פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לחיות בארץ, זכות או חובה?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום חמישי, 11/09/2003 שעה 5:06)


לחיות בארץ, זכות או חובה?


נסים ישעיהו


עצם נוכחותנו ושליטתנו הפיזית בארץ, נתפסת בעיני רבים כמצב שיא בחיינו כעם; שבנו לארץ אחרי אלפיים שנות גלות והנה אנו שוב אדונים לגורלנו, ממש פַּעַמֵי גאולה. האמנם?

מציאות חיינו פה בארץ חמדת, אינה נראית כמו שיא המאוויים של עם ואפילו לא של אדם פרטי כלשהו; זוהי מציאות בה, לאמיתו של דבר, לגמרי לא ברור לנו מה אנחנו עושים פה ובשביל מה צריכים את כל הצרות האלה; מילא ההתמודדות עם אויבינו מבקשי נפשנו, לא נעים אבל אפשר להתגבר; מה שלא ברור זה איך מתגברים על הסחי ומאוס הנשפך אלינו מכל המערכות הממסדיות עד כדי חשש כבד לטביעה.

שחיתות חוגגת בכל פינה והאזרח הפשוט הולך ונשחק בין גלגלי השיניים של הממסד המתיימר לנהל את חיינו, אבל בפועל ממאיס עלינו את החיים בארץ חמדת אבות. עבורנו, הארץ נותרה ארץ חמדת אבל הממסד השולט בה עושה כל מאמץ לשכנע אותנו כי אנחנו בסך הכל הפראיירים שאמורים לשרת אותו. ואת זה, ממש אין לנו חשק לעשות וגם כבר נגמר לנו הכוח לזה.

לפעמים נדמה כי בארץ נותרו רק המזוכיסטים ואלה שאין להם ברירה; כמובן, חוץ מאותו אחוז קטן הניזון מן השחיתות ומתפרנס ממנה. לאלה הארץ עודנה ארץ זבת חלב ודבש; איפה ימצאו עוד מקום שיאפשר להם לחגוג כך על גבם של החלשים בעם?

התוצאה לעת עתה מסתכמת במאות אלפי (אומרים שהמספר הנכון הוא מיליון וחצי) יורדים ובעוד מאות אלפי צעירים המחפשים דרכים להתרחק מכאן; מעניין, הם אינם חוששים מאויבינו מבקשי נפשנו; לא ערפאת מפחיד אותם, גם לא נסראללה; איתם הם/אנחנו מוכנים להתמודד ואין לנו ספק שננצח בעזרת ה'. מה שנראה בלתי מנוצח זה דוקא הביורוקרטיה ומיסי העושק.

איך זה קורה לנו ומדוע? ננסה להשיב על כך תוך התבוננות בפרשת השבוע.

המוּדעוּת הדרושה



(דברים כ''ו): א וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:


הפסוק הראשון בפרשת השבוע מציג בפנינו את המוּדעוּת הדרושה לאחיזה שלנו בארץ:

  • אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ, לא האומות המאוחדות ולא כוחנו הצבאי נותנים לנו את השליטה בארץ; גם לא הזכויות ההיסטוריות או המסכנוּת שלנו לאורך אלפיים שנות גלות. בורא העולם ומנהיגו נותן לנו את הארץ.
  • נַחֲלָה, לעולם. לא כמשהו נרכש שניתן גם למכור או לתת במתנה בהזדמנות שזה נראה משתלם, אלא הארץ ניתנת לנו בתנאי שלא נעביר את הבעלות עליה לצד ג'.
  • וִירִשְׁתָּהּ, ירושה זה לא עניין של בחירה; היורש יורש בלי קשר אם זה מוצא חן בעיני מישהו או לא. הוא יורש, פשוט כי הוא היורש.
  • וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ, עלינו להתיישב בכל חלק אפשרי בלא להותיר שטח פנוי בו עלולים להתיישב זרים.


מוּדעוּת זה הרבה יותר עמוק מידיעה; ידיעה יכולה להיות טכנית ובלתי מחייבת, בעוד מודעות פירושה שמנהלים את החיים בהתאם לידיעה, בהתאם למה שלומדים בתורה.

וכיצד ניתן לשמר ואף לטפח מודעות כזאת? על כך משיבה התורה בפסוקים הבאים בפרשת השבוע. לא נוכל להביא הכל במסגרת זו, אבל משהו מייצג:

טז הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ: יז אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמעַ בְּקלוֹ:יח וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמר כָּל-מִצְוֹתָיו: יט וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיתְךָ עַם-קָדשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:


מרד בתוך ארמון המלך



יש כמה וכמה פסוקים ומאמרי חז''ל אודות חשיבות המגורים בארץ ישראל דוקא עד כדי כך שאמרו:

(כתובות ק''י/ב): כל הדר [הַגָּר] בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: (ויקרא כה, לח) לָתֵת לָכֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים:


וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה?! אלא לומר לך כל הדר בחו''ל כאילו עובד עבודת כוכבים.

אולם אחיזה טכנית בארץ, תוך התעלמות מההתניות שבתורה בכלל ובפרשת השבוע בפרט, עלולה לגרום הידרדרות קשה עד כדי אבדן חיי יהודים ואבדן האחיזה בארץ ח''ו.

הנביאים מזהירים על כך שוב ושוב ואנו נביא מעט מדבריהם, ולהבהרת הדברים נביא את דברי הרמב''ן מפירושו בעניין ראש השנה ויום הכיפורים.

(עמוס ג): א שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמר: ב רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן אֶפְקד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲוֹנתֵיכֶם:


(רמב''ן): אמר הקב''ה, גליתי לכם (...) ולא חששתם לדברי לשוב כלל, הלא זה מרד גדול הוא; נמצא קֵרוּבָן של ישראל אצל הקב''ה, הוא הגורם להם ריחוק וגלות וכל עונש; וכל שכן הזוכים לישב לפני הקב''ה בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו – אין לך מרד גדול מזה ואוי להם יותר מכל אדם, [לפי] שהם עושין מלחמה עם המלך בפלטין [בארמון] שלו ומכעיסין אותו בפניו; ומה הוא עושה להן – מוציאן מן הפלטין שלו וטורדן בכל העולם; הוא שנאמר בהם, (ישעיהו ס''ה,, ג) הָעָם הַמַּכְעִסִים אוֹתִי עַל-פָּנַי תָּמִיד.


ובעברית פשוטה, מקורב למלך המורד בו, זו פגיעה הרבה יותר קשה מאשר מרידה של מישהו רחוק וזר; וכאשר המרידה מתנהלת בביתו של המלך, בארץ ישראל, זה מחמיר את העניין עוד יותר. ובאופן טבעי, גם תגובת המלך תהיה קשה הרבה יותר כי פרט למרידה יש גם עלבון קשה ממרידת המקורב בביתו של המלך עצמו.

דיכוי המרד



כאשר מדובר במלך בשר ודם, המרד עצמו לא בהכרח מזיק למורדים; אם ידוכא המרד – סביר להניח שייענשו, אבל כל עוד לא דוכא – הם יכולים לחגוג. כאשר מדובר במלך מלכי המלכים הקב''ה, המרד עצמו כולל בתוכו את העונש; שהרי הקב''ה מהווה את העולם ואת כל אחד מאיתנו בכל רגע מחדש ומשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית. אם כן, די בכך שיסיר, חלילה, את השגחתו מן המורד לרגע אחד, כדי שיבוא ''העונש''.

פרשת השבוע שלנו כוללת אזהרות חמורות בעניין זה ולהוותנו, מציאות חיינו כאן מגשימה חלק ניכר מאותן אזהרות.

קצרה היריעה מֵהַאַריך בהסברים על מה שקורה לנו ולמה. רק נזכיר בקצרה את תהליך ההידרדרות אשר הביאנו עד הלום:

  • צעד ראשון, החליטו שלא צריכים מצוות; הציונות והשליטה בארץ מספיקות כדי לשמור על העם היהודי. בכך ויתרו על שלמות התורה.
  • צעד שני, חוקקו את חוק מיהו יהודי בניסוח המאפשר לגויים להיחשב כיהודים. בכך ויתרו על שלמות העם.
  • עכשיו מוותרים על שלמות הארץ ועל הארץ בכלל.


הגיע הזמן להתעשת והתחלת התיקון תהיה בשלב האחרון של תהליך הקילקול; שנקיים בעצמנו: וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:

ואז תתקיים בנו ההבטחה שמביא הרמב''ן:

גלתה שכינה בעונותינו גלה הכל; ולעתיד לבוא, שכינה חוזרת והכל חוזר; משל למטרונא שנשאת למלך וילדה לו בנים ובנות; הלך המלך למדינת הים וישבה לה כאלמנה; לימים רבים באו ואמרו לה באו חתניך אמרה תשמחנה אתם בנותי, אמרו לה באו בניך אמרה תשמחנה כלותי, אמרו לה בא המלך אמרה הא ודאי חדוותא, עמדה ולבשה בגדי מלכות וקשטה עצמה וקבלה המלך בשמחה. כך לעתיד לבא אומרים לירושלים (...) בא המלך; אומרת, הא ודאי חדוותה [זו ודאי שמחה]; שנאמר (ישעיהו סא) [י] שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי. ואומר (שם, נב) [ח] קוֹל צפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן: אמן וכן יהי רצון.


שתהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה,

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.

חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  הצלחת לבלבל אותי  (אלעד) (2 תגובות בפתיל)
  נסים, משהו לא ברור  (דוד סיון) (3 תגובות בפתיל)
  הדבר הראשון הנחוץ  (דב שטיין) (5 תגובות בפתיל)
  אני מוטרד  (ציון)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי