  
  
  
|
 |
|
||
  תופעה מעניינת |
|||
|
|||
תמיד כשיש איזה חג דתי יש כאלה הקופצים לציין עד כמה הם לא שומרים על מנהגי החג. מה הם אוכלים בכיפור, איך הם לא מדליקים נרות, איך הם אוכלים לחם בפסח או איך הם לא שמעו תקיעת שופר. אם זה כל כך טבעי ונכון בעיניהם אז למה בכלל לכתוב? הרי הם לא כל יום כותבים שהם אוכלים טריפות או איך הם לא הלכו לבית כנסת. אז למה בכל זאת הם טורחים לציין ולהדגיש איזה מצוות הם לא קיימו בחגים? זו אינה סתם פרובוקציה שהרי אילו זו היתה פרובוקציה היו בכל יום יכולים לכתוב על איזו מצווה שהם לא מקיימים, המסקנה היא שזה כן מטריד אותם, עוד לא הצלחתי לפענח בדיוק אבל יש כאן משהו שמעסיק אותם והם נלחמים בו. לאדם חילוני זה נראה טבעי בהחלט שהוא לא צם או אוכל מסיבות של אמונה בדיוק כשם שהוא נוסע או לא נוסע בשבת, בדיוק כשם שהוא יכול להזדמן לבית כנסת במקרים שונים או שהוא לא הולך לבית כנסת. אין כאן שום דבר מיוחד ששוה תשומת לב או הכרזה פומבית. צריך לחשוב על זה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תופעה מעניינת |
|||
|
|||
אני נמצא בחברה שאינה דתית רוב אלו הבאים אתי במגע אינם דתיים . אחדים מהם נוסעים לחול בפסח , בימים נוראים מפני שבמחיר של ימי חופש מצומצמים הם יכולים לבלות בחו''ל יותר משבוע . אף אחד לא תוקע בחצוצרות שבראש השנה הוא מבלה בדיסקוטק וביום כפור במסעדה טובה . אף אחד גם לא שואל אותו . כפי שאף אחד לא שואל אותו איפה הוא אוכל בפסח . מי שתוקע בחצוצרות מן הסתם הענין הדתי מציק לו וגורם לו לאי נוחות וכדי לנטרל את התיסכולים שלו הוא מצטדק ותוקע בחצוצרות . מיסכן . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הסבר מחוג סיר הבשר |
|||
|
|||
יש הסבר פשוט לתופעה: בישראל רוב האוכלוסייה המתקראת חילונית הינה למעשה ''דתילונית'' בהווייתה, ובמקרים רבים שומרת על גחלת ישראל-סבא גם אם אינה מאמינה בכך,ועוד על ידי ריטואלים בהתאם. דוגמה: מספיק שתשאל עצמך אם התחתנת בעזרתה האדיבה של הרבנות, ו/או אם מלת את בנך כדת וכדין מבלי להרהר על כך פעם נוספת. החילונים מתוך הכרה חייבים במידה מסויימת לכתוב דברים מסוג דבריו אלה של ספירו, שכן עליהם להסביר בראש ובראשונה לעצמם מדוע אין הם מרגישים כחלק אינטגראלי מכל שמחת החג, ולו מסיבות חילוניות גרידא או סתם חוסר יכולת להתחבר לטקסט האתנוצנטרי במקרה ההגדה. אני מבחינה זו מבין את ספירו היטב, אולם שולל על הסף את החיבור התמוה למנטרת הכיבוש שחוזרת ומופיעה כעווית בלתי רצונית בכל חיבוריו. רוצה לומר: ההגדה בניסוחה הנוכחי מספיק בעייתית לטעמי האישי גם ללא התחפרות בהגנה על העשוקים ומהמדוכאים לשיטת ספירו. היהדות, אגב, נבנית מההתנגדות אליה הרבה יותר מההיבנות על אלה המקבלים אותה. הפטנט האמיתי שממש מטריד את היהדות – לפחות מנסיוני האישי – הוא פיתוח סוג מסויים של אדישות כלפיה, אולי כי אדישות היא דבר פרגמאטי בהווייתו. בעיקרון המדובר בדת אתנוצנטרית ללא שום מסר אוניברסלי המקופל בתוכה, להוציא עם הבחירה. זה כמובן לגיטימי ועובר את מבחן הכורסא [1], אולם בעייתי בכל זאת עבור האדם היהודי המודרני המבקש להשתחרר מתרבות הקאסטות המצוייה בהווייתה. ______________________________________________ [1] מבחן הכורסה פירושו לשבת בכורסה בביתך בהווה ולהתבונן על ערכים בתאריכים קדומים – ולשפוט זאת בעיניך שלך מתוך הכורסה בתאריך בה אתה יושב עליה. זה כמובן בעייתי שכן השלכת ערכים מודרנים מהכורסה על זמני עבר אינה אלא סוג של אנאכרוניזם מהופך לשיטתי. זו הסיבה שאין מקום ''להתבייש'' בקיום מצוות מוזרות, שכן אין לשפוט אותם מתוך ערכי הכורסא (מה שהרבה ישראלים שמחזיקים מעצמם חילונים מבצעים בפועל). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי