|
אנשים, אתם עוסקים בשני דברים עיקריים: קשקוש ססמאות נימלצות (ראו מליצות אהרון ברק) ובפשיעה (ישירות, או נוטלים בה חלק פסיבי). לפעמים קשקוש המליצות הזה הוא פרוגרמטי כגון ''לכן רק סולדריות בין בני האדם ומנהל תקין ונקי יכולים לגרום לנו לבנות מדינה רצינית וראויה לדרות הבאים'', לעיתים קשקוש המליצות מחפה על פשעים, ולרוב, משקף חרדה או מניפולציה.
לכל אלה אפשר להגיד: בן אדם, אתה, אתם כולכם, מקשקשים. הרי אפילו בשעת כתיבת הססמאות הללו הרגשת חסר אונים לחולל משהו ממשי, לא כך? המדינה הזאת כולה מקשקשת, היה קשקוש, והיה עוד אחד - וכלום. אבוי לנו, נשארנו באותה מדמנה. אתם מנסים לטבע את חרדתכם הקשה, את תחושת אובדנכם (מלחמת לבנון השנייה, השחיתות חסרת התקדים הזאת, העושק הנורא מצד המדינה, שאינה אלא חבר מושחתים וגונבי כספים - ראו רשות המיסים). כבר הנביא ישעיהו אמר: כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים. הוא כוון בדיוק להיום, לרגע זה, כשפסע ביניכם ובין האובדן. רק השלמות הפנימית, אהבת האל האין סופית בליבכם, לקיחתכם חלק בדבר הנפלא הזה שאתם מתכחשים לו בכזו איוולת חרופה - וסובלים, סובלים ללא טעם, לכל אורך 2000 שנות ההתכחשות למלכות שמים המפכה כבר בלבבות, רק זאת יהווה את אותו מעיין נפלא של רוח הקודש האמיתית, שתתן לכם את היכולת לחשוב, לראות, לעשות, ליצור. אתם כרגע מגורשים מהתבונה. ונלחמים בכל כוחכם במציאות, באמת, בגרעין הוויתכם האמיתית. אינכם אלא עלה יבש ונידף. אנשים - חיזרו לחיים האמיתיים, הראויים לאדם, אלה שהוענקו לו בחסדי אהבת האל לבני האדם. |
המגורשים מהתבונה ומחסד האל - חיזרו למציאות שהיתה תמיד שלכם
