  
  
  
|
  שאלה פרקטית ואף : מוסרית! מצפונית ! אזרחית.. | |||||
| אלברט שבות (שבת, 28/12/2002 שעה 16:25) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  שלטון על ידי נציגים |
|||
|
|||
כיוון שהמדינות של היום הן מדינות גדולות, אין בינתיים דרך לאסוף את כל העם כדי להחליט בשאלות חוקתיות. לכן, משאירים את נטל ההחלטה על נבחרי העם, שנבחרו, כשמם, על ידי העם. כל אדם (כמעט) רשאי לנסות להפוך ל''נבחר העם'', על ידי הקמת מפלגה משלו או הצטרפות למפלגה קיימת. כיוון שהמדינה מעוניינת מצד אחד לעודד אזרחים למעורבות היא תומכת בהן כספית אולם כדי למנוע את ניצול המנגנון לרעה לא כל בר-בי-רב יזכה לתקציב אלא רק מי שהוכיח תמיכה מינימלית (בהיקף של מנדט אחד) בבחירות האחרונות. למרות מה שכתבתי לעיל, יתכן ובעידן הדיגיטלי שלנו יתאפשרו בעתיד הצבעות דרך האינטרנט (כאשר הרשת תהיה נפוצה ממש בכל בית) שיאפשרו לקיים ''מיני-משאלים'' שכאלו, כמו שמתבצעים במדינות מסויימות בארה''ב על חוקים שנחקקו בבתי הנבחרים המדינתיים. עם זאת, הנטייה שלי היא להניח שרוב בני האדם, במיוחד אלו שאינם מעורים בנושאים הרלוונטיים, אינם בקיאים מספיק בנושאים שעל הפרק, מתקציב דרך ביטחון וכלה בחינוך ותשתיות. לכן, עדיף להשאיר את המצב על כנו כך שמי שבאמת רוצה להשפיע צריך להכנס למערכת הפוליטית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הצבי ישראל : הרשה לי לחדד את המסקנה שלך |
|||
|
|||
האין זה יותר נכון שהעם יחליט בדברים כמו חלוקת עוגת התקציב השנתי? חלוקת נטל השירות הסדיר והמילואים? מדיניות הביטחון? מדיניות החוץ? מדיניות איכות הסביבה? מדיניות השקעה בתשתיות? שינויים בחקיקה והצעות חקיקה חדשות? יש דברים שמן הראוי להביאם למשאל. איפה הגבול? מי קובע אותו? ועכשיו כבר כדאי להתייחס לבוחטה עיקרית ועקרונית זו : לא אדוני הנכבד! לא העם מחליט ולא רק כי אינו בקיא מספיק בנושאים שעל הפרק- אלא כי אין הדבר אפשרי! מי שאמור והולך להחליט על כל זה, זה חברי הכנסת . נציגי העם . ולכן שאלת בחירתם הינה הרת גורל, ולכן יותר הוגן ויותר מסודר שהעם יידרש לה ישירות, באופן אחראי, בוגר, ואמין ככל הניתן, וכבר ניסיתי לענות על הסוגייה הפרקטית זו במאמרי האחרון . רצ''ב קישור. קישורים: ''תהליך בחירת הנבחרים'': דיון 1069 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איך אמר פרס? ''כיין ולאאא'' |
|||
|
|||
התשובה לשאלותיך, לדעתי, היא כפולה: כן ולא. כן, כי זה בעצם מה שקורה היום. אחת לארבע שנים (בדרך כלל פחות, לעניות דעתי בממוצע כל 3 שנים) , הציבור קובע את עמדתו בכל מני נושאים על ידי בחירת נציגים שאמורים לשקף את דעתו בגוף מצומצם המכונה במקומותינו ''הכנסת''. הציבור *מסמיך* את נבחרי העם להחליט עבורו, מה שמכונה ''נותן להם מנדט''. לאחר תום כהונת הכנסת האזרחים יכולים, במידה והתאכזבו מהנבחרים שבחרו, לבחור בנציגים אחרים, או אפילו להציע עצמם על ידי הקמת מפלגה משלהם. די להזכיר את מפלגות ''ד''ש'' ו''צומת'' כדוגמאות לכך. לכן, בעקיפין, הציבור נוטל חלק בכל החלטה, אם על ידי נציגיו או בעצמו (אם הוא נציג). מה שאתה מבקש, כמובן, זו מעורבות רבה יותר של הציבור בהחלטות ועקיפת מנגנון הנציגים. נשאלת השאלה, כיצד נחליט אילו הצעות ראויות למבחן הציבור ולאילו החלטות ניתן לוותר על מבחן זה? האם יש בידך מבחן כדי לקבוע זאת? בידי אין, וזו הסיבה לתשובה השניה לשאלתך: ''לא''. יתרה מזאת, אומרים על הפוליטיקאים שלנו שראייתם קצרה והם ''לא אחראיים'', אולם לדעתי הציבור הוא עוד פחות אחראי מהם. הציבור בקי הרבה פחות בנושאים שעל הפרק, והסיכוי שהוא יפעיל שיקולים ארוכי טווח נראה לי פחות מזה שהנבחרים יפעילו אותו, שהרי לא היית שמח, למשל, להעלות את משכורתך ב- 50% או לבטל את מס ההכנסה? קראתי גם בזמנו את מאמרך ולא הזדמן לי לענות לך, אף על פי שהתכוונתי לכתוב דברים דומים לדברים שכתבתי כאן. עדיפה לנו הדמוקרטיה על פני האוכלוקרטיה, שכן דווקא השלטון על ידי הנציגים הוא זה המבטיח לנו המשכיות ועקביות, ולא נטייה אחר גחמה רגעית זו או אחרת או פופוליזם זול. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איך היה אומר השכן שלי: אל תסבכותי! תעשה לי טובה |
|||
|
|||
אין כאן שום מבחן שיקבע אילו הצעה ראויה למבחן הציבור ואילו לא, לפחות ההצעה שלי לא מתקרבת לסוגיה ועוקפת את הכביש הזה דרך יפו ת''א אקספרס.. ההצעה שלי, לעיונך החוזר, מבחינה בהחלטה חשובה אחת ויחידה שעל הציבור מוטלת החובה לקבל, ונותנת בידיו כלי אמין חדיש ומבריק לביצוע המשימה הזאת . ובדרך, היא עוד קוטפת כמה פרות לאנינות טעמו של הבוחר . כמו שהיה אומר בגין האיש : אתה הבנת את זה צבי? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את השאלה היית צריך לשאול |
|||
|
|||
לק''י אלברט, את השאלה שלך היית צריך לשאול לפני פסילתו של הרב כהנא ותנועת כ''ך. עכשיו זו צביעות להעלות את הנושא. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| The Law of Unintended Consequences |
|||
|
|||
כמקובל אצל פוליטיקאים, לחשוב מעבר לאף הם אינם מסוגלים (זו שאלה טובה אם הם מסוגלים לחשוב בכלל). חוקים מתקבלים על פי צורך (או סתם קפריזה) רגעי מבלי שמי שהוא משקיע מחשבה רצינית על כל ההשלכות שיכולות להיות. אחרי שנוצר תקדים, אין יותר מעצורים. התקדים של פסילת רשימתו של כהנא הוא דוגמא אחת מני רבות. ברגע שאתה נותן לגוף פוליטי סמכות כל שהיא, לא תוכל למנוע שהסמכות הזאת תופעל על פי שיקולים פוליטיים שאין בינם לבין הכוונה המקורית כל קשר. בישראל אין כל הבחנה בין חופש והפקרות, ולכן אין זה מפליא שתהליך החקיקה והיחס לחוק הפכו לבדיחה לא מוצלחת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העם אינו עשוי מקשה אחת |
|||
|
|||
לשאלה שלך אין בכלל מקום. שכן האנשים שבהם מדובר מנצלים את חופש הביטוי מעבר לכל גבול, שגם חברה דמוקרטית יכולה להרשות לעצמה. הם יודעים כי אנו לא נעיז לנקוט בשום סנקציה נגדם - מחשש מה יאמרו בגת ומה ילעיזו בפאריס. שום מדינה ליברלית מתקדמת במערב אירופה או בצפון אמריקה, לא היתה מקבלת התנהגות כזו של חברי הפרלמנט שלה - שבזמן מלחמה מישהו מנבחריה היה עובר למחנה האוייב ומצהיר קבל עם ועולם כי הוא תומך באויבי המדינה שלו. הבעיה שלנו בסוגיה זו ובסוגיית התנהגות חברי הכנסת בכלל, היא החסינות הגורפת שיש להם בפני החוק. אין לחסינות הזו דוגמה ורע בכל העולם. התנהגותם של עזמי בשארה ואחמד טיבי מזכירה לי עורך עיתון מזרח ירושלמי. בשנת 1970 החל מחמוד אבו שלבאייה להוציא עתון בשפה הערבית שנקרא ''קול ההמונים'' ( צאות אל-ג'מאהיר'') . עתונאים בעתונים המתחרים החלו תוקפים אותו על דעותיו, וכתבו עליו ביטויים שהאוכלוסיה הערבית ''הירדנית'' לא הכירה. יום אחד הוא החליט להשיב להם במאמר מערכת, והוא כתב בערך כהאי לישנא: כל מבקרי יודעים היטב, שהם לא היו מעיזים להלעיז עלי בצורה שהם עושים זאת לפני בוא השלטון הישראלי לכאן. הישראלים הביאו אתם צורת שלטון שאיש מאתנו לא הכיר קודם. אבל מה לעשות שכל ''המשכילים'' שבינינו אינם יודעים מה לעשות עם הדמוקרטיה החדשה. אני נזכר עכשו במשפט שאמר ראש עירית חברון לשעבר, השיח' מחמד עלי ג'עברי, לפואד בן-אליעזר - שהיה אז מפקד אזור יהודה ושומרון. השיחה נסבה על בעיית המנהיגות בחברה הפלסטינית והוא אמר: ''זה עם פחדן שאינו יודע בושה'' (הד'א שעב ייח'אף לא יסתחי). וזה מסביר את הכל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה הרה גורל כל כך בהחלטה זו? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבנר בן בסט המכובד באדם, שלום לך |
|||
|
|||
לא הבנתי בידיוק לאן שאלתך חותרת.. אתה שואל או מביע דעה/עמדה? לפעמים שואלים למשל ''אתה חמור?'' ואין הכוונה כמובן לברר עם הברנש אם הוא חמור ולבקש שיחזיר את תעודת לידה האנושית שלו, אלא להביע בפניו את העמדה הנחרצת והדעה שהוא חמור ואהבל שחסר לו בורג או עשרה ושיקח את הדברים לתשומת ליבו. אני למשל, אם היית שואל אותי שאלה דומה, הייתי מאוד לוקח ללב, ולא כי דעתך חשובה בפני עצמה כי-אם הייתי מנציח בזאת את אכזבתי מהאנשים שנתתי משקל לדעתם , חיכיתי לשמוע את הדעה הזאת, ואף נפלתי בפח וניהלתי דיון רציני עם בעלי דיעה כזו, ולפתע פיתאום נגלה לעיני ומסתבר שלא מדובר בכלל בדעה אלא בסתם חירפוש וזו המילה האחרונה יצרתי במיוחד עבור הרעיון הזה. תאר לך איזו אכזבה נוחתת עליך כשמסתבר לך לפתע שאינך מתעסק עם דעות אלא עם חירפושים! כאשר הצבעתי על ''ההחלטה הרת גורל'' שמדברת ולא פחות על בחירת העם לנציגיו, ראיתי בהחלטה הזו את רצון העם, זיהיתי בה ערך עליון שלא יעלה עליו שום ערך! ומהנקודה הזו זינקתי וגייסתי את החלק הכי יציב ורציני במוחי למען ולנסות למצוא כלי מתאים שיעזור להביא את רצון העם, החלטתו ורצונו אל הפועל, לא רצונות שונים ומשונים שהאפילו על רצונו וכיסו אותו בהרבה שכבות עד כדי שלא רואים לו פנים או זנב.. ההתרגשות ליוותה אותי, אני מודה, בדהירתי אחרי הכלי הזה עד שמצאתיו והיצגתי אותו לעיני כל . זאת, ההתרגשות הזו שליוותה אותי, מקורה אני יודע בדבר אחד: יראת כבוד כלפי החומר שאני מתעסק בו : רצון העם . כאשר הורדתי את היריעה והצגתי את הרעיון לעיני כל, לא ציפיתי להתלהבות היהודים הספקנים בימינו, ואלופי החשדנות בהסטוריה , ולבטח לא התקבצו קבוצות עידוד ברחוב שלי והפריעו את מנוחתי בקריאות עידוד והללויה.. ידעתי, איך אומרים- עם מי יש לי עסק.. ועוד עם העם החושב והמתדיין מול המוניטור.. עם בני האינטרנט.. אולם גם לא ציפיתי לפחות. לאווירה של ביזוי והקלת ראש.. ואכן ''המשא ומתן'' על הרעיון התנהל באווירה של כבוד הדדי גם מצד אנשים שדחו אותו, גם מצד אנשים שלא כל כך הבינו אותו, וגם מצידם של אנשים שדחו את הבסיס עליו ישב הרעיון . עד שבא המכובד באדם אבנר בן בסט בליווי דעתו ושאלתו כאחד : מה הרה גורל כל כך בהחלטה זו?/ אבנר בן בסט בתוספת המרובע: ל ת . קטונת יא אבנר יא בן בסט! קטונת אתה על כל ה- 170 סנטימטר שבונים אותך . השתמשתי כבר בביטוי נעלה זה בהזדמנות אחרת ומכובדת . על החתום : אלברט שבות בעל ומחבר רעיון המועצה הלאומית . קישור לרעיון נמצא בלוח המודעות של הפורום (אם תרצה יא בן בסט לתרום מזומן לפירסום הרעיון ברבים) . | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי