לפני מספר חודשים, חזרתי שוב על הצעתי האנטי ליברלית בעליל (
רוצח נתעב משתחרר) לפיה רוצח, כל רוצח, ללא התחשבות ב''נסיבות מקלות'' (זהות הנרצח, מצבו הנפשי של הרוצח, גילו בעת ביצוע הפשע, או כמה הרגיז הנרצח את הרוצח) יישלח למאסר עולם ללא אפשרות חנינה עד סוף ימיו. אין לדעתי גם להתחשב במידת החרטה של הרוצח או בסיכוייו להשתקם.
אין לדעתי גם להתיר לרוצחים יציאות מחוץ לכלא לצורכי חופשה, חתונה, התייחדות, או אפילו השתתפות בלווית קרוביהם.
וכך אמרתי אז:
''לא צריך להכביר מילים על המצב היום:
קטינים רוצחים, נידונים לעשר-חמש עשרה שנות מאסר ויוצאים מהכלא לאחר שמונה-עשר שנים.
רוצחים ''רגילים'' - עונשם נקצב ל-25 שנה, אחר כך מורד ל20, ומשוחררים אחרי 14 שנה על התנהגות טובה. רוצחים יוצאים לחופשות, נישאים, מולידים ילדים, משוחחים חופשי עם מקורביהם בטלפון, קוראים, לומדים ומצפים ליום השחרור''.
העיקרון המוסרי מאחורי הצעתי הוא פשוט: קדושת החיים - אין להתיר לאדם ליטול את חייו של אחר והעושה כן, - תינטל ממנו לפחות חירותו.
הפרסום אז היה על רקע הפשעים הנוספים שביצעו רוצחיו של דרק רוט.
היום אני בא וחוזר על הצעתי לרגל שני אירועים מחרידים, שלו התקבלה הצעתי לא היו מתרחשים.
האחד, חשיפת נסיבות רציחתו של השופט עדי אזר, על ידי אסיר עולם שקיבל הקלה בעונשו.
השני אירע הלילה: רוצח ששוחרר מאשפוז נפשי פצע את אמו ואחיו אנושות.
החשוד, שרצח את אביו ב-1989 ונמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ונשלח לאשפוז בכפייה, שוחרר לאחרונה מהמוסד הסגור להוסטל שיקומי.
המשטרה גילתה בחקירתה שהחשוד עבר בשנים האחרונות מאשפוז במוסד סגור להוסטל שיקומי פתוח ונהג לבקר את אמו בסופי שבוע. הוא הגיע לביתה הלילה, ובעת הוויכוח עימה היכה אותה בגרזן. לאחר מכן, הלך לבית אחיו, התווכח גם עימו, ודקר אותו בסכין. מד''א פינה את האם ואת האח לבית החולים סורוקה.
אחרי שתקף את השניים הלך החשוד לבית החולים הפסיכיאטרי בעיר ואמר שרצח את אמו ואת אחיו, וביקש שבית החולים יאשפז אותו. בבית החולים סירב לבקשתו, והוא התקשר למשטרה וסיפר על המעשה.
המשטרה עצרה אותו והעבירה אותו לחקירה שבה הוא הודה במעשים המיוחסים לו והסביר שעשה זאת לאחר שאביו נגלה לו בחלום וביקש ממנו לרצוח את אמו ואחיו.
על פי עקרון קדושת החיים, אני מתנגד כמובן לעונש מוות...
ושוב - תקנו אותי אם אני טועה.
כמה דם עוד יישפך?
