העולם לפי הוהמן

מרטין הוהמןהסיפור התחיל ונגמר בנימה פאתטית, כיאה לחומרים מהם היה מורכב; חבר הבונדסטאג הגרמני מרטין הוהמן (Martin Hohmann), אשר מוכר אדם חביב וחייכן, הציג לפתע פן נוסף בהגיגיו מתוך מה שנראה כיצר התאבדות פוליטי. הוהמן עצמו לא מצא נושא טוב יותר לטיפול מהנושא היהודי, כשהוא עורך השוואה מעוותת בין גרמנים ליהודים לפיה אלו האחרונים היו בעברם 'תליינים' בדיוק כמו הגרמנים. ההשוואה עצמה, שנאמרה על ידי הוהמן ביום איחוד גרמניה בהרצאה שנשא במחוז הבחירה שלו, היתה קבורה למעלה מחודש בפחי הזבל של ההיסטוריה, כשלפתע נתגלתה מחדש (איש לא יודע איך), נשלפה החוצה, כשהיא גורמת לסערה פוליטית ותקשורתית כאחת.

להלן חלקים נבחרים מהרצאה זו:

[...] ''העם הגרמני התעסק בפשעיו של היטלר לא משוא פנים ובאופן חד פעמי, תוך שהוא מבקש סליחה ומשלם כספי פיצויים בסדר גודל של מיליארדים ליהודים'' [...]

[...] ''על רקע זה אני רוצה להציג תיזה פרובוקטיבית: האם יש בקרב העם היהודי - שאותו אנו מזהים בתפקיד הקורבן - גם כן פרק אפל, או שמא היהודים הינם קורבנות בלבד, שנועדו לסבול? [...]

אנו ראינו [...] באיזה נחישות והתמדה היהודים השפיעו על התנועה המהפכנית ברוסיה ובמדינות מרכז-אירופאיות. דבר זה הביא את נשיא ארה''ב וודרו ווילסון בשנת 1919 להערכה, שהתנועה הבולשביסטית מונהגת ''על ידי יהודים''.

במידה מסויימת של צדק, אם כך, ניתן להעלות את השאלה לגבי ''תליינותם'' של היהודים, על רקע מליוני המתים של מהפיכה זו.

מספר גדול של יהודים היה אקטיבי בתפקידי מפתח כמו גם בקומנדו ההוצאה להורג של הצ'קה. ניתן לציין במידה מסויימת של צדק, אם כך, שהיהודים הם ''עם של תליינים''. זה אולי נשמע מבהיל, אבל זה מקיים בדיוק אותה לוגיקה לפיה מכונים הגרמנים ''עם של תליינים'' [...]

צריכים לבחון באופן מדוקדק יותר; היהודים, שלקחו חלק בבולשביזם ובמהפיכה, ניתקו כל קשר דתי להשתייכותם. הם היו במוצאם ובחינוכם יהודים, אך בהשקפת עולמם שנאו בלהיטות כל דת אפשרית.

דבר דומה נכון גם במקרה הנציונאל סוציאליסטים; רובם באו מבתי אב נוצרים. הם דחו את הדת הנוצרית והיו לאויביה של הנצרות והיהדות. הדבר המשותף בין הבולשביזם והנציונאל-סוציאליזם היה השקפת עולמם העויינת לדת, והיותם חסרי [אמונה] באלוהים.

על כן לא ''הגרמנים'' וגם לא ''היהודים'' עמים של תליינים. בהתאם לכך ניתן לומר בצדק רב, שבעלי האידיאולוגיות שדחו את אלוהים, היו התליינים של המאה הקודמת.'' [...]

כללית ניתן לומר שטיעוניו של הוהמן מגוחכים, ואינם עומדים בקנה מידה היסטורי, אך נראה שהדבר מורכב יותר: הרצון לנפח את מספרם היחסי של יהודים בשורות הצ'קה ובקרב מנהיגות הפלגה הקומוניסטית אינו תמים, ומכוון להשיג רלטיביזציה בפשעיה של גרמניה, על ידי העמדת היהודים כתליינים בעבר. היהודים ששירתו במנגנון המפלגה או בקרב חוליות ההוצאה להורג לא עשו זאת מטעם 'מדינה יהודית', ולא ביצעו אקט זה למען האדרת שמם כיהודים קומוניסטיים או כקבוצה מורמת מעם. יהודים אלו ביצעו פשעים בדיוק באותה מידה שגרוזינים או בני אומות אחרות עשו זאת במסגרת המפלגה הקומוניסטית, ולא ביקשו להתבלט כקבוצה אתנית מסויימת.

גם העובדה שהוהמן מוסיף שיהודים אלו 'לא היו יהודים למעשה', לכאורה כפי שהנאצים 'לא היו נוצרים בעצם', אינה מבשרת טובות, היות והוהמן ממשיך את האבסורד שבמסגרתו הוא מתעלם מהמכונה הנאצית שערכה סלקציות דתיות וגזעניות בהתאם לאידיאולוגיה מנחה, וכי רוב חבריה השתייך לכנסיות בצורה זו או אחרת, אשר דאגו ברובן ליצירת יחסים טובים וסבירים עם שלטון רצח זה. היהודים במקרה הקומוניסטי לא רק שלא ביקשו לחוס על יהודים אחרים, אלא לא ניסו ליצור סלקצייה המבוססת על בסיס לאומי או גזעי, ולא חיפשו קורבנות מסויימים לצורך הגדרת עצמם כיהודים. במידה ורצחו אנשים אחרים הרי שעשו זאת ביחד עם קומוניסטים אחרים בני קבוצות שונות, שאיש מהם אינו מייחס חשיבות לקבוצת המוצא ממנה בא.

אנטישמי או לא-אנטישמי? האם זכותו של הוהמן לפלוט שטויות בסגנון זה, או שמא המדובר בהתבטאות מתוכננת היטב, שכל מטרתה שבירת טאבו מכוון?

ריינהארד גונצלבקרב הצמרת הפוליטית בגרמניה, מכל מקום, היתה התגובה אחידה, אולי מתוך פחד שדבר עלול לחלחל ולמצוא חן בעיני שכבות ציבור רבות, אשר חשו אהדה לא מוסווית לדברים אלו. ''אנטישמיות מעל כל צל של ספק'' פסקו פוליטיקאים ממפלגות שונות, כשהם קוראים לסיעה הנוצרית-דמוקרטית להשעות משורותיה את הוהמן. וכמו להוסיף שמן על המדורה, נתגלה בהמשך כי גנראל הכוחות המיוחדים, ריינהארד גונצל (Günzel), הספיק כבר לשלוח מכתב אהדה חם להוהמן, בו גרס שהוהמן ''דיבר ישירות מליבו של העם'' - מכתב אשר הביא לפיטוריו תוך פרק זמן של 90 דקות לאחר שתוכנו נודע לשר ההגנה הגרמני, פטר שטרוק. זה שגונצל נחשב לידיד ישראל ולמקורב לחוגים ביטחוניים בארץ מתוקף עבודתו, לא הפריע לו לכתוב מכתב מסוג זה. ''אדם מבולבל מבחינה פוליטת'' גרס שר ההגנה על איש שקיים קשרים הדוקים ביותר עם ישראל במלחמה בטרור, שנראה כי יהודים אינם בדיוק כוס התה שלו. אולי לא הבחין שבישראל חיים יהודים רבים.

מפלגת האופוזיציה הנוצרית-דמוקרטית, אשר עוד בתחילה שיחקה עם הרעיון לנזוף בהוהמן ולשכוח מכל העניין, גילתה די מהר שהעיתונות הארצית מסרבת לרדת מהפרשה, וכך סיים ביום ו' האחרון הוהמן את דרכו הפוליטית בסיעה, אי שם בדרך אל הוצאתו מהמפלגה עצמה בתקופה הקרובה, לפי כל הסימנים.

מספר מועט פרשנים רמזו על ציד מכשפות, כשהם מעלים שאלות לגבי טיב היעילות במלחמה באנטישמיות: האם לא היה עדיף להזהירו, ורק אחר להדיחו? מהו סף ההתבטאות האנטישמית במדינה כגרמניה, לעומת מדינות אחרות? האם היה זוכה גם יהודי שהיה פולט דברי הבל אלו לטיפול דומה? האם מתקיימת אפקטיביות כוללת בצעד מסוג זה, בבחינת יראו וייראו?

כך או כך, דומה כי הרחקתו של הוהמן קיימה בתוכה סוג של לוגיקה המזכירה גירוש-שדים קולקטיבי, שכל חבר פרלמנט מתמודד עם שדון פנימי זה בצורה אחרת, כמי שכפאו שד. היתה זו במידה רבה ההוכחה המרה לפערים העצומים הקיימים בין דעת התקשורת והפוליטיקה לבין דעתו של האדם הפשוט ברחוב, ההולך ומגלה קשיים רבים בכל האמור לתופעת המוסר המשולש המבצבצת אליו מכל פינה אפשרית, אשר במסגרתה נקשר כל דבר אפשרי לדבר אחר, באופן המזכיר קשר גורדי: הנה יורגן מלמן שביקר את ישראל והפך לאנטישמי ולמצורע בקרב מפלגתו (שהקיאה אותו אל מחוץ לשורותיה), הנה מרטין הוהמן שהרחיק לכת עד לבולשביסטים באופן תמהוני ומוזר, הנה אנדרטת השואה שנבנית לכאורה מתוך רצון גרמני פנימי ולצרכים פנימיים, הנה העבר שמסרב להיעלם כדברי ארנסט נולטה מויכוח ההיסטוריונים, הנה הביוב שלפתע עלה על גדותיו. המשך יבוא.