|
מדובר כאן בפיתוח אוריינטציה של הסתמכות על כוח שרירותי
כוח מדכא, ברוטליזציה כדרך הכמעט בלעדית לבוא במגע עם המציאות האנושית. זאת כתחליף לדרכי תבונה ואוריינטציה של יצרנות. אני מגדיר דיכוי כבלימת יצרנותו של הזולת. כשהדיכוי נפוץ, היצור והצמיחה הכלכלית יורדים. הממד או ה''שאלה'' המרכזית, הראשונית, ביחס לאחר היא ''מה כוחו של שמעון'', בדומה לשאלתו של סטלין ''כמה דיויזיות יש לאפיפיור''. זאת, בניגוד לשאלה שמציגים במערב בדרך כלל, מה הם איכויותיו הסגוליות, דהיינו, מה הוא הפוטנציאל היצרני של סמואל ובעיקר, יצור רעיוני, יצור מושגים ואידאות חדשים - כאשר מושגים זה הבסיס לכל פעולה יוצרת.
אין מדובר רק בדיכוי שלטוני, אלא בהשענות אנשים רבים על אקלים של כוחניות וברוטליזצייה היוצר היתרים להפעלת הכוח הגס והשרירותי בקנה מידה נרחב. הכוח, חייב להראות גם כשרירותי ומנוגד לתבונה וליכולת ניבוי מתי יופעל ואיך. וזאת, כאשר שרירותיות הכוח, נועדה להטיל אימה ולשתק את התודעה היוצרת. וכך, בניגוד לכל תוחלת סבירה, כאשר אתה תצפה לתגמול, עקב מעשים טובים ונאמנים ופעולה חרוצה ועתירת כשרון, דווקא אז תחתוף בישראל בעיטה בפרצוף, וכאשר אתה מראה חוסר יכולת, ובוגדנות, דווקא אז תקבל שכר במקום עונש.
ישראל היא מדינה בה הכל הפוך, דהיינו, היא שדה פעולה של כוח שרירותי וברוטאלי, ולא תבונה. לכן הצמיחה בישראל ניזונה משנונראי ענק של סיוע חוץ, והעושר בישראל - המרוכז אצל קבוצה קטנה, ניזון מהפקעה מסיבית של קרקעות ערביות, ושל עושק האוכלוסיה היהודית. |
בישראל נפוץ תפעול כוח שרירותי, ברוטאלי וגס, בדרכים סובטיליות
