|
חגית,
אני מבין את זעמך על הביטוח הלאומי, עברתי לפני מספר שנים חוויה דומה, אך היה לה המשך גרוע עוד יותר.
היות שלא שמרתי את האישורים המתאימים, אך גם לא הייתי מוכן לשלם את הסכום הגדול שהשיתו עלי בלי שום סיבה, ולאחר שהצלחתי בכ''ז להראות שהסכום אינו הגיוני סוכם שהם ייבדקו שנית כמה אני חייב. שבוע לאחר מכן נסעתי לחודש לחו''ל, כשחזרתי מצאתי שעקלו את כל חשבונות הבנק שלי, כל תוכניות החסכון, וגם הניחו את ידם על איזשהו סכום של מלווה שלום הגליל שהמדינה היתה חייבת לי ולא ידעתי על קיומו.
אחרי ריצות לביטוח לאומי, דין ודברים, הדיינויות עם הפקידים הכי בכירים, הגיעו למסקנה שאני חייב להם בעצם רק סכום של כ- 250 שקלים (הסכום המקורי היה משהו בסדר גודל של 8,000 ש''ח).
שלמתי 250 ש''ח כדי שהסיוט ייגמר כבר (לדעתי לא הייתי חייב להם אפילו את הסכום הזה), ואף קיבלתי נייר שמודיע על ביטול העיקולים. בזה זה נגמר? בשום אופן לא.
כשהגעתי לאחר כמה ימים לבנק התברר שהעיקול לא הוסר. הייתי שוב צריך לכתת את רגלי לביטוח הלאומי. וכשלבסוף הסתיימה פרשת העקול, הגיע לאחר שבועיים חיוב חדש, אמנם לא על 8,000 ש''ח אלא רק על 2,500. שוב טלפונים שוב בירורים. לקח עוד חודש עד שהודיעה לי אחת הפקידות שנפלה אצלם טעות ואיני חייב להם דבר. מה אתם יודעים, היא אפילו התנצלה על כך בחצי פה.
זאת פשוט דוגמה לעריצות השלטון: כל פקיד זוטר בביטח הלאומי רשאי בגלל טעויותיו להכנס ולעשות כרצונו בחשבון הבנק של האזרח. חובת ההוכחה היא על האזרח, הריצות ועגמת הנפש על חשבונו, וכשמתברר שהפקיד טעה, או כפי שהם מכנים זאת ''המערכת'', אין איש מהאחראים לנזק שנגרם לאזרח משלם על כך בשום צורה. אז למה שיהיה אכפת להם לטעות? |
ביטוח לאומי כדוגמה לעריצות השלטון
