|
אינני פוליטיקאי שרץ למשרה ציבורית כזו או אחרת שעושה כל מיני שיקולים במטרה לכנס תחת מטרייתי מקסימום של אנשים מכל צבעי הקשת, ולכן משייף, מעגל ולעתים גם מסתיר עמדות.
יש לי את הפריבלגיה של פובליציסט שמחוייב רק לדבר אחד, לומר את דעותי בבהירות ובנחרצות, גם אם הן לא פופולריות.
אנו נימצאים עתה בתקופה של ליקוי מאורות, כשהימין הפשיסטי לאומני מסתער כמו פלוגות הסער בימי ויימאר האחרונים, כדי לעקור כל דבר שמריח משמאל וזכויות אדם. הם טרם הצליחו לכבוש הכל, על כן אני עדיין מתהלך חופשי, אבל התגובות כאן מראות לך לאן פני המדינה מועדות.
תקרא את הארס הנוטף מפיהם של הימנונים, כמו להקת רוטויילרים המשחרת לטרף. זה לא מזכיר לך את הסגנון הנאצי בטרם כבשו לגמריי את השלטון? אותם מינוחים כמו ''בוגד'' ו''כלב החוזר אל קיאו'' ו''ניפגש בג'נין משני צדי המתרס'' ו''נגוע בשנאה עצמית'' ו''שונא שנולד יהודי'', ארסנל כינויים נאצי מוכר שאנשי השמאל הגרמני חוו על בשרם, (איפה שכתוב כאן יהודי תשנה לגרמני) בטרם נישלחו למחנות הרכוז וההשמדה.
וכמו בגרמניה ובארצות פשיסטיות אחרות, גם אצלנו תמצא את תסמונת השמאל המתקרנף, כפי שאתה למד מאותו אלכס קון, שמשוחח בידידות לאומנית עם מספר מתנחלים בפורום כאן, תוך קריצה של ''שנינו הרי גזענים יהודים'', ''שנינו רוצים רק מה שטוב ליהודים'' כך ''השמאלני'' קון, והוא כבר בדרך אליהם.
האויב הגדול ביותר שלנו אינו הפלסטינים, אפילו לא החמאס והג'יהאד (אותם ניתן לחסל בצורה הכי מוצלחת בהסכם שלום שיסיים את הכיבוש ובשגשוג כלכלי שיבוא בעקבותיו). האויב הגדול ביותר שלנו הם המתנחלים וכל המעגלים הנעים סביבם, איחוד לאומי, מפד''ל, חלקים ניכרים בליכוד, בש''ס ובשינוי וכמובן הצמרת המובילה, שרון-מופז ויעלון.
אני ניכנסים עתה לתקופה חשוכה, שמי יודע אם נחלץ ממנה. בגרמניה זה לקח 12 שנים, כאן, בגלל שינוי נסיבות (לגרמניה לא היה נשק גרעיני, לישראל יש), זה עלול להסתיים בשואה.
כל עוד אינני עצור, אני ממשיך לכתוב. וכבר למדנו, שגם בכלא יש אפשרות להוציא מכתבים החוצה. |
הבנתי את הצדק שלך גדעון, רק לצערי אני מתקשה
