|
|
|
כיצד בעצם הגיעה ממשלת ישראל
להסכמי אוסלו?
יניב ויסמן
עשור חלף מאז חליפת המכתבים בין ראש הממשלה המנוח יצחק רבין לבין יאסר ערפאת, יושב ראש אש''ף, בהם הוצהר כי 'אש''ף מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובבטחון....אש''ף נוטש את השימוש בטרור ופעולות אחרות של אלימות ....אש''ף מאשר כי כל הסעיפים באמנה הפלשתינית השוללים את זכות קיומה של ישראל, ותנאי האמנה שאינם עולים בקנה אחד עם ההתחייבות במכתב זה, הנה עתה בלתי מעשיים ואינם תקפים עוד'.
ראש הממשלה יצחק רבין השיב כי הוא רואה באש''ף את המייצג הבלעדי של העם הפלשתיני. נחתמה הצהרת עקרונות. ישראל התחייבה לפני אש''ף לעודד את הקמתם של מוסדות פלשתיניים במזרח ירושלים. לאחר מכן נחתמו ההסכמים הכלכליים, הענקת סמכויות פוליטיות והסדרי תשלומים שונים ומענקים מצד מדינות תורמות.
בדצמבר 1994 הוענקו פרסי נובל לשלום ליושב ראש של אש''ף, יאסר ערפאת, לראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ של מדינת ישראל, שמעון פרס. בנובמבר ובדצמבר 1995 קיבל אש''ף לידיו את השליטה על שש ערים ערביות בשומרון וביהודה. בינואר 1996 שוחררו 812 מחבלים מבתי הכלא בישראל ולשיא הגיע ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, שהכריז כי האמנה הפלשתינית מבוטלת.
עשור מאז חלפו ניצני התקווה, והערכת המצב היום של הצבא וכל גורמי המודיעין גורסת כי רק הימצאותו של צבא ההגנה לישראל, בשומרון, יהודה ועזה מפחית את הטרור - זה שהיה אמור להיות מומר בדיונים סביב שולחן הדיונים.
ממשלות ישראל הן מהצד היוני של המפה הפוליטית בראשות מפלגת העבודה והן מהצד הניצי של המפה הפוליטית בראשות הליכוד, הגשימו בדרך זו או אחרת את הסכמי אוסלו. ממשלת העבודה - מרצ בראשותו של יצחק רבין, חתמה על הסכמי אוסלו א' ו-ב' וממשלתו של בנימין נתניהו חתמה על הסכם אוסלו ג' והסכמי וואי. ממשלתו של אהוד ברק, חצתה קווים אדומים כאשר הסכים שר הדתות והמשפטים, יוסי ביילין, לחזרתם של 'פליטים ערבים' למדינת ישראל. בכל אלה יש ללמד כי האופק המדיני הרחב ביותר בין ישראל לבין אש''ף נוצל. אך למה הוא נוצל? יש לבחון אם כן, את אש''ף ואת מגמותיו כדי להבין כיצד זה, לאחר עשור של 'תהליך מדיני' נמצאת ישראל תחת מתקפת טרור חסרת רחמים ואכזרית ביותר.
עמדת אש''ף כלפי ישראל: טקטיקה ואסטרטגיה
פעילותו של אש''ף בזירה הבינלאומית הינה נפתלת ומתוחכמת. אש''ף מציג עמדות מנוגדות זו לזו בצורה תכופה ובלבד שהדבר משרת את המטרה: מדינה ערבית ומשוחררת מנוכחות יהודית. האידיאולוגיה של אש''ף שוללת את קיומה של מדינת ישראל. יחד עם זאת, אין הארגון נרתע מלקיים מפגשים עם יהודים וישראלים.
האידיאולוגיה הרשמית של אש''ף מגולמת באמנה הלאומית הפלשתינית ובדרגת חשיבות שנייה - על החלטות המועצה הלאומית הפלשתינית, שהיא הפורום של אש''ף. עם ייסוד הארגון נוסחה האמנה אשר מודגש בו היעד הסופי של אש''ף. חיסול ישראל והקמתה של מדינה פלשתינית בכל שטחה של ארץ ישראל.
הנוסח התקף היום קובע, כי ''העם הפלשתיני דוחה את כל הפתרונות, שהם תחליף לשיחרור פלשתין בשלימותה'' (סעיף 21), כי ''חלוקת פלשתין משנת 1947 והקמת ישראל בטלות מיסודן'' (סעיף 19).
הנוסח הזה מגלם את האסטרטגיה שהיא תכנית העל של ארגון אש''ף. בשנת 1969 וב- 1971 הציעה ''החזית הדמוקרטית'' של נאיף חוואתמה, סעיף כדי לטשטש במידת מה את נוסח ''האמנה הלאומית'', הקובע כי רצונו של אש''ף לכונן מדינה ''חילונית ודמוקרטית''. הסעיף לא נתקבל אולם, החלטות ברוחו התקבלו, ''מטרת המהפכה הפלשתינית היא הגשמת השיחרור המלא והשלם של אדמת פלשתין כולה מהכיבוש של הציונות ובסיסה - ישראל...והקמתה של מדינה פלשתינית דמוקרטית, אשר תרחק מכל צורות של אפליה דתית וגזעית''.
לאורך מספר שנים נצמד אש''ף לאסטרטגיית העל שלו, אולם ככל שחלפו השנים, הבינו מנהיגי אש''ף, כי המציאות טופחת על פניהם, ויעדם רחוק ביותר. על כן, החליטו על שינוי אסטרטגיה. הראשון שהבין זאת היה אבו איאד, בספרו ''ללא מולדת'' הוא מתאר כיצד עמד על שינוי זה בעקבות ביקור בוייאטנם, בפברואר 1970. מארחיו פרשו לפניו את אסטרטגיית השלבים שהיתה נקוטה בידיהם במאבק נגד דרום וייאטנם: ''שיחותינו...הביאו אותנו להרהורים עמוקים על טבע מצענו. באותה תקופה ניסחנו את היעד האסטרטגי שלנו, פלשתין. לעומת זאת לא חזינו שום שלב ביניים, שום שלב של פשרה זמנית. בני שיחנו הסבירו באריכות את השלבים השונים במאבקו של העם הוייאנטמי והסבירו מדוע היה עליהם להסכים לוויתורים שונים, לעיתים מהותיים, כגון: חלוקתה של הארץ לשתי מדינות''.
מלחמת יום הכיפורים יצרה תנאים מדיניים שהכשירו את השינוי. בוועידת פסגה באלג'יר הודלף לעיתונות הנוסח הקורא לאמץ את אסטרטגיית השלבים לחיסולה של מדינת ישראל. היעד הראשון היה נסיגת מדינת מהשטחים שכבשה בשנת 1967, לרבות ירושלים.
רעיונות אלו נוסחו בשנת 1974 יוני, בקהיר, על ידי ''המועצה הלאומית הפלשתינית'', אשר בו נתקבלה תורת השלבים. ''אש''ף ייאבק בכל האמצעים, ובראשם המאבק המזויין, כדי להקים שלטון לאומי עצמאי לוחם על כל חלק מהטריטוריה הפלשתינית שישוחרר...'', ''כל צעד שחרור שיתבצע הוא חוליה בהמשך הגשמת האסטרטגיה של אש''ף לכונן מדינה פלשתינית דמוקרטית''.
ואם מבקשים לא להיתלות בציטוטים 'ישנים' אשר מקורם הוא לפני חתימת הסכמי אוסלו, הרי מצוטט פייסל חוסייני, בראיון האחרון עמו, מי שנחשב לנציג פלשתיני 'מתון' ''...לו ארה''ב וישראל לא היו סוברות שכל שנותר מן התנועה הלאומית הפלשתינית והתנועה הלאומית הערבית הוא סוס עץ המכונה יאסר ערפאת או אש''ף לא היו פותחות את שעריהם המבוצרים ולא היו מכניסים אותו לתוככי החומות...הרי שאני אומר לכולכם..בחשאי...הכנסו אל בטן הסוס, ואנו נהפוך את הכניסה הזו לבטן הסוס לראשית הבניה, במקום לסוף התקווה...כעת הגיעה השעה שנאמר רדו מבטן הסוס...האינתיפאדה מהווה לדעתי, את הירידה מבטן הסוס...לו היינו מכניסים לראשינו שהסכם אוסלו או כל הסכם אחר הוא בסך הכל, הסכם זמני או צעד לקראת משהו רחב יותר...במקום להיכנס לוויכוחים הישנים...''1
תשע שנים לאחר חתימה על הסכמי 'שלום' לא חל שינוי אחד בסעיפי האמנה הקוראת להשמיד את מדינת ישראל. הפשרה הכואבת כפי שניסו לעצב מומחים מטעם עצמם לענייני שלום, שעל ישראל לנקוט במסגרת נסיגה מעזה, כמו גם נסיגה משומרון ויהודה, משום שהפלשתינים וויתרו על 'מולדתם ההיסטורית', ועל כן, ישראל צריכה לשלם מחירים כואבים, לא מתבטאת במציאות של המזרח התיכון.
למרות שנכתב כי ''אשף מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים...'' בחליפת המכתבים בין יאסר ערפאת לבין יצחק רבין, מתאר פייסל חוסייני את מדינתו בהמשך אותו הראיון, ''...אם אתה שואל אותי בתור איש הלאומיות הפאן הערבית מהם גבולות פלשתין, באסטרטגיית העל, הרי שאשיב לך מיד מן הנהר ועד הים, כולה אדמה ערבית, אדמת האומה הערבית, שאין למוכרה או לקנותה...''2
את ערכו של הסכם אוסלו תיאר יאסר ערפאת, בנאום ביוהנסבורג, בשנת 1994 במאי, כאשר השווה את הסכם אוסלו להסכם שעשה מוחמד עם בני השבט קורייש, כדי להשיג הפסקת אש. אז ניצל מוחמד את חולשת השבט וחיסל אותם.
הרטוריקה האש''פית מתוחכמת מאוד. את חיסולה של ישראל החליפו מכבסת המילים, אשר מגולמת בתיאורים, של ''שיבת הפליטים אל בתיהם המקוריים'', ''פיתרון צודק'', ''מימוש הזכויות הלגיטימיות'' ועוד. תחת כל אלו המציגים פן חיובי לכאורה, עומדת בעינה האמנה הקוראת לחיסולה של מדינת ישראל כישות יהודית. את העיקרון הזה, אשר מהווה שורש התנועה לשחרור פלשתין מנוכחות יהודית, לא שינו גם הטקסים באירופה בהם חלקו פרסי שלום ליושב ראש ארגון טרור רצחני.
מאחורי הקלעים
כדי להבין כיצד התגלגלו להם הסכמי אוסלו לכדי חתימה עם אש''ף, ראוי לעמוד על הפוליטיקה המקומית, זו אשר מכתיבה את מדיניות החוץ של ישראל, כפי שניסח הנרי קיסינג'ר.
יצחק רבין עמד כראש ממשלה בפעם השניה מטעם מפלגת העבודה לאחר בחירות 1992. את שותפיו לקואליציה מפלגת מר''צ צירף לאחר שהבטיח לשותפיו כי הסכם שלום עם הפלשתינים יושג בפרק זמן של תשעה חודשים. לרבין קל היה להתעלם מדרישות שותפיו למפלגה, אך לא ממפלגת מר''צ. חוק איסור המפגשים עם אש''ף בוטל בלחץ מר''צ אשר דרשה להביא הצעת חוק משלה. דבר שהיה מערער את יציבות הקואליציה. רבין שטעם את טעמה של קואליציה שבורה ובעייתית בממשלתו הראשונה, חשש מכך שוב.
רבין לא השתתף בהצבעה לביטול האיסור ואף הדגיש כי אין פירוש הדבר שמדינת ישראל תנהל מו''מ עם אש''ף. ביטול החוק למעשה פתח צוהר ליוזמות פרטיות, של אנשים אשר מגיעים ומייצגים את עצמם בלבד, מחלישים את המסלול הרב ערוצי שהתנהל לו ללא נציגי אש''ף, מחלישים את העמדות הישראליות, יוצרים סחבת ובעיקר, מצג שווא של ''כאילו'' מו''מ.
בישיבה ה- 298 של הכנסת ה- 13, הועלתה הצעה להקמתה של וועדת חקירה, בעקבות גילוייו של אבו מאזן בספר הזכרונות שלו בפרק ה', בספר הנקרא ''בדרך לאוסלו'', כי אש''ף קיים מגעים עם מפלגת העבודה לפני הבחירות של שנת 1992. חבר הכנסת, לימים נשיא המדינה, משה קצב, העלה את הנושא במליאת הכנסת. ''אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השבוע היינו עדים לאחת הפרשיות החמורות ביותר בתולדות המדינה, אם ההאשמות תתאמתנה. אבו-מאזן, מספר שתיים באש''ף, החתום על הסכמי אוסלו, והממשלה קיימה אתו משא-ומתן אינטנסיבי, כותב בספר הזיכרונות שלו, בפרק ה', בעמודים 92-104, בספר הנקרא ''הדרך לאוסלו'', שאש''ף קיים מגעים בלתי רשמיים עמפלגת העבודה לפני הבחירות, כדי להביא להפלת ממשלת הליכוד. הוא מצרף ומצטט פרוטוקולים, מציין מועדים ולוח פגישות, בין איש אש''ף בכיר לבין מה שהוא מכנה ''אישיות בכירה ביותר ממפלגת העבודה המקורבת לראש הממשלה יצחק רבין''.
אינני יודע מי היא אותה אישיות בכירה ממפלגת העבודה המקורבת לראש הממשלה, אולם אם ההאשמות נכונות, אדוני היושב-ראש, הרי שזו התופעה החמורה ביותר בתולדות המדינה. זו האשמה שבמדינות דמוקרטיות, בתהליכים דמוקרטיים, היו נוקטים בגינה צעדים מיידיים לביעור הנגע.
האומנם ביקשה מפלגת העבודה מאש''ף להאט את קצב שיחות וושינגטון בין הפלשתינים לבין ממשלת הליכוד, כדי להקל על מפלגת העבודה לנצח בבחירות את הליכוד? האם המריצה מפלגת העבודה - כפי שכותב אבו-מאזן - את ערביי ישראל להשתתף בבחירות ולהצביע למפלגות מסוימות? האם תדרכה מפלגת העבודה את אנשי אש''ף איך לדבר עם הציבור הישראלי, עם דעת הקהל בישראל, כדי להוליך שולל את העם בישראל, כאילו אש''ף לא מתכוון לדון על מדינה פלשתינית, על ירושלים? הייתכן שמפלגת העבודה עשתה קנוניה כזאת עם אש''ף? הייתכן שמפלגת העבודה התחייבה לתת תמורה לאש''ף אם אש''ף ייענה לדרישות האלה?
ואומנם, אש''ף היה פעיל מאוד, אדוני היושב-ראש, במערכת הבחירות. הנה כותרת מעיתון ''הארץ'' ב- 15 באפריל 1992 : ''ערפאת לרבין במסר שהעביר לו : אקרא לערבי מזרח-ירושלים להצביע למפלגת העבודה לכנסת''.
בספרו, ''לגעת בשלום'', מתאר יוסי ביילין, את הדו-שיח בינו לבין טריה לארסן בנוגע למגעים חשאיים עם אש''ף, ''...אנחנו נוכל להוות לכם אכסניה (באוסלו) בכל עת שתרצו לפני הבחירות, אחרי הבחירות...סיפרתי לו כי אני מקיים את קשרי עם הפלסתינים באמצעות יאיר הירשפלד...''3
את קשריו עם הפלשתינאים קיים יוסי ביילין עם האיש המתון הנזכר לעיל, פייסל חוסייני. לדברי יוסי ביילין, חוסייני חש לא בנוח כי ''הפלסתינאים וויתרו הרבה מעבר למה שהיו רשאים. הם ויתרו על נציגי הפזורה, על נציגים מירושלים...'' לדעתו של ביילין, עליו היה להקל על הרגשתו הלא נוחה של חוסייני. זה אשר רואה בכל הסכם כמשהו זמני, עד לכינונה של מדינה ערבית, מן הים ועד הנהר.
סביר להניח כי אותה אישיות בכירה ממפלגת העבודה שנפגשה עם אבו מאזן, מספר 2 באש''ף, לא תהיה ידועה, אולם, סביר להניח באותה מידה כי אבו מאזן, לא כתב את דבריו אלו מתוך דמיונו ההוזה. העובדה היא כי אש''ף התערב בבחירות 1992, מנע מנציגים מתונים מהמגזר הערבי לרוץ בבחירות, שיחד ערבים להצביע ולהצטרף למפלגת העבודה ולהשפיע על הבחירות בישראל, בעידודה של מפלגת העבודה אכן מתאים ביותר לסיסמה מבית השמאל, כי ''הכיבוש משחית''. בעיקר את אנשי השמאל.
בעיתונות הופיעו הידיעות כי אש''ף מתערב בבחירות בישראל, ''אש''ף שלח הודעה למיעארי - אל תרוץ בבחירות לכנסת'', בעיתון ''חדשות''. בעיתון ''מעריב'' 18 ביוני 1992, הופיעה הידיעה כי ''אש''ף דרש ממיעארי לפרוש מהמירוץ לכנסת''. ''הארץ'' יוני 1992, ''דראושה מציג מכתב מאש''ף הקורא למתקדמת לפרוש''. ''דבר'': ''מיעארי קיבל מאבו מאזן מכתב הקורא לו לא להתמודד''. כך למעשה גדלה השפעתו של אש''ף על האוכלוסיה הערבית בשומרון, יהודה ועזה ועל הערבים אזרחי ישראל.
אך, לא רק מעשי שחיתות פוליטיים היו חלק מהמשחק, כי אם, קונסטלציה פוליטית מורכבת ביותר, אשר למעשה תרמה לאופי ההחלטות הפוליטיות. לפני שנבחר יצחק רבין לעמוד בראש מפלגת העבודה התמודד נגד שמעון פרס. מחנהו של פרס היה חזק ומבוסס. השפעתו של מחנה פרס במפלגת העבודה היתה רבה. עם אנשי מחנה פרס נמנו, יוסי ביילין, אברום בורג, חיים רמון, עמיר פרץ ואחרים, אשר כונסו תחת חוג ''משוב''.
ההשפעה החזקה ביותר של חברי החוג היתה כאשר החליטו לפרוש מן הממשלה המאוחדת. רבין ראה בחברי החוג כ''מפרקים בע''מ'' והתנגד בתקיפות לפרישה מן הממשלה. אגב כך, כינה זאת ''תרגיל מסריח''.
יתרה מזו, פרשת עזר וייצמן, אשר נפגש עם איש אש''ף בז'נבה, ולטענתו הייתה זו פגישה מקרית, הציגה לפני יצחק רבין את הכיעור הפוליטי. וייצמן יריב פוליטי של רבין, לא זכה לתמיכתו של רבין, אך תביעתו של יצחק שמיר לפטר את וייצמן מן הממשלה, אגב הצגת מידע שיש דברים בגו, כי עזר וייצמן חלק סודות כיצד להערים במו''מ מול ראש הממשלה יצחק שמיר, גרמה לכך כי חברי החוג תבעו עתה ביתר שאת את פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה.
יצחק רבין לבסוף נכנע ללחץ הפוליטי הפנים - מפלגתי ונתן ידו בחוסר הסכמה לפרישה מן הממשלה והקמת ממשלה חלופית. מפלגת העבודה נכשלה במהלך זה. אמנם הממשלה נפלה בהצבעת אי אמון אך מפלגת העבודה לא הצליחה לכונן ממשלה בראשותה. אגב כך היריבות בין פרס לרבין גברה ופרצה שוב.
לקראת הבחירות בשנת 1992, בחרה מפלגת העבודה במועמדה לראשות הממשלה. יצחק רבין. מחנהו של פרס היה מושפל. אך לא מובס. החשש הזה שרדף את יצחק רבין מהתערערות הקואליציה, יצר מצב בו הוא נתן לשמעון פרס לקדם את יוזמותיו השונות כשר החוץ, למרות התנגדותו למהלכיו של פרס. רבין נקלע, שוב, למצב בו הוא אינו מעוניין מחד לפרק את הקואליציה מאידך, אינו שלם עם צעדיהם של מקורבי פרס ופרס עצמו.
לשמעון פרס נודע על הערוץ החשאי שמנהל ד''ר יוסי ביילין, באוסלו, בשלבים מתקדמים ביותר. פרס תמך במגעים אלו. לרבין לא סיפרו את כל האמת. רבין לא ייחס חשיבות גדולה לערוצים חשאיים אלו. בדיעבד מסתבר, שחוסר תשומת הלב הזו, יש בה בצורה עקבית, אגב פריצתה של האינתיפאדה הראשונה, יכולת החלטה לקויה אצל רבין.
מגעים אלו יצרו לחץ עצום על משלחות המו''מ של ישראל. קיומם של ערוצים נוספים החליש למעשה את המו''מ הרשמי. ההתעקשות של אש''ף, ההתפתלות של אש''ף כמו גם הרצון להגמיש את העקרונות שישראל הציבה למו''מ בין ישראל לנציגי הערבים בשומרון, יהודה ועזה, ועמידה על עקרון בסיסי חשוב ביותר והוא שלילתו של אש''ף כנושא ונותן, כנציג לגיטימי או כגוף רשמי אשר ישראל צריכה להתחשב בו, הביאה לידי כך, שעמדתה של ישראל נחלשה.
נציגי אש''ף הפכו בצורה רשמית לנושאים ונותנים מול מדינת ישראל. חולשת עמדתה של ישראל, הקרין על נשיא סוריה, אסד. לפיכך הוקשחה עמדתו כלפי ישראל ובסופו של תהליך הבין אסד כי מדינת ישראל אינה חזקה כפי שהצטיירה. לכן, דבק בעקרונותיו בעקשנות יתר.
אש''ף הפך לנציג לגיטימי למו''מ. נושאים אשר נידונו בין מדינת ישראל למדינות ערב, כמו בקרת נשק, היו חלק מסדר יומו של אש''ף. הרי בכך סימנה ישראל כי מעמדה של מדינה ערבית ושל אש''ף זהה.
עיקרון נוסף שנשבר, היה איסור על נציגים מירושלים להיות חלק מקהל המתדיינים. פייסל חוסייני, 'המתון', הפך באמצעות הערוצים החשאיים לנציג לגיטימי. כך העלתה ישראל את ירושלים למו''מ.
נסיגה נוספת מול הצהרות ממשלתו של רבין, התבטאה בצורת האוטונומיה הערבית. שיחות מדריד נפתחו על בסיס מכתב התחייבות מארה''ב לישראל, כי הסכם קמפ-דייוויד שנחתם בין מצרים לישראל, יהווה אבן פינה למו''מ, כחלק מהותי של המו''מ.
בהסכם קמפ-דייוויד, נכתב כי הסמכות על השטח תשאר בידי מדינת ישראל. עוד הוסכם על אוטונומיה לתושבים. סמכותה של המועצה המנהלית תחול על התושבים. ממשלתו של רבין שינתה עמדות אלו, וקיבלה את רעיון הסמכות החוקתית על השטח של המועצה - לא המנהלית - המחוקקת אשר מן הסתם, הופכת באמצעות הריבונות המשפטית לריבון מדיני - מדינה.
הלחץ הפוליטי מצד השותפות לקואליציה, כמו גם פיזור הבטחות לבוחר אודות תהליכים מדיניים, יצרו אצל רבין כרסום מתמיד והולך, שחיקה של עמדותיו. חשוב להדגיש דבר נוסף. בתקופתו של יצחק רבין כראש הממשלה, התלווה אליה טרור ערבי אשר גבר עוד ועוד. החשש מפני פאנטיות מוסלמית, הידיעה כי נציגי אש''ף מנהלים מו''מ עם חברי ממשלה, לחץ השותפות הקואליציוניות כרסם במהירות מדהימה בעקרונותיו של ראש הממשלה יצחק רבין. הטרור למעשה, בדרכו האכזרית אך הפשוטה, יצר את מה שרצה ליצור: שינוי במדיניות הישראלית. ניצחון לטרור.
|
|
|
כיצד הגיעה ממשלת ישראל להסכמי אוסלו?
