''לב המדיניות לעידוד הצמיחה ארוכת הטווח, להערכת קליין, היא בעידוד ההשקעות תוך צמצום החוב הממשלתי. הורדת הגירעון הממשלתי והחובות של הממשלה יותירו מקורות גדולים יותר לסקטור העסקי שתביא להורדת הריבית לטווח הארוך. ירידת הריבית לטווח הארוך תאפשר לבנק ישראל להוריד את הריבית לטווח הקצר'' (דוד קליין: מי שמחפש במשק את היסודות לצמיחה מתמשכת - לא ימצא אותם).

המשק הישראלי מוגדר כמשק קטן ופתוח – תנועות בינלאומיות של הון וסחורות מהוות כ-‏60% מן התוצר הלאומי. מטבע הדברים, המשק הישראלי מושפע מאד מהמתרחש במשק העולמי. רגישות המשק הישראלי לשינויים כלכליים בעולם גבוהה יותר מזו של משק גדול ופתוח. ההשפעה הזאת עוברת דרך שינויים ותנודות במשקים שותפי סחר.

---

כבר הסברנו כאן (הסכנות האורבות לצמיחה) שעיקר הכוח של תהליך הצמיחה המתחדש במשק הישראלי נובע מרוח גבית – גורמים חיצוניים. ראשית ישנה הצמיחה במשק האמריקאי, ארצות האיחוד האירופאי – במשק העולמי – שמעוררת את היצוא ומשום כך את הייצור בכלל. שנית אישור הערבויות והתחלת גיוס ההון בתנאי הערבויות, איפשרו את צימצום מחנק האשראי במשק הישראלי. לכן ראינו את הריבית לטווח ארוך יורדת באופן משמעותי ובהמשך צמיחה. הגורם השלישי, המקומי, הוא החלפת הדיסקט – ההכנות ''לסלילת כביש חדש'' שהביא עלינו לטובה שר האוצר בנימין נתניהו.

אמרנו גם שכדי שתהיה לנו צמיחה בת-קיימא יש צורך לעודד השקעות בתשתיות ובמפעלים מוטי צמיחה – משהו שעוד לא קרה. יחד עם זאת המציאות הזאת איפשרה לשר האוצר לקחת פסק זמן קצר לפני שמתחילים טיפול בתהליכים שמייצרים צמיחה ארוכת טווח. כעת נראה שצריך לקרב את פסק הזמן אל קיצו. מה נשתנה בחודשים האחרונים שמניע קביעה זו? החשש שהרוח הגבית תיחלש מהר מן הצפוי.

ישנה סכנה שתהליך הצמיחה העולמי – הגורם העיקרי לצמיחה במשק הישראלי – יעצר. רבים מאיתנו ודאי זוכרים את הפגיעה של מדיניות אופ''ק בתהליכי הצמיחה במשקי העולם המערבי, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, לפני שלושה עשורים. בשנות השבעים מדיניות אופ''ק הגבילה את ההיצע של הנפט הגולמי כאשר חלקו של אופ''ק בסך הייצור היה גבוה. בסופו של תהליך החלה הצריכה של נפט לרדת ועמה ירדו המחירים במהלך שנות השמונים.

הצריכה חזרה לרמתה בשנת 1979 רק בסביבות 1993. היום אופ''ק חלש בהרבה אבל פוטנציאל ההיצע העולמי לא השתנה בהרבה מאז התגלית האחרונה של שדה נפט בשנת 1976 ומאז תחילת שנות ה-‏90 התנהגות המחיר מושפעת בעיקר מצמיחת הביקושים. הצמיחה הזאת מוזנת מתהליכי הצמיחה הכלכלית המרשימים בסין ובמזרח הרחוק. במצב הזה מתפתחת תחרות על ההיצע המוגבל אותה מובילים המשקים הצומחים כאשר סין מובילה. סין שצורכת רק 8% מהנפט הגולמי העולמי אחראית ל-‏37% מהגידול בצריכת נפט גולמי ב-‏4 השנים האחרונות (The Oil Crunch). הצמיחה הכלכלית בסין ''האשמה'' העיקרית בכך בשנה האחרונה עלו מחירי הנפט בעולם ביותר מ-‏25% (עליה של 12$ לחבית).

עד שיחל תהליך של שינוי בצריכה כדי להתאימה למצב החדש ימשיכו מחירי הנפט לעלות בדיוק כפי שהיה בעקבות משברי שנות ה-‏70 - מלחמת יום הכיפורים, והמהפכה האיראנית ב-‏1979 (A Crude Shock). לכן קיימת אפשרות שתהליכי הצמיחה העולמית יושפעו לרעה. אנחנו גם יודעים שבשנים האחרונות המשק הסיני ביחד עם האמריקאי אחראים לכ-‏50% מהצמיחה הגלובלית. מכאן שלשינויים בתהליכי הצמיחה בשני המשקים יש השפעה משמעותית על שאר המשקים בעולם – קל וחומר על המשק הקטן והפתוח שלנו.

המצב הפנימי בשני המשקים הוא לא פשוט ומעלה את האפשרות להאטה בצמיחה בשניהם גם אם עליית מחירי נפט תיפסק. המשק הסיני צומח מהר מידי ויש חשש אמיתי להיווצרות עודפי כושר ייצור גדולים. לכן ננקטים צעדים להאט את קצב הצמיחה במטרה להבטיח שניתן לקיימו בטווח ארוך. הפתרון הרצוי הוא ''נחיתה רכה'' – גלישה הדרגתית לאותו קצב צמיחה. זוהי, מסתבר, בעיה לא פשוטה במציאות הסינית ומכאן ברור שלשאר המשקים בעולם יש סיבה רצינית לחשוש מ''נחיתה קשה'' – עצירת הצמיחה ואפילו מיתון (?The great fall of China). במקרה כזה מחירי סחורות יפלו בכל המשקים בהן יש סחורות שסין רגילה לקנות. התוצאה עשויה להיות עודפי כושר ייצור ופגיעה בצמיחה.

במיוחד אמורים הדברים לגבי המשקים במזרח הרחוק משום שהמשק הסיני אחראי לכ-‏50% מהגידול ביצוא שלהם. מסתבר שהיצוא לסין מארצות אלו הוא הגורם העיקרי לצמיחה במשקים אלו. ל''נחיתה-קשה,'' גלישה תלולה מידי בשיעורי הצמיחה, של המשק הסיני תהיה השפעה גדולה על הצמיחה במשקים הללו. ההשפעה הישירה על המשקים באיחוד האירופאי ובארה''ב תהיה פחותה. שם עיקר הנזק של צניחה תלולה בשיעורי הצמיחה יבוא דרך השווקים הפיננסיים. בנוסף, סין עוזרת במימון הגירעונות התקציביים והמסחריים האמריקאיים. סין רוכשת ומחזיקה אג''ח אמריקאיות ובכך עוזרת לשמור על תשואה וריבית נמוכות במשק האמריקאי. ישנה כאן כמובן תקווה שתהליך כזה יקל את הלחץ על מחירי הנפט הגולמי בעולם

מצד שני ירידה בשיעורי הצמיחה בסין תקטין את הגידול בביקושים לנפט גולמי ולכן תמתן את הלחץ על מחירי הנפט בעולם. עד שזה קורה העליה במחירי הנפט מצטרפת למציאות הלא כל כך מרנינה במשק האמריקאי. מצד אחד המשך התקצוב הגירעוני גורם לצמיחה בחוב הממשלתי בארה''ב שכבר הגיע לממדים מדאיגים ומצד שני, מתחזקת האינפלציה. לכן גדלים הסיכויים שהבנק המרכזי האמריקאי (הפד) יתחיל, בשבועות הקרובים, להעלות את הריבית. עלית הריבית והמשך המגמה לעלית מחירי נפט עשויים למתן את שיעורי הצמיחה בארה''ב.

מסתבר שיתכן מאד ששני הבנקים המרכזיים, של ארה''ב ושל סין ינהיגו מדיניות מוניטרית מרסנת במקביל. במצב כזה כאשר מחירי הנפט בעליה עשויה הצמיחה העולמית להיעצר עם כל המשתמע מכך. למרות מאגר הנפט הגדול, במונחים ישראלים, שהתגלה לאחרונה בארץ (''גבעות עולם'': מאגר הנפט ליד כ''ס - 980 מ' חביות) הצמיחה בארץ מאויימת על ידי:

1. סיכון שהצמיחה העולמית תיפגע בגלל עליה במחירי הנפט ובגלל עצירת הצמיחה בסין.
2. סיכון שמחירי הנפט העולים במשק הישראלי ישפיעו ישירות על הצמיחה.

אשר על כן, חשוב ששר האוצר יטפס על גל הצמיחה הכלכלית לפני שהוא נמוג אל האופק, ויניע אותו לגבהים ולמרחקים חדשים מכוחם של מקורות פנימיים. פרוש הדבר שינוי מהותי בסדרי העדיפויות בתקציב, עידוד השקעות וצמצום הגירעון והחוב הממשלתי ברוח ההמלצות של קליין בראש המאמר. עלינו לזכור שעדיף וקל יותר להניע תהליכי צמיחה כאשר המשק עוד צומח – עדיף לבצע שינוי מדיניות כלכלית לפני שיש מיתון. בגלל שהתהליכים הללו, קביעת מדיניות כלכלית והפעלתה, לוקחים זמן לא קצר עכשיו הזמן המתאים להתחיל.

אם בסופו של דבר הסכנות מכיוון המשק העולמי לא יתממשו אז הרווחנו מנוע צמיחה מקומי יותר מבוסס.

---

הון, שלטון וניגודי עניינים

בראיון לפני פרישתו הזכיר מנכ''ל משרד ראש הממשלה (המדינה), אביגדור יצחקי, את עמדתו ביחס לניהול בנק ישראל והפרוייקט שמוביל רן פקר באזור אילת. ביחס לטענות על קשר בין שלטון להון בפעולות הממשלה הנוכחית הוא אמר:

''הנושא הזה קיבל פרופורציות מעוותות בהוויה הישראלית. רוב רובן של ההחלטות מתקבלות בממשלה בצורה עניינית... כמעט שלא נתקלתי בלחץ או ניסיון להשפיע של פקיד או שר, עם הצעה המנוגדת להיגיון, בגלל הקשר שלו עם הון'' (כמעט שלא נתקלתי בלחץ של שר בגלל הקשר בין הון לשלטון).

אין ספק שסגנון הצגת הדברים בראיון נועד ליצור את מראית העין שאין קשר בין הון לשלטון ואין ניגודי עניינים. אני מעדיף להישאר עם העמדה שהצגתי כאן לפני כחודשים (הון, שלטון ומדיניות כלכלית). בהקשר הזה חשובות האמירות שלו במהלך כהונתו כמו גם התוצאות של תהליכים בהם היה מעורב כחלק מהמערכת השלטונית. עלינו גם לזכור את חשיבותה של מראית העין. שני המבחנים הללו מראים שמר יצחקי אחד מהבולטים שבאמצעותם עובד הקשר בין הון לשלטון.

---