סמרטוט אדום - טור שבועי

גדעון ספירו

חזרו בארון למען שרון

על אף המצור ההדוק של צבא הכיבוש הישראלי על מיליון הפלסטינים הנצורים בעזה, הכל במטרה להגן על כמה אלפי מתנחלים שודדים שפלשו לאדמות לא להם; על אף פעולות הרצח, החיסול, הריסת בתים ומעט התשתית שנותרה בעזה על ידי ההתקפות הבלתי פוסקות של מסוקים, טנקים, וטילים מונחי לייזר של צבא הכיבוש הישראלי; על אף ההתנכרות הכמעט מוחלטת של העולם הערבי בכל הקשור לסיוע של ממש למאבק הפלסטיני בקלגסי הכיבוש הישראלי; ועל אף העוינות של העולם המערבי עם ארה''ב בראש כלפי שאיפות הפלסטינים לעצמאות לאומית; על אף כל אלה, כמעט בבחינת נס הוא העובדה, שהגרילה הפלסטינית מצליחה מעת לעת לבצע פעולות התנגדות הגורמות לכובש הישראלי אבידות ונזקים.
הנחת המטען מתחת לטנק ישראלי ביום שבת האחרון שגרמה להרג ארבעת חיילי הצוות והרס מוחלט של הטנק, יש בה אלמנטים המזכירים לי את נחישותם של מורדי גיטו ורשה לא להיכנע לכובש.

כמובן שהייתי מעדיף שהנחישות הזו לא היתה באה לעולם, כפי שהייתי מעדיף שהכיבוש הישראלי לא היה בא לעולם, כפי שהייתי מעדיף שהחמאס, פרי הכיבוש, לא היה בא לעולם, כפי שהייתי מעדיף שהמתנחלים לא היו באים לעולם וכפי שהייתי מעדיף שהחיילים שנהרגו היו ממשיכים לחיות עימנו כאזרחים בעלי תודעה דמוקרטית המסרבים להיהרג באהלה של גזענות ואפרטהייד. לצערי ההעדפות שלי אינן זוכות לפי שעה בתמיכה לה הן ראויות.

מרבית העם בישראל עדיין מעדיף הרוגים עם כיבוש על חיים עם חרות. אני מחכה לרגע שחיילי הצבא יפנו עורף לגנרלים ולפולחן המוות, יסרבו לפקודות הבלתי חוקיות של לחימה בשטחים הכבושים, יפרקו את נישקם, וישימו פעמיהם לתל-אביב וירושלים כשבקני הרובים שלהם פרחים, כשבפיהם שיר הלל לחיים ולחופש, כפי שעשו חיילי צבא פורטוגל במהפכת הציפורנים כאשר הדיחו ב- 1974 את הרודן סלאזר. זו היתה מהפכה של הקצינים הזוטרים וחייליהם, שחזרו מהמלחמה הקולוניאלית האכזרית והמלוכלכת במושבות פורטוגל, והחליטו להפנות עורף לגנרלים ולהחזיר את הדמוקרטיה לארצם ללא יריה אחת. ההקבלה ההיסטורית בין ישראל של שרון ופוטוגל של סלאזר אינה מלאה, אבל די בקווי הדמיון, אותה התעקשות חסרת סיכוי להמשיך ולשלוט על עם אחר, כדי ליזום תנועת חיילים שקצו במלחמת הדיכוי הקולוניאלית נגד הפלסטינים, שידרשו מהרודן שרון ושלטונו (עם יד ימינו החדשה לפיד), להפסיק את הקטל וההרג.

ארבעת החיילים הצעירים שנהרגו בעזה, לא נפלו על הגנת המדינה. חייהם, אותה מתנה חד פעמית, בוזבזו ונקטעו על מזבח מטרה פושעת של נישול עם אחר מאדמתו.
עד כמה מטומטמות ומרושעות פעולות צבא הכיבוש הישראלי אנו מוצאים בתגובה המיידית של הצבא לפיגוע. בדיווח ב''הארץ'' (16.2.2003),
למחרת פעולת הגרילה הפלסטינית, נכתב, כי ''צה'ל הרס חממות בתגובה לפיגוע'' בישוב הפלסטיני אל עטטרה.
חממות, שבהן מגדלים פרחים או ירקות, הם האויב ואותן יש להרוס. וכך מצרפים עוד כמה משפחות למעגל שואפי הנקם.
בנוסף לכל הסעיפים בכל האמנות הבינלאומיות לפיהן ניתן להעמיד לדין את ראש הממשלה שרון, את שר הביטחון מופז, את הרמטכ''ל יעלון ואת אלוף פיקוד הדרום אלמוג, ראוי לשקול הקמת בית דין בינלאומי מיוחד לפיו ניתן יהיה לדון את הנ''ל על סעיפים שלא מופיעים באמנות, כמו טפשות ורשעות.

שריפת צווי גיוס

מושב הפתיחה של הכנסת ה- 16, היה משעמם. אותה חזרה שבלונית של נאומי וטקסי השבעה, ושוב אותן חצוצרות של הרבנות הראשית. לא מרגש ולא מרשים. (לא ראיתי השנה, אבל אני מסתמך על שנים קודמות).
אבל היה במושב הפתיחה ארוע חשוב ומרשים הרבה יותר. שעה שחברי הכנסת, ביניהם רבים הנימנים עם ברוני סמי הלאומנות והצבאיות הישראלית, עסקו בטקס ההשבעה, עמדו בגן הורדים נוער השמיניסטים סרבני הגיוס, ושרפו את צווי הגיוס. הם לא מוכנים להיות חלק ממכונת ההשמדה הישראלי. שלוש פעמים בראבו.
ניזכרתי בארועים דומים להם הייתי עד בתקופת מלחמת ויטנאם שעה שכיהנתי ככתב העיתון ''על המשמר'' באו''ם ובארה''ב. מאות ואלפי צעירים חייבי גיוס, (אז עוד היה נהוג בארה''ב גיוס חובה, שבינתיים בוטל), שהתנגדו למלחמה שממשלתם ניהלה בויטנאם, שרפו בהפגנות את צווי הגיוס.
מחאה זו, לצערי טרם פג תוקפה, היא הצעד הנכון לעשותו. השמיניסטים האלה, הם סטיית מסלול מוצלחת של מערכת החינוך הישראלית, שלשמחתי נכשלה במשימה להפכם לבשר תותחים של המלחמה לשימור הכיבוש וההתנחלויות. הם התקווה כי יש סיכוי לעתיד אחר. הם פאר היצירה הישראלית והאנושית.

אסיר המצפון מרדכי ואנונו

ועדת השיחרורים של שרות בתי הסוהר דחתה את בקשתו של אסיר המצפון מרדכי ואנונו לשיחרור מוקדם לאחר 16 שנות מאסר, מהן 11 בבידוד מוחלט. עוד מהלך במסכת הרדיפות של מדינת ישראל המופעלת נגד חתן פרס הנובל האלטרנטיבי, פרס השלום הדני, תואר ד''ר כבוד מאחת האוניברסיטאות הנודעות בנורבגיה ועוד שורה של פרסים ותעודות הוקרה. גם השנה נימנה ד''ר מרדכי ואנונו עם המועמדים לפרס נובל לשלום.
ולא בכדי. השנה מואר באור יקרות מעשהו הנאצל של ואנונו שחשף ב- 1986 לעיתון הלונדוני ''סנדיי טיימס'' את המעשים הנכלוליים של ממשלות ישראל שבדרכי הסתר ורמייה הפכו את ישראל למחסן ענק של נשק השמדה המוני, אוטומי, ביולוגי וכימי.
בימים אלה, כאשר הנשיא דבליו בוש מכה בתופי המלחמה באזורנו ומסכן את כולנו במלחמה מיותרת שעלולה להבעיר את המזרח התיכון ולהשמיד את כולנו, מצטרפים עוד ועוד אנשים בעולם לחשש מהפעלת נשק זה בידי ישראל. מדינת ישראל אינה חתומה על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני, מתקני יצור הנשק האטומי בדימונה ובחיפה, כמו גם המכון הביולוגי בנס ציונה המייצר את הנשק הביולוגי והכימי של ישראל, אינם נימצאים תחת פיקוח בינלאומי. עובדות אלה מעוררות חרדה טבעית.
עיראק, כפי שדיווחו ראשי מנגנוני הפיקוח מטעם האו''ם, לאחר עשר שנות פיקוח, חרם והסגר, אינה מהווה יותר סכנה של ממש לסביבתה. הפיתוח הגרעיני ניבלם לחלוטין, ואם נותר משהו מארסנל הנשק הביולוגי והכימי שלה, יפורק אף הוא, אם רק יינתן למנגנון הפיקוח את הזמן המתאים.

גילוייו של מרדכי ואנונו לציבור, נותנים היום משנה תוקף לתביעה כי מנגנון הפיקוח, הבקרה והפרוק של האו''ם, צריך להיות מופנה באופן דחוף למדינת ישראל, כי היא, על ממשלת הימין הקיצוני שלה, מהווה היום סכנה לעצמה ולעולם.

חברי ועדת השיחרורים של שירות בתי הסוהר, בסרובם לאשר את קיצור מאסרו של מרדכי ואנונו, נהגו כחבורת עבדים של השב''כ. נימוקי הועדה, שהוכתבו על ידי השב''כ, נאסרו לפרסום, איך לא? על ידי השב''כ.
ואנונו ביקש להציל חיים, להציל את העולם משואה גרעינית, ןלכן, על פי ההגיון הישראלי הרשמי, אין לשחררו. ואנונו אינו רוצח כמו אברושמי שרצח את פעיל השלום אמיל גרינצוייג. לגביו המליצה ועדת השיחרורים על קיצור מאסרו.
אני מקווה כי יבוא יום, בו יחוייבו כל הדרדסים האלה, החל מהמלמ''ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) וכלה בחברי ועדת השיחרורים, לתת את הדין על מעלליהם והתעללויותיהם.

עיתונות ''אוביקטיבית'' נוסח ישראל

עיתון ''מעריב'', בדיווחו על הפגנות המיליונים ברחבי העולם נגד המלחמה שדבליו בוש מתכנן נגד עיראק, יצא בכותרת שמנה לרוחב כל העמוד: ''העולם עם סדאם''. האם נכון לומר, שמיליון המפגינים בלונדון, שלושה מיליון באיטליה, המיליונים בברלין, פריז, סידני וטוקיו, הם ''עם סדאם''? זו כותרת שקרית. העולם לא רק שאינו עם סדאם, הוא נגד סדאם, הוא נגד משטר העריצות שלו, הוא נגד נשק השמדה המוני. העולם אמר לבוש, יש אלטרנטיבה למלחמה, אפשר לחסל את נשק ההשמדה ההמוני גם בלי מלחמה. מיליוני המפגינים רוצים בהחלט שמשטרו של סדאם יופל ויוחלף במשהו אנושי ודמוקרטי יותר. (כפי שהוא רוצה שיקרה דבר דומה בישראל). הוא רק אמר לבוש, שאת זה צריך להשאיר לעיראקים, שהמלחמה תביא לעוד אלפי הרוגים פצועים, לעוד סבל לאוכלוסיה שמחמת החרם, הסגר והעיצומים איבדה כמיליון ילדים, מאד דומה למספר הילדים היהודים שניספו בשואה. העולם אמר לבוש שגם ילד עיראקי זכאי לחיים, אלא שבישראל הגזענית, ליבם של אזרחים יהודים רבים גס בזכויות של ילד ערבי לחיים. ראו איך צבא הכיבוש הישראלי יורה במאות ילדים פלסטינים, בראשם של ילדים בני חמש, או בני שנה, או בני 10.
העולם בהחלט רוצה עיראק בלי סדאם כמו שהוא רוצה ישראל בלי שרון ומתנחלים. אבל הדרך, אומר העולם, אינה עוברת במטוסים ובטילים מנושאות המטוסים של בוש.
בישראל הימנית של שרון והרב המתנחל לוינגר מתקשים להבין, איך אפשר לפתור משהו בלי צבא ומלחמה?

שרון לקלבוש? כבר לא סרט דמיוני, תודה לבלגיה

החוק הבלגי לפיו ניתן להעמיד לדין כל אדם שנאשם בביצוע פשעים נגד האנושות, הוא חוק חשוב וראוי. אילו הפיקה ישראל לקחים בתחום זכויות האדם מסבלות היהודים בשואה, היתה גם היא מחוקקת חוק כזה. אולם כאשר ישראל בעצמה טובלת עד צואר בפשעי מלחמה, וכאשר ראש ממשלתה, שריה, שופטיה וראשי צבאה נותנים גיבוי לפשעים, ממלא אותם חוק כזה חיל ורעדה, שמא יצטרכו לתת את הדין.

החלטת בית המשפט העליון הבלגי, לפיה ניתן להעמיד את שרון לדין לאחר שתפוג חסינותו כראש ממשלה, ראויה אף היא לתמיכה גורפת של שוחרי זכויות אדם, משום ששרון סוחב על גבו הר של פשעי מלחמה, החל מטבח קיבייה בשנות החמישים של המאה העשרים, ועד לימים אלה של מדיניות חיסולים, סגר ורעב על מיליוני בני העם הפלסטיני. מסקנות ועדת כאהן שחקרה את הטבח שהתרחש בימי פלישת ישראל ללבנון במחנות הפליטים סאברה ושאתילה, והמליצה להדיח את שר הביטחון שרון והרמטכ''ל איתן, היא מסמך חשוב. אבל איני זקוק לו כדי להגיע למסקנה כי שרון חייב לעמוד לדין באשמת ביצוע פשעי מלחמה. מלחמת לבנון שהגה ויזם שרון, ושאר חברי הממשלה דאז שענו אמן לא פטורים מאחריות, מלאה פשעי מלחמה כרימון, החל מהפצצת בתי חולים ובתי ספר וכלה בהרג המוני של אזרחים. טבח סאברה ושאתילה, שבצדק קיבל תהודה בינלאומית, הוא פשע אחד מפסיפס הפשעים, ומאד רצוי ששרון יתן במקום כלשהו את הדין.

התגובה הציבורית והקשורתית בישראל להחלטת בית המשפט העליון הבלגי מרתקת בצביעותה, ותהיה בוודאי בעתיד חומר לימוד מרתק, הן בפקולטות למשפטים והן בבתי הספר לעיתונות. איזה פרץ של צדקנות. כמובן שמיד גייסו את ''עלילות הדם הנוצריות'' כפי שעשה שר החוץ נתניהו, הייתי מופתע אם לא היו משתמשים במניפולציה זו, גם השואה גוייסה, למה לא? זה נשק שהוכח לעתים כסותם פיות יעיל, ופתאום נזכרו רבים בפשעי בלגיה בקונגו כאשר היתה מעצמה קולוניאלית. ואכן, פשעיה היו שם נוראים ואיומים. אבל בבלגיה מתרחש כיום תהליך של חשבון נפש עם העבר הזה. החוק האוניברסלי שמאפשר העמדה לדין על ביצוע פשעי מלחמה, הוא אחד הלקחים מפשעי העבר, שיש לברך עליהם.

כתב מעריב בפריס ספי הנדלר, מרח שני עמודים בעיתונו על פשעי בלגיה בקונגו, והזכיר בין השאר את רצח ראש ממשלתה הראשון של קונגו, פטריס לומומבה, שנרצח כמה חודשים לאחר עצמאות קונגו ב- 1960. לבלגיה (ולארה''ב) היה יד ורגל ברצח זה, כי לומומבה התכוון להקים מדינה שתשתחרר מאזיקי השלטון הקולוניאלי, כולל הניצול הכלכלי הנורא שהיה מנת חלקה.
זה הספיק כדי להציג אותו כ''סוכן קומוניסטי''.
מי חטף את לומומבה ורצח אותו? מפקד הצבא דאז מובוטו, שלאחר מכן היה במשך 40 שנים רודן אכזר ומושחת ששלט בקונגו (שבימיו שינתה את שמה לזאיר) ביד ברזל.

מה שספי הנדלר לא מספר לקוראים, כי אותו מובוטו, היה ידיד קרוב של שרון ושאר ראשי הממשל הישראלי; שמדינת ישראל אימנה וחימשה את חטיבות העילית של מובוטו (שהתגאה בכנפי צנחן ישראלי) ששמרו על שלטונו הרצחני. שרון דאג בזמן כהונתו כשר הביטחון לשלוח צנחנים ישראלים לסייע למשטרו, וכמובן נסע לבקר את ידידו בקונגו והתקבל על ידי הרודן בכבוד מלכים.
אם כן, גם באשר לעברה המושחת והפושע של בלגיה בקונגו, ישראל צועדת בכיוון הפוך מזה של בלגיה. שעה שבלגיה החלה במסע של חזרה בתשובה, ישראל החליפה אותה בתמיכה ובסיוע ברצח וטבח המוניי אזרחים בקונגו בידי בן הברית שלה מובוטו.

אני מקווה ששרון לא יאריך ימים כראש ממשלה אבל יאריך ימים אחרי סיום כהונתו, כדי שניתן יהיה להעמידו לדין, בבלגיה או בכל מקום אחר בו שופטים פושעי מלחמה (בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוא אפילו אופציה עוד יותר טובה), ולשלחו למאסר עד יומו האחרון.
אם להתבסס על פסיקת בתי המשפט בישראל באשר לנאשמים פלסטינים, שרון לא יוכל לעולם לצאת זכאי.
בתי משפט בישראל הרשיעו פלסטינים ברצח וסיוע לרצח, כאשר מידת הקשר שלהם למעשים, היתה פחותה מזו שוועדת כאהן מצאה אצל שרון בקשר לטבח סאברה ושאתילה. למשל, כאשר בעל בית פלסטיני השכיר חדר למישהו ששלטונות הכיבוש של ישראל חשדו בו כי הוא קשור באחד מארגוני הגרילה, מיהרו להעמידו לדין. גם אם הוכיח בעל הבית באותות ובמופתים שכלל לא הכיר את השוכר ולא ידע על פעילותו הפוליטית או הצבאית, הורשע ונשלח לעשרות שנות מאסר.
אם בעל הבית הפלסטיני כך, שרון, בעל בית גדול שידע הרבה יותר, על אחת כמה וכמה.

שרון צריך לקוות כי בבלגיה לא נוהגים כמו בישראל, ושלטונות בלגיה לא שלחו לישראל חבלנים שיפוצצו את טירתו בחוות השקמים, בטרם העמדה לדין. נוהג ישראלי מגונה כאשר מדובר בפלסטינים.
ועוד לקח חשוב בכל הפרשה הזו: מי שבוודאי לא יעמוד לדין על ביצוע פשעי מלחמה, הם סרבני מלחמת לבנון. אלה שסרבו להשתתף בפשעים, הם נקיים כבדולח. ואת הלקח הזה ראוי שישננו היטב גם חיילים שכבר נימצאים בצבא וצעירים שעומדים לפני גיוס. הדרך הטובה ביותר להישאר מחוץ למעגל החשודים בביצוע פשעי מלחמה, היא פשוט לסרב לקחת בהם חלק. נקודה.

הצגת המאמר בלבד

כמה שאתה שונא את עצמך,

רורי (יום שני, 17/02/2003 שעה 19:10)