קרי: יש ללמד את הנוער שהמליצות הנבובות על שלום אפשרי בזמננו אין להן אחיזה במציאות, ולכן על כל נער ונערה להתכונן לשירות צבאי ממושך. קרי: הארכת שירות חובה לחמש שנים לגברים ולשלוש שנים לנשים (תוספת ימי מילואים בהתאם למשרתים ביחידות המובחרות). ז. ישראל צריכה לקחת דוגמא מהעקרון השולט במדיניות האמריקנית במזרח התיכון, ולפעול להחלפת המשטרים במדינות האוייבות לישראל. קרי - המשך פעילות הלחימה הנוכחית, והרחבת הפעילות ללוחמה נגד סוריה (לא דמוקרטית) ונגד איראן (בהחלט לא דמוקרטית). קרי - הכנת הציבור בישראל למטחי טילים נוספים, הפעם לתקופה ארוכה יותר ועם יותר נפגעים (בשל אופי הטילים שיש לאיראן ולסוריה) ובגלל שצבאותיהם גדולים יותר וייקח לצה''ל יותר זמן לכתוש אותם. הפעילות הצבאית האינטנסיבית הממושכת תחייב הארכת תקופות המילואים בצה''ל לששה חודשים בשנה לפחות (ואולי יותר) כדי לאפשר שהייה של כוחותינו בסוריה ובאיראן לאחר כניעתן לישראל, כדוגמת תקופות השירות המקובלות אצל הכוחות האמריקאיים ששומרים כיום על הסדר בעיראק. וכדי לתרום את חלקי להיערכות מחדש של החינוך בישראל במתכונת המרימה על נס את תרומתם של הישראלים היושבים על אדמות פלסטיניות וגואלים אותן מצחיחותן אני מביא את הנוסח המלא מילה במילה של סיפורו לדוגמא של צבי מושקוביץ כפי שפורסם על ידו (ראה סעיף 'ה' בקטע האחרון למעלה): [הכותרת במקור] 'Human Rights of Jewish Resident of Judea' ''פרט למלחמה המוכרת של הערבים נגד היהודים בישראל, קיימת מזמן חזית נוספת, העוברת דרך בתי המשפט הישראלים. הערבים מנצלים ביעילות את עורכי-הדין היהודים העומדים לרשותם ואת החוקים הישראלים המאפשרים להם להגיש תביעת נזיקין בסכום עתק נגד כל יהודי אשר שפר מזלו להיחלץ בחיים מהמארב, שנטמן לו קודם לכן.אחד הנפגעים האחרונים של המציאות המעוותת הזו הוא בועז מושקוביץ, תושב תקוע בן 43, אב לשתי בנות. לפני עשרים שנה הוא נאבק בברה''מ למען עלייתו לישראל. במשך אחת-עשרה השנים האחרונות הוא נאבק נגד רשויות החוק במדינת ישראל ופעילי ''זכויות אדם'' מהשמאל הקיצוני. נסיעה שגרתית שלו הביתה לפני שנים, הפכה בתוך דקות לחלום ביעותים שלא רק שלא הסתיים אלא עבר לאחרונה לשלב קשה יותר. ביום 18.2.1991, בשעת חשיכה, נקלע מושקוביץ למחסום של אבנים ומטען-דמה סמוך לעיירה בית-סאחור, דרומית לבית-לחם, בכביש המוביל מירושלים לתקוע. הימים היו ימי מלחמת המפרץ, הערבים היו באיפוריה והפיגועים גברו. מושקוביץ עצר וחטף מטר ראשון של אבנים מאחור. המצב נראה כמו מארב מתוכנן. הוא יצא ואיתו נשקו, רובה 16M. ירה שתי יריות באוויר. מטרי אבנים נוספים כוונו אליו. הוא הצליח להתחמק ותוך כדי זה ירה באוויר יריות נוספות. השילוב של הירי והתחמקות מהאבנים הביא לכך, שחלק מהיריות נורו בזווית נמוכה ופגעו באחד הבתים של בית-סאחור. נער ערבי סלאם מוצלח נפגע בראשו בתוך הבית ומת מפצעו מאוחר יותר. יומיים לאחר האירוע מושקוביץ נעצר לחקירה. שלושה ימים לאחר האירוע עורך-דין בשירות ''בצלם'' בשם אברהם גל כבר היה במקום וערך ''תחקיר'' משלו. הוא גבה עדויות מערבים ורשם תצהירים אשר בבוא העת הוגשו לבית-המשפט. בשנת 1993 הוגש נגד מושקוביץ כתב אישום. על-פיו הוא עצר ללא כל סיבה של ממש וירה להנאתו לעבר בתי התושבים. סעיף האישום היה הריגה. לאחר מו''מ ממושך הסכימה הפרקליטות לתקן את כתב האישום, כך שיכלול חלק מגרסתו של מושקוביץ ולהמיר את סעיף האישום לגרימת מוות ברשלנות. מושקוביץ ריצה חמישה חודשים בעבודות שירות. במרץ 1994 פרסם הארגון ''בצלם'' דו''ח תחת כותרת ''אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים''. בדו''ח זה ''מככב'' מושקוביץ כאחד ''המקרים לדוגמה''. תיאור האירוע דומה לכתב האישום המקורי שהגישה הפרקליטות ואף חמור יותר ממנו. בסוף הדו''ח מובא מכתב תשובה מאת משרד המשפטים לשאלה של ''בצלם'', מדוע נערכה עסקת הטיעון. זו לשון המכתב: ''... נערכה עסקת הטיעון עם הנאשם מטעמים של קשיי הוכחה. עסקת הטיעון נערכה רק לאחר שנציגי הפרקליטות יצאו מספר פעמים לשטח האירוע עם מודד מוסמך, ורק לאחר שבעקבות מדידות שנערכו על ידו בשטח התעורר חשש שלא ניתן יהיה להפריך את טענתו של הנאשם בדבר הגנה עצמית.'' בסוף שנת 1994 הגיש אברהם גל בשם משפחת מוצלח מבית סאחור תביעת נזיקין נגד מושקוביץ בבית משפט השלום בירושלים. לכתב התביעה צורפו התצהירים אשר נרשמו בפברואר 1991. כתגובה, מושקוביץ הגיש תביעת צד שלישי נגד המדינה. הוא טען שהמדינה לא מילאה את חובתה בשמירה על הביטחון בכבישים ובמתן הדרכה נכונה בשימוש בנשק תחת יידוי אבנים. כמו-כן, ניסה מושקוביץ להגיש תביעת צד שלישי נגד המוכתר של בית-סאחור, אך תביעה זו כלל לא התאפשרה. הסתבר, שאין כל מנגנון חוקי להציג לערבי תושב בית-סאחור (או כל מקום אחר ביש''ע) הזמנה לדין – ובהעדר הזמנה כזאת, אין לתביעה כל תוקף ... כבר בתחילת התהליך פנה מושקוביץ לאנשי מועצת יש''ע בבקשה לסייע בידו. הוא היה זקוק למידע שיכול היה להיות מוגש כחומר ראייתי לבית המשפט וגם לסיוע כספי. הוא דיבר עם יו''ר מועצת יש''ע אורי אריאל (היום ראש מועצת בית-אל וחבר כנסת), דובר המועצה אהרון דומב (היום מנכ''ל משרד התיירות) ויו''ר ארגון ''בצדק'' שלמה פילבר (היום יועץ של ביבי נתניהו). למרום האופי הציבורי של המשפט וחשיבותו – איש מהם לא הזיז אצבע בנושא. המשפט התנהל שש שנים. במהלכו נשמעו עדויות רבות, בכללם גם עדויות של שני ערבים מבית-סאחור, אשר הצהירו על עצמם כעדי ראייה. אחד מהם הורשע בעבר בעצמו בידוי אבנים וגם השני גילה בקיאות מופלאה בטכניקות של רגימה באבנים. בעדויותיהם נתגלו סטירות רבות. לדוגמא, טענו שניהם, שראו את הכול לאור הירח או ''אור מהטבע''. למרות שהאירוע התרחש בתחילת חודש עברי והוגשו לבית המשפט הוכחות על כך, שהיה זה לילה אפל, קיבל השופט אריה רומנוב את העדויות האלה ודחה מכל וכל את עדותו של מושקוביץ. הערבים טענו, שבמקום היה גם פנס רחוב. לא היה כל ברור בנושא זה: האם ישנן ראיות, שהיה פנס? באיזה מרחק? אם היה - האם הוא דלק באותו ערב ומהי עצמת האור שהוא הפיץ? בית המשפט כלל לא התעניין בשאלות כאלה. במשפט העיד מומחה לירי יוסף יקותיאל, אשר העיד לטובתה של סבירות גרסתו של בועז מושקוביץ. עדות זו נדחתה על-ידי השופט רומנוב ללא כל הסבר. הוא פשוט כתב בהחלטתו, שבנושא זה ''אין צורך במומחיות מיוחדת''(!) אותו מומחה גם העיד, שבמטווחים פרטיים לימדו אך ורק ירי מאקדחים ולא מרובים צה''ליים והרי האימונים האלה שונים לחלוטין. מעדות זו השופט רומנוב התעלם. מושקוביץ הביא לעדות את מי שהיה במשך שבע שנים קצין הגנה מרחבית באזור גוש-עציון, תושב בית-אל, רב-סרן משה רוזנבאום. הנ''ל ניסה כל אפשרית להתחמק ממתן עדות. כשסוף-סוף הגיע לבית המפשט, הוא התחמק בכל השאלות הקשות. על פי עדותו של רס''ן רוזנבאום, הוא בעצמו לא זכר בדיוק מהן הוראות פתיחה באש ולא ידע מה עושים תחת מטר אבנים. רס''ן רוזנבאום, בדרך הפוכה, הציג לבית המשפט את האמת המרה: בכל שנות הטרור הערבי בדרכי יש''ע, צה''ל לא עיבד ולא הוציא לפועל תוכניות הדרכה מתאימות למצבים, שהתרחשו מדי יום ואף לא הוציא הוראות פתיחה באש רלוונטיות לאותם מצבים, אך השופט רומנוב התעלם לחלוטין מהמסקנות הנובעות מעדותו של רוזנבאום. פסק-הדינו של אריה רומנוב התקבל בדצמבר 2000. השופט קבע בהחלטתו, שבועז מושקוביץ ערך במקום מסע נקמה מתוכנן מראש ולכן עליו לשאת באחראיות על מעשיו ולפצות את התובעים על נזק והוצאות משפטיות בסכום הקרוב ל- 200,000 ₪ . התביעה נגד המדינה נדחתה. במהלך שנת 2001 הוגש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי בפני הרכב של שלשה שופטים: עדיאל, אוקון ומזרחי. הערעור כלל חמישים סעיפים, בהם טענו הנתבע ועורכי-דינו לטעויות של רומנוב, אך רוב הטענות כלל לא זכו להתייחסות של ההרכב הנכבד. פסק-הדין ניתן בפברואר 2002. אומנם, בשונה מרומנוב, השופטים של המחוזי לא השתכנעו, שבועז מושקוביץ תכנן את המעשה מראש, אך הם השאירו על כנה את השורה התחתונה של פסק-הדין הקודם. גם הם תמכו בעדויות של הערבים וגם הם ''לא השתכנעו, שהנתבע היה בסכנת חיים''. המדינה שוב זוכתה מכל אחראיות. השופטים קבעו, שהנתבע היה צריך לדאוג להכשרתו בירי על-ידי פנייה ''בין אל אחראים על הביטחון באזור ובין במסגרת פרטית'' – בניגוד מוחלט למה, שעולה מהעדויות של רוזנבאום ויקותיאל, שהוכיחו, שלא היה לאן לפנות ! עיוות הצדק מתחזק אף מהעובדה, שתביעות של אזרחים ישראלים נגד ערבים תושבי יש''ע אינן ניתנות לביצוע והחלטות כספיות בתי משפט נגד אותם ערבים אינן ניתנות למימוש. מנגד, נמשך זרם התביעות של הערבים נגד היהודים כפרטים וגם נגד מדינת ישראל, כאשר מועצת יש''ע ומפלגות הימין ממשיכות במדיניות של התעלמות מוחלטת מהנושא. בינתיים, בועז מושקוביץ מוכרח לגייס 200,000 ₪ ... מי שמעוניין בפרטים נוספים או יכול לעזור – נא לכתוב לכתובת mail2@boazm.50megs.com'' [סוף ציטוט] סיפורו האישי- אוניברסלי של מושקוביץ גם מראה כיצד הגורמים הבוגדניים בחברה הישראלית כדוגמת אנשי 'בצלם' מתאנים לישראלים המיישבים את האדמות הצחיחות של יהודה ושומרון תוך הקרבת קורבנות אישיים. אני מקווה שסיפור תלאותיו של מושקוביץ יחדד אצל הקורא את המסקנות שהסקנו מניתוח מאמרו של מושקוביץ ויתרום אולי לאחדות רבה יותר בקרב הציבור הנוהה אחר המליצות על מזרח תיכון שאפשר כביכול לחיות בו בשלום, ויאפשר לכולנו להסתכל נכוחה במציאות - דרך הכוונת של הנשק האישי. אילו כולנו מושקוביץ, וניצלה ישראל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קח מקל קח תרמיל בא איתי אל הגליל |
|||
|
|||
קח מקל קח תרמיל בא איתי אל הגליל בא ניסע למטולה ושם נכניס אותך לסוריה קח מקל קח תרמיל בא איתי אל הגליל כי משם תבוא הישועה ואז נתפטר ממך קח מקל קח תרמיל בא איתי אל הגליל כי משם נראה אותך עד שתבוא הקטיושה קח מקל קח תרמיל בא איתי אל הגליל כי הכי-זבלה נימצא והוא יתן לך תשובה לה לה לה | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי