  
  
  
|
 |
|
||
  מו''מ |
|||
|
|||
אתהצודק בכל מה שכתבת לעיל. הוסיף והדגיש כי קטעי ''השתיקה'' אינם בכל שלב ושלב,אלא רק בשלבים קריטיים ומכריעים.ניתן להשתמש בהם במהלך המן''מ פעם,אולי פעמיים,מעבר לכך הם מאבדים מ''כוחם''ואין להם משמעות במו''מ. יש חשיבות גדולה ולעיתים מכרעת אם יש ''איש אמצע'' במן''מ.זה משנה את כל הטקטיקה.דוגמה: הנרי קיסינגר בשנות ב-70 או הנשיא קרטר בעת המו''מ לשלום עם מצרים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| למרבה הפלא יש בינינו הסכמה הפעם. |
|||
|
|||
אבל שתי הדוגמאות שהבאת דווקא אינן מוצלחות. קיסינגר היה מגלומן שעשה כמיטב יכולתו למנוע הגעה להסכם ישיר בין ישראל ומצריים. הוא לא היה מוכן שייחתם איזה שהוא הסכם שהוא לא יקבל עליו את מלוא הקרדיט. קרטר היה סתם טפש. תרומתו כמעט ולא הורגשה. הוא נשאר כזה עד היום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למרבה הפלא יש בינינו הסכמה הפעם. |
|||
|
|||
איני מסכים איתך.קיסינגר היה אומן בשטח זה.הוא הבין את חשיבות המתווך בעיסקה ואת הסכנות במו''מ ישיר בין שני צדדים שטוענים לנצחון.ענין הקרדיט הוא שולי ואין לו כל חשיבות מבחינת התוצאה הסופית. החשיבות בתיווך של קרטר היה במתן החסות ובמתן התחושה לצדדים שאסור ל''אכזב'' אותו ולכן חייבים לצאת עם הסכם. ראה (בענין תפקידו של קרטר בלבד)את הכשלון של קלינטון בקמפ-דיויד2 לעומת ההצלחה של קרטר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טוב, בכל זאת אנחנו לא מסכימים בכל מאת האחוזים |
|||
|
|||
קיסינגר היה באמת אמן בתיווך, אבל הגישה שלו היתה ביסודה מכוונת להשגת הסכם בכל מחיר ולאו דווקא הסכם ''טוב''. זה בלט במיוחד בהסכמים עם צפון וייטנאם. מאחר וכל ההסכמים בהם הוא היה מעורב היו על חשבון צד שלישי ששלם את המחיר, זה לא הפריע לו, והוא יכול היה לרשום את זה כהישג. במקרה הספציפי של מלחמת יום כיפור הוא התערב בצורה בוטה, גרם להפסקת השיחות בקילומטר ה 101 והעברתן לג'נבה שם היה לו יותר נוח לעבוד על כל הצדדים. הסיסמא שלו היתה תמיד ''לשמור על המומנטום'' בלי להתייחס לשאלה לאיזה כיוון (פרס למד ממנו הרבה). אני חושב שללא התערבותו היה סיכוי טוב להגיע להסכם עם מצריים ב 1974 ואז בגין היה תופש פינה נידחת בספרי ההיסטוריה ואף אחד לא היה זוכר אותו. באשר לקרטר, זה נכון שהחסות שלו יצרה מצב בו היה צורך להזהר שלא לפגוע בנשיא ארה''ב, אבל זה עבד רק על צד אחד. לסאדאת לא היתה שום בעיה לחזור הביתה בידיים ריקות גם אם זה היה פוגע בקרטר. כפי שאתה מציין בעצמך מהדוגמאות היותר מאוחרות של קלינטון (אסאד בקשר לגולן וערפאת בקמפ דייויד 2000), הערבים אף פעם לא מכוונים את מהלכיהם לפי השיקול של לא לפגוע במי שהוא. אסאד נהג להחזיק את כריסטופר (שר החוץ הראשון של קלינטון) שעות במסדרון לפני שהואיל לדבר אתו בכלל. שום ראש ממשלה או שר ישראלי לא היה מעיז לנהוג כך. זו הסיבה שהערבים אף פעם לא מפגינים ''יצירתיות'', ושאף אחד לא מצפה לזה מהם. אצלם מה שקובע זה מה שהם רוצים להשיג ואם אפשר, להשיג את זה ללא תמורה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי