  
  
  
|
  טנק מערכה מרכבה | |||||
| יורם המזרחי (יום שני, 06/05/2002 שעה 7:13) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  ''עליונות'' של ארתור סי קלארק |
|||
|
|||
מומלץ לכל הקוראים (ובמיוחד אנשי הצבא שביניהם) לקרוא את הסיפור ''עליונות'' של הסופר והחוזה ארתור סי קלארק, על מלחמה בין שני צבאות, שאחד מהם ממציא כל הזמן כלי נשק חדשים ובכל זאת הצד השני, הפרימיטיבי יותר, שמסתמך פחות על טכנולוגיה, מנצח. בבירור, אסור לנו להסתמך אך ורק על עליונות טכנולוגית בשטח, אלא גם על חיזוק של כח הרצון והנחישות של הלוחמים עצמם. זה יכול להתבסס בראש ובראשונה על ידי חינוך ו-כן על ידי מה שהפלסטינאים עצמם עושים ומה שאנחנו עשינו בעבר, על ידי יצירת מיתוסים. הפלסטינאים הופכים היום את ג'נין למיתוס נוסח סטלינגרד. בעניין זה כדאי להיזכר במיתוס הלחימה של סטלינגרד האמיתית שתרם רבות לרוח הלחימה של הסובייטים במלחמת העולם. קישורים: הקרב האחרון על סטלינגרד: http://www.haayal.co.il/story.php3?id=504 | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הפיקוד על צה''ל פרימיטיבי |
|||
|
|||
מיזם טנק המרכבה הוא אחד הכשלים הגדולים ביותר של מערכת הביטחון הישראלית. הוא התחיל אחרי מלחמת ששת הימים, עלה סכומי כסף אדירים, העסיק את מיטב המוחות בצה''ל ולא הועיל בשום מלחמה מאז. מכאן אין להסיק שצבא פרימיטיבי מנצח צבא עתיר טכנולוגיה, ההפך הוא הנכון לכל אורך ההיסטוריה. גם מיתוסים צבאיים לא מועילים במלחמות. אחת הסיבות לתהליך הסתאבותו של צה''ל היא התרבות המיתולוגית שלו. כדי שהצבא שלנו יהיה יעיל ויגבה מטרות לאומיות (אםאת מטרת ארץ ישראל השלמה ואם את הסכם אוסלו) עלינו לרתום את הצבא לאנרגיה האינטלקטואלית האנושית. כיום ניהול הצבא מבוסס על השכל הישר של מפקדיו ועל הנסיונם האישי. זה ניהול פרימיטיבי. את ניהול הצבא יש לבסס על תובנות מבוססות. לשם כך יש להקים אקדמיה צבאית בלתי תלויה בצבא שכל החומר הביטחוני יהיה פתוח בפני אנשיה. אקדמיה זאת צריכה לא רק לפתח תובנות צבאיות אלא גם להכשיר את המפקדים מרמת מג''ד ומעלה. היא גם צריכה לשמש בתפקיד המועצה לביטחון לאומי. אם נפעל כך נמצא את כוחנו במלחמה על שרידותנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוגמא לטימטום צבאי צה''לי משנת... 1948 |
|||
|
|||
הפרשה הפחות מדוברת של ג'נין.....1948 מבצע ''יצחק'' בשלהי מאי 1948, שנועד להביא לכיבוש ג'נין, הוא אחד הכשלונות היותר חמורים של צה''ל, לא רק בקונטקסט של אותה מלחמה - אלא בכלל! המבצע נותר כאחד מהפחות מדוברים, אך מן הראוי להזכירו בכל זאת כלקח (ומי שמאמין באמונות תפלות יזכירו, אולי, כשדה מערכה ללא מזל...) התכנית המקורית היתה לשלב, לראשונה בתולדות צה''ל, שתי חטיבות (גולני וכרמלי) וכוחות משנה בפעולה רחבה, שנועדה לכתר את ג'נין, כחלק ממאמץ למנוע מחיל המשלוח העירקי וצבא ההצלה של קאוקג'י לכתר את עמק יזרעאל. כהקדמה למבצע תקפו כוחות של גולני, אלכסנדרוני והאצ''ל מטרות בכל איזור התפר עם המשולש, כולל ראש העין. --------------------- אחרי השתלטות ללא קרב על משלטים מדרום מערב ודרום מזרח לעיר, ארעו תקלות קשר ותאום ובינתיים הוחשו לשם יחידות עירקיות. גדוד חי''ר עירקי פתח בהתקפת נגד ויחידות אחרות תגברו את העיר בעיקר מכיוון מזרח וצפון מזרח. מפקדת הפעולה לא העריכה נכון את מהירות התגובה ויכולת הכח העירקי (שתואר כבעל רמת מוראל ירודה, כולל אגדה שקצינים עירקים כובלים בלילות את חייליהם לעמדות...) והאמינה שהעיר ננטשה. עוד אירעו תקלות חמורות ביותר בקשר בין היחידות הישראליות והמטכ''ל. סיוע אווירי שהובטח (שני מטוסים במשימות קרב הפצצה) לא הגיע, והכח הערבי פתח בהפגזה יעילה (תותחים ומרגמות כבדות) והסתייע במטוסים, גורמים שערערו קשה את חטיבת כרמלי, שלא טרחה להתחפר, כולל פגיעה ישירה במפקדת גדוד 21 שלה. השליטה על הגדוד אבדה ואחת הפלוגות פתחה בנסיגה ללא אישור, מה שמוטט את כל המערכה והביא לנסיגה לא מסודרת (בלשון המעטה) של שאר הגדוד. בעיר וסביבתה נותרו פצועים ולוחמים בודדים, שחלקם נתפס עוד באותו יום והוצאו להורג, כולל סצינות זוועה מתועדות, של התעללות החיילים העירקים ואזרחים בפצועים. כמה פצועים - שהצליחו להסתתר בשולי העיר - חולצו רק למחרת. בסך הכל אבדו בקרב 34 הרוגים ונעדרים ויותר מ- 100 פצועים. למחרת ניסה כח של ''גולני'' לכבוש את משטרת ג'נין, אך נאלץ לסגת תחת אש ארטילרית עזה. --------------------- גם במלחמת 1967 ניטשו באיזור ג'נין קרבות קשים בין חטיבות שריון ישראליות לחטיבת החי''ר הירדנית 27 וגדוד השריון (פאטונים) שתגבר אותה. למחרת קרבה לאיזור חטיבת השריון הירדנית 40, שנעה מגשר דמיה לכוון טובאס וקאבטיה אך הובסה. --------------------- ההיסטוריה הצבאית של ג'נין כוללת קרבות מתקופת מלחמת העולם הראשונה, שאז החזיקו בה תורכים וגרמנים (מציבת זיכרון לחללי חיל האויר הגרמני הקיסרי נמצאת במבוא המערבי של העיר) אך זה כבר סיפור אחר... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חשוב לדעת |
|||
|
|||
חומר מעניין מאוד.שחשוב לדעת.תודה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הקרב בג'נין - יורם |
|||
|
|||
סבי ז''ל היה חיל בחטיבת כרמלי שנפצע בג'נין ובקושי נחלץ. הוא סיפר לי שבידי העירקים נפלו כלי רכב של החטיבה, כולל אוטבוסים. בעיתוני עירק הראו אחרי הקרבות צילומים של חיילים שנרצחו בעיר וגופות תלויות. הוא אמר שהקרב היה הקשה ביותר שבו הוא השתתף במלחמת השחרור. טוב מאוד שיש כאלה שלא שוכחים מה שהיה. לא כל סיפורי צה''ל הם סיפורים של הצלחות. מה עם הבושות בתל מוטילה למשל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תל מוטילה |
|||
|
|||
קרבות בתל מוטילה 1951 הקורא משתתף גונשיר שאל מה עם מוטילה. להלן תמצית הסיפור. ביום ה- 2 במאי 1951 נתקלה פלוגת מילואים של ''גולני'' בסורים שחדרו לשטח ההפקר, ליד כורזים. השטח היה בתחום הישראלי, אך כל עוד לא היו שם ישובים הוא נחשב למעין ''שטח הפקר'' אנשי המילואים התאמנו בסביבה כשהסורים שתפסו את התל פתחו עליהם באש. הפלוגה הזעיקה תגבורת ולמקום הגיע גדוד של ''גולני'' בפיקוד רחבעם זאבי ז''ל. התפתח קרב בו נהרגו 4 חיילי צה''ל. גם הסורים תגברו את כוחותיהם והעבירו לגזרה עוד חי''ר וארטילריה. על הקרב פיקד מעתה מח''ט גולני דאז, מאיר עמית, אך לא היתה הכרעה. --------------------- למחרת הוכנסו כחות נוספים שקבלו סיוע מרגמות כבדות. צמד מטוסי ספיטפייר של חיל האוויר קיבל הוראה לצלול מעל לסורים, אך לא לפתוח באש ולהסתפק ''בהפחדתם'', ובינתיים ניסה האו''ם לתווך הפסקת אש, זאת ללא הצלחה. לצה''ל נגרמו נפגעים רבים בעיקר מהפגזות. --------------------- ביום ראשון 6 במאי חידש צה''ל את ההתקפה שהשתבשה קשה בגלל... הרעלת קיבה המונית בין חיילי צה''ל, כולל התעלפויות, התייבשות ו...שלשולים. הסיבה: החמין של שבת היה מקולקל... למרות זאת התנהל קרב בן תשע שעות ובסופו נהדפו הסורים מעבר לירדן מזרחה. --------------------- הסורים טענו שכוחותיהם היו ''לא סדירים'' אך מהר התברר שהכח היה אכן חלק מהצבא הסורי הסדיר ולחלליו נערכו בדמשק לוויות צבאיות מלאות, כולל העלאות בדרגה ומדליות שהוענקו אחרי המוות. --------------------- לצה''ל נגרמו אבידות כבדות, החמורות ביותר ''בין המלחמות'', 40 הרוגים ויותר ממאה פצועים. הרמטכ''ל דאז, יגאל ידין הורה לא לפרסם נתוני הקרב והאבדות והדבר גרם ''למרד זוטא'' בעיקר בחטיבת ''גולני'', שדרשה לכבד את חלליה. גדוד 13 (רחבעם זאבי) קבל צל''ש רמכ''ל. קרב תל-מוטילה זיעזע את צה''ל מה שהביא לשיפור רמת מפקדי כוחות שדה והעמקת האימונים בבתי ספר למכי''ם, קורסי סמלים וכן לימוד לקחי הקרב ברמות הגבוהות יותר. בין השאר נקבע שחטיבת ''גולני'' סבלה מפיקוד ירוד וכח אדם לא מוצלח, שהתבסס בעיקר על חיילים עולים חדשים עם אימון לקוי. המטכ''ל הורה לראשונה, להפנות מגוייסים בוגרי תיכון ליחידות החי''ר הקרבי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה באמת היה בתל מותילה |
|||
|
|||
הדמיון בין מה שיורם המזרחי סיפר על תל מותילה לבין מה שהיה בקרב הוא כדברי הרמב''ם כדמיון בין הכלב בעל החיים לכוכבי הכלב בשמיים. בכרך א' של סדרת ספרי ''ההיסטוריה של הצנחנים - יחידה 101'', הוצאת שלגי, הקדשתי פרק אורך מפורט על אותה פרשה. מי שמתענין, לרבות יורם הסבור שאני מקובע בתפיסות שלי על צה''ל - יוכל לקרוא שם מה היה באמת בתל מותילה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקשה לפירוט |
|||
|
|||
אורי שלום, מאחר ולא כל באי הפורום אוחזים בגישה ישירה לספרך זה, אולי תוכל לפרט עבור ציבור הקוראים - ולו על קצה המזלג - מה היה ומה אירע במקום הנ''ל על פי מחקריך וממצאיך. בתודה מראש אלכסנדר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פרשת תל מותילה התחילה בשוד עדרים |
|||
|
|||
על קצה המזלג, פרשת תל מותילה התפתחה מנוהג של חיילי גדוד 13 של חטיבת ''גולני'' שעליו פיקד אז רחבעם זאבי ''גנדי'', לשדוד עדרים של ערבים שרעו באיזור המפורז, בין ישראל לסוריה, לשחוט אותן, לאכול את הכבד ולמכור את החלקים האחרים. על מנת להפסיק את השוד הישראלי הזה, צרפו הסורים קבוצת חיילים, בלבוש אזרחי, לאחד העדרים. כשבאו אנשי גולני לשדוד את העדר, בחיפוי חוליית מכונות יריה, שהתמקמה בחרבת זנגריה (היום מושב אליפלט), פתחו עליהם החיילים הסורים באש. אנשי גולני ברחו, מקלעני גדוד 13 השיבו אש וארבעה אנשי ''גולני'' נפגעו (אולי מאש כוחותינו). אנשי ''גולני'' לא לא פונו על ידי חבריהם ועל ידי גדוד 13, וכשבאו לאסוף אותם אנשי גדוד מילואים מורכב מטירונים שאז עשו את אימוניהם הראשונים הארבעה היו ללא רוח חיים. את שאר הפרטים תוכל לקרוא בספרי. אם הפרק היה אצלי בקובץ הייתי מפרסמו בפורום, אבל הספר התפרסם ב- 1985, ואז מעבדי התמלילים האישיים היו נדירים. מוזר שמומחה כמו יורם המזרחי לא קרא את החומר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, מה אתה רוצה? |
|||
|
|||
קורא שאל על מוטילה. עניתי בתמצית. התאור הוא של קרב עקום שם לא יותר. באשר ל''קראתי או לא קראתי'' למייטב ידיעתי טרם כתבת את התנ''ך... מה שאתה מייחס לעצמך הוא מעט יותר מדי לטעמי. אפשר לקרוא היסטוריה צבאית, גם של מדינת ישראל ולהתייחס אליה גם בלי לעלות למקדש שהקמת לעצמך. נוסף לכך אינני ''מומחה'' ובוודאי שלא אתחרה ב''מומחיות'' שלך, אלא מה - אתה חושב שרק לך יש קושאן על מלחמות ישראל ולא כך הוא! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תרבות ביטחון מיתולוגית |
|||
|
|||
יורם ידידי, אין לי קושן על מלחמות ישראל, אבל יש לי ארבעים שנות מחקר אינטנסיבי ובלתי תלוי. המימצא העיקרי של מחקריי הוא שרוב החומר שהתפרסם על מלחמות ישראל הוא מיתולוגי, ורוב הדברים הנאמרים עליהם פשוט אינם נכונים ברמת העובדות האלמנטרית. המסקנה העיקרית שלי היא שקשייה הביטחוניים של ישראל, לפחות ממלחמת יום הכיפורים ועד היום, הם תוצאה ישירה של תרבות הביטחון המיתולוגית. אם אתה רוצה לקחת חלק פעיל בתרבות זאת יבושם לך. אני לא אקח בה חלק אפילו אם אזכה ל''שטיפה'' כפי שזכיתי ממך. זכיתי עד כה לשטיפות קשות יותר ולפי שעה עמדתי בהן, כולל כאלה בעלות תוצאות מעשיות יותר כגון החרמה מצד צה''ל וסילוק מאוניברסיטה. תחזיק מעמד | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיתוס דקיק ושביר |
|||
|
|||
היה מי שאמר שההיסטוריה, במידה שהיא חוזרת על עצמה, הרי שבפעם הראשונה הופיע כטרגדיה, ובפעם השנייה -כקומדיה. הדבר חל במיוחד על הנסיון הגרוטסקי לשוות לשברון קרב ג'נין את הילת אתוס הגבורה של מערכת סטלינגרד מצד הפלשתינאים. כך, בעוד הלוחמים הרוסים נלחמו עד מוות בין הריסות העיר התעשייתית הזאת, הרי החזיון הדומיננטי בג'נין היה מראות הפלשתינאים הנכנעים בהמוניהם לאחר קרב קצר, בבחינת ''איש לאוהליך, פלשתין''. עלינו לזכור שהטרור עטה על עצמו דימוי של לוחמה ללא חת הבזה למוות. דווקא בג'נין התגלה המעטה הדק והשביר של הדימוי הזה, כשהתמונות שנחרתו בזכרון - בגלל ההפתעה הטמונה בשבירת אתוס זה - הינם מראות כניעת מנהיגי הטרור, ובפרט הארשת המתרפסת והמפוחדת של ברגותי שהתחלפה לחיוך רחב כשהתברר שחייו ינתנו לו לשלל. בג'נין בעלת הנתונים הטופוגרפיים הקשים, התגלתה דווקא נחישותו של לוחם החי''ר הישראלי במאבק הרצונות הקצר שהתנהל שם. יתכן שדווקא נחישות זאת מול מראות הכניעה ההמוניים ורפיסות המנהיגות הצבאית הפלשתינית, דווקא הקרב הזה בג'נין הצפופה בעלת מסורת העוינות העזה הממושכת לנו, היא שתרמה יותר מכל לשבירת תוחלת הטרור ולדעיכתו כיום. אפקט זה, ניתן להניח, לא היה מושג אילו היתה כאן רק הפצצה אוירית, שכן נדרש אולי המימד המוחשי של מאבק הרצון והרוח של הלוחם הישראלי מול הפלשתיני. כך, בעוד סטלינגרד הסתיימה בתמונת השיירות האין סופיות של שבויים גרמנים הצועדים בשלג לקראת מוות כמעט וודאי, הרי שהאתוס החקייני הפלשתינאי נחשף כמעט כקומי במהותו, בדמות גוויות הבהמות שהובאו לבין ההריסות. לא אתוס גבורה לובה כאן, כי אם נסיון מקאברי ליצור ענני צחנה, בפציחה במתקפת תעמולה אודות הטבח שלא היה, בדומה לאסטרטגיה הקיומית של היונק הקטן הנקרא סרחן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיתוס ג'נין |
|||
|
|||
מיכאל שרון מנסה למוטט את מיתוס הגבורה שהפלסטינים מפתחים סביב הקרב במחנה הפליטים בג'נין, (''סטלינגרד של הפלסטינים'') על ידי השוואה של אחד לאחד בין ג'נין לסטלינגרד, ומסקנתו הצפויה, כיאה לדפוסי החשיבה של הקולוניאליסט הישראלי: איזה גבורה על ראשכם? סתם פלסטינים שנכנעו לעוז רוחו של הכובש הישראלי. השימוש בסטלינגרד הוא כמובן רק מטאפורה, וההשוואה שעושה שרון מוכיחה כי אין לו מושג איך נוצרים מיתוסים לאומיים. הבה ניקח את תל-חי. היום זהו מיתוס גבורה ישראלי. פסל האריה השואג בתל-חי מהווה סמל ואתר עלייה לרגל לאלפי תלמידי בתי הספר הישראלים, שמוחם נשטף בסיפורי גבורת לוחמים שלמעשה איש אינו יודע בבירור אם אכן היו. מה קרה בפועל בתל-חי? המקום נכבש ומגיניו הפסידו בקרב. אבל מה זה משנה? בתודעה הלאומית הישראלית הוא עוצב כסמל לעוז רוחם של לוחמים. הסיסמה המיוחסת לטרומפלדור, ''גיבור תל-חי'', ''טוב למות בעד ארצנו'', טפשית ומסוכנת ככל שתהיה, מלווה עד היום את השאהידיות הישראלית של נכונות למות גם על מזבח פשעי מלחמה. מרד גיטו ורשה, הוא דוגמה נוספת ללוחמים שהובסו, אבל הפכו בישראל לאתוס ומיתוס לאומיים. קצין צבא הכיבוש הנאצי הגרמני, שמחץ את מרד גיטו ורשה, אמר, קרוב לוודאי, על הלוחמים היהודים דברים דומים לאלו של מיכאל שרון על הלוחמים הפלסטינים בג'נין. מי היו לוחמי הגיטו, לדידו של הקצין הנאצי? חבורה של טרוריסטים ופרחחים יהודים שניסו להתגרות באימפריה הגרמנית, וזו ידעה להביס אותם ולהפיץ את אלה שנותרו לכל רוח. אולם בעינינו, לוחמי המרד של גיטו ורשה, הם חבורה של גיבורים שהתקוממו נגד מכונת דיכוי רצחנית, גם אם ידעו מראש שסיכוייהם, לנוכח נשקם הדל, מול עוצמת החימוש הגרמנית, שואפים לאפס. אבל הם, על אף היותם מעטים מול רבים, החליטו לא לוותר על זכותם להתקומם נגד מכונת דיכוי רצחנית. אנו עולים לרגל להניח זרי פרחים בכל מקום בו הוקמה אנדרטה, או יד זכרון לזכר מרד גיטו ורשה. מה גיטו ורשה, אף כך מחנה הפליטים ג'נין. היה ברור מראש שללוחמי מחנה הפליטים בג'נין, שמזכיר בכמה היבטים את גיטו ורשה תחת הכיבוש הגרמני, אין כל סיכוי לנצח את מכונת המלחמה של צבא הכיבוש הישראלי. לוחמי ג'נין, כחבריהם מורדי גיטו ורשה, היו מעטים מול רבים, מצויידים בנשק קל, כאשר מולם ניצבת עוצמת חימוש אדירה של חיל הכיבוש הישראלי, בדמות מסוקיו, טיליו מונחי הלייזר, טנקיו ומשורייניו, כפי שמול מורדי גיטו ורשה ניצבה עוצמתו האדירה של חיל הכיבוש הגרמני. ובכל זאת, החליטו לוחמי ג'נין, שוב כחבריהם מורדי גיטו ורשה, לא להיכנע ללא קרב למכונת הדיכוי הרצחנית הישראלית, והם אכן לחמו בגבורה, גרמו לכובש הישראלי אבידות קשות, עד שעוצמת הצבא הקולוניאלי הישראלי גברה. גם ההרס הנורא שהשאיר צבא הכיבוש הישראלי במחנה הפליטים, הזכיר את ההרס שניגרם על ידי צבא הכיבוש הגרמני לגיטו ורשה. אני כבר שומע את רעשי כל הצדקנים הישראלי: מה, אתה משווה בין הצבא הישראלי לצבא הגרמני? ותשובתי ברורה: אני משווה בהקשרים ממוקדים ורלבנטים. אני לא טוען שישראל הקימה (עוד לא) מחנות השמדה, אבל הצבא הגרמני היה קודם כל בארצות שכבש צבא כיבוש, בנורבגיה, בדנמרק, בהולנד, בצרפת, בפולין, צבא כיבוש שעסק בתפקידים קלאסיים של צבא כיבוש: דיכוי האוכלוסיה האזרחית ומאבק חורמה במתקוממים, בדיוק כפי שנוהג צבא הכיבוש הישראלי. זאת אף זאת, הכיבוש הישראלי, הנימשך כבר 35 שנים והקים מנגנון מסועף ומשומן של דיכוי והשפלה, עולה באכזריותו על הכיבוש הגרמני בצרפת, או דנמרק או נורבגיה במלחמת העולם השניה, שנימשך לכל היותר חמש שנים. הנסיון של מיכאל שרון למזער את גבורת לוחמי ג'נין, הוא פתטי. באתוס הלאומי הפלסטיני הקרב הזה כבר ניצרב כגבורת המעטים מול הרבים, וכאשר תקום המדינה הפלסטינית, אין ספק שמקום הקרב יהפך לאתר עלייה לרגל לאלפי פלסטינים, שיניחו שם מדי שנה זרי פרחים על האנדרטה שתקום במקום ''לתפארת מדינת פלסטין''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיתוס ונדבכיו |
|||
|
|||
שלום לך, קראתי את תגובתך, שהיתה מאתגרת מבחינה מסויימת. כוונתי לכך שמזדקרים כאן לעין ביטויים מוקצנים מעט, כגון ''מכונת הדיכוי הרצחנית הישראלית'' או ''הצבא הקולוניאלי הישראלי''. גם אם מטבעות לשוניות אלה השתרשו מעט אצלך עקב נסיון לטעון טעונים מפורטים בנושא בעבר, כך שהם משמשים מעין כותרת מקוצרת למסכת שלמה של טענות וטעונים, עדיין הדברים מהדהדים כבעלי זרות מה. ניתן הרי לאמר, כאנשים מן הישוב, נו באמת, האם יש כאן רצחנות לשמה? לשם מה, אגב? הרי מדובר זה מכבר באוכלוסיה פלשתינית תחת שלטון הרשות, אז היכן הדיכוי ואיפוא הקולוניאליזם? אם המתנחלים יושבים באדמות לא להם, הרי שיש כאן סוגיה של אדמות וטריטוריות, אך מכיוון שזה מכבר אינם חולשים על אוכלוסיה פלשתינית. אז למה ''דיכוי''? ניתן לדבר על דיכוי בהקשר של קולוניאליזם אירופי, כאשר תופעל ניצול של כוח אדם זול והשתלטות על כל משאבי האוכלוסייה המשועבדת. אבל האם זה המצב כאן כיום? או שנקטנו בפעילות הגנתית במהותה, שהיתה תקיפת מקורות הטרור בשטחו הוא? ובכן, יש מקום לתמוה כאן: אם אין ''צורך'' קולוניאלי מובנה בדיכוי של אוכלוסיה כבושה, ומדובר במבצע צבאי למטרות מוגדרות, הרי שאנו עוסקים כאן באירגון ותכנון צבאי אינסטרומנטלי טהור, ואז, לשם מה ''רצחנות''? שכן ה''ערך העודף'' של הרצחנות הנאצית לשמה, שאתה מביא בהשוואתך ה''ממוקדת'', התקיים עקב תורת גזע שמדנית כלפי הלאום היהודי. אין גישת חיסול אתני כזאת רווחת במקומותינו. ואגב, גם לא היתה זו תכונה של הקולוניאליזם, שכן נזקק לאוכלוסיית עבדים גדולה. החלט בבקשה ממה נפשך: רצחנות לשמה או קולוניאליזם? שכן שני אלה אינם מתיישבים זה עם זה. האם יש כאן איפוא שעטנז פרדוקסלי שרכיביו נוגדים זה את זה? ניתן לאמר כאן, אם כך, על פי מידת השכל הישר, מה שאמרה לפי המסופר הלן קלר כשנתנו לה למשש פיל: ''אין חיה כזאת''. אמרתי שהנושא מאתגר, שכן ניתן לתהות מדוע אתה מציב כאן במלוא תפארתו אתוס גבורה פלשתיני. אילו הייתי מסנגר על גישתך בעניין זה, הייתי אומר שיש כאן, יתכן, השגה, שאין להגיע להסדר סביר עם גורם מושפל עד עפר, שכבודו נרמס ללא מתום. הרי אנו זוכרים שהיה זה קיסינג'ר שהיציל ב- 1973 את הארמייה המצרית השלישית מכניעה, במגמה להציל את הכבוד הערבי (בעצם, כבודו של כל יריב). זאת מתוך הנחה סבירה שאחרת לא יתכן הסדר. יאמר האומר איפוא, אם להקצין מעט את הדברים, ניתן להם את המיתוס (ואף נאדירו), ולנו - את ההסדר הפרגמטי. אבל יש לשים לב שאינני בא למוטט את המיתוס הפלשתיני האפשרי הזה. הרי כל תגובתי הבליעה את הטענה שזה מתמוטט מעצמו, ללא צורך ב''עזרה'' נוספת, ויקשה מאד לטפח כאן מיתוס גבורה. שכן, מיתוס מבוסס על מערכת קשיחה למדי של נדבכים התומכים זה בזה, חלקם - נארטיביים, וחלקם, וזה יסוד קובע מאד בהווצרות מיתוס -דימויים-ויזואליים. נטלת נדבך מרכזי אחד מהמערכת הקשיחה הזאת, וכל המבנה כולו קורס (בניגוד למבנה גמיש). בעידן המדיה מתווסף כמעט תמיד תעוד ויזואלי צמוד מאד לארוע, וזה מופץ מייד ברחבי הכפר הקטן שהוא עולמנו, מגיע לכל כורסה בכל מקום. כתבתי בתגובתי הקודמת אודות מראות: מראה הפלשתינאים הנכנעים בהמוניהם, מחזה כניעת מנהיגי הטרור, עד לפרטי הפרטים של ארשת פניו של ברגותי. מחזות כאלה אינם יכולים להתיישב עם אתוס גבורה כלשהו, הם סותרים אותו בהכרח. השתמע מדברי גם שסביר שתמונות כאלה ואחרות הן שפגעו אנושות ברצון הלחימה הפלשתיני, בשברם את תוחלת הלחימה הטרוריסטית במדה גבוהה (בלחימה טרוריסטית כוונתי למשל רצח אזרחים על ידי מתאבדים). לא, אין אלה התצלומים מסטלינגרד, 1943 , בפרוש לא. הדברים מדברים בעד עצמם, כך שאפילו מנקודת ראות של המתלהם (נאמר, נוסח מילושביץ) הגורס ''נטבח בהם, רק כך יבינו'' הרי שאם לדבר באופן אינסטרומנטלי קר, טבח אפשרי היה חסר תועלת, ומזיק, בראש וראשונה, גם מנקודת ראותו של המטיף לכך (בנפרד מהתחושות האתיות/אנושיות). היתה כאן בנוסף נחישות ופעולה צבאית של חי''ר, שפעלה אף היא את פעולתה, כפי שכתבתי, כך שגם מזווית זאת, ''מהלומה רצחנית'' כלל לא נדרשה, אף מנקודת ראותם של תואמי-מילושביץ למיניהם. ובוודאי שלא בוצעה, גם מהטעם שהיצגתי קודם, שאין בפעילותנו רצחנות מובנית לשמה. דומה שההשוואה עם מרד גטו וורשה שאתה מביא, אינה תורמת לעניין, גם ב''אופניה הממוקדים'' (מבחינות מסויימות בלבד) לטענתך. דומה שהדמיון מתחיל ונגמר בהבדלי העוצמות, בין החזק לחלש. לוחמי גטו וורשה עמדו מול מעצמה עולמית, נקודה קטנה במרחב אדיר של תחום הכיבוש הגרמני. מאידך, הפלשתינאים נמצאים במרחב אדיר ערבי אוהד. ללוחמי גטו וורשה לא היתה כלל אפשרות לעזרה וסיוע מבחוץ. הם היו מבודדים לחלוטין, אף מתמיכת המחתרת הפולנית. הם נמצאו בנוסף, גם במרחב עויין השטוף ברצחנות גזענית ואנטישמית. בוודאי שזה לא היה המצב עם הפלשתינים, הנמצאים בפוקוס (תכופות אוהד) של התענינות התקשורת ודעת הקהל במדינות רבות. בנוסף, פעלו כלפינו מגבלות הכוח, היינו מבחינות רבות מחושקים מבחינה הקהילייה העולמית, פרט לכך שלא נשאנו איתנו מטען של שמדנות אתנית. על הגרמנים לא פעל כל מעצור, לא פנימי ולא חיצוני. יוצא שהעליונות הצבאית הנקודתית שלנו כלפי לוחמי ג'נין אינה שונה כלל מצבא שרכז כוחות כלפי גזרה מסויימת של האויב, באופן שמטבע הדברים, נכון לזמן ולמקום, הצד השני נחות בעוצמתו הצבאית. אין כאן שוני מהותי בין ג'נין, והמערכה הצבאית בין הבריטים והארגנטינאים באיי פולקלנד (מאלווינס) -המרוחקים מארגנטינה - כשריכוז הכוחות הבריטיים היה עדיף בהרבה. הבריטים, מכל מקום, לא יצאו מגדרם לבנות אתוס גבורה ארגנטינאי. בברכה, מיכאל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הו, תמימות קדושה- לרשימת מיכאל: מיתוס ונדבכיו |
|||
|
|||
מיכאל שרון חוזר ומתמלכד אל תוך סינדרום ההשוואה של אחד לאחד, והפעם בין גיטו ורשה לבין ג'נין. יש קווי דמיון עליהם עמדתי, יש גם קווי שוני (שדווקא עליהם, להבנתי, מיכאל לא עמד). עבור לוחמי ג'נין ישראל היא מעצמה עולמית (עם מאות פצצות אטומיות) בדיוק כפי שעבור לוחמי מרד גיטו ורשה גרמניה היתה מעצמה עולמית (בלי פצצות אטום). לוחמי מרד גיטו ורשה היו מכותרים ומנותקים ולא היה ביכולתם לקבל סיוע ועזרה מבחוץ, כך אף לוחמי ג'נין, שאף הם היו מכותרים ומתנותקים מבלי יכולת לקבל סיוע חיצוני. אבל זה לא העיקר. העיקר, כמו שלמדתי פעם בצבא, הוא בת האיכר, והיא, בשני המקרים, הפכה למיתוס לאומי. קרב ג'נין הפלסטיני כבר נמצא בעיצומו של יצירת המיתוס. זהו הנרטיב הפלסטיני שאותו קובעים הפלסטינים. מראות הפלסטינים הנכנעים לא ישפיעו להערכתי כהוא זה על יצירת המיתוס, כי זה בדיוק כוחו, שהוא לוקח ומעצים את מה שהנרטיב הלאומי רוצה להבליט, וכך הוא ייזכר. גם כניעת אנשי תל-חי לא השפיעה על המיתוס שנוצר סביבם בישראל. על כן, מיתוס הגבורה הפלסטיני בקרב ג'נין לא יתמוטט, גם אם מיכאל מאד כמה לכך. הוא מתקשה להבין, כמי שהפנים את מושגי הקולוניאליזם הישראלי, כי לא הוא קובע את הנרטיב של העם האחר. הם קובעים. לא נורא, הוא יתרגל. אינני יכול שלא להעריץ את יכולתו של מיכאל ללבוש מסיכה של תמימות קדושה. ''מה, אנחנו קולוניאליסטים? אנחנו מנצלים עבודה זולה של ילידים כמו הקולוניאליזם האירופי?'' התשובה היא כן פלוס. כלומר, ישראל מקיימת בשטחים משטר כיבוש קולוניאלי, שהיו ויש בו כל סימני ההיכר של הקולוניאליזם האירופי הקלאסי של כיבוש, דיכוי וניצול עבודה זולה, פלוס הסתמכות על התנ''ך כדוקומנט נדל''ני שעל פיו הבטיח האלוהים את שטחי הכיבוש לישראל. עד חתימת הסכמי אוסלו, שעה שישראל שלטה ישירות בכל השטחים, עבדו הפלסטינים בישראל ככוח עבודה זול, בנו את המדינה, ניקו אותה ושטפו אל כליה במסעדות, תמורת שכר מינימום ופחות ממנו, כולל ניצול מחפיר של עבודת ילדים במחיר משפיל, ובלי הזכויות הסוציאליות הנהוגות בישראל. מיכאל אולי לא קורא מחקרים בתחום זה, אז יש לי חדשות עבורו: המיסים ששילמו הפלסטינים לרשויות הכיבוש הישראליות, מימנו את הוצאות המינהל האזרחי. הפלסטינים לא ראו גרוש מכספם מושקע חזרה בפיתוח השטחים. ישראל נהגה כקולוניאליזם מהזן היותר מרושע, דאגה לא לפתח את השטחים הכבושים כדי שהתלות של הפלסטינים בישראל תהיה מוחלטת. גם אחרי אחרי חתימת הסכמי אוסלו, שעה שישראל יצאה מריכוזי האוכלוסיה הפלסטינית בערים, הכיבוש לא רק שלא נגמר, אלא הוחרף. ישראל הותירה בידיה למעלה מ- 60 אחוזים משטחי הכיבוש, שכללו עשרות אלפי פלסטינים, והמשיכה לשלוט בכל הערים ככוח כיבוש מכתר. כל פלסטיני שרוצה לעבור מעיר אחת לרעותה, מכפר אחד למשנהו, חייב לעבור את מסלול היסורים של מערכת בירוקרטית מעיקה ומשפילה של אישורים מטעם צבא הכיבוש הישראלי. כל פלסטיני הרוצה לנסוע לחו''ל, או להיכנס מחו''ל, צריך לעבור אישור של שלטונות הכיבוש הישראלים. גורלם הכלכלי, הרפואי והאישי של הפלסטינים ממשיך להיות בידיה של ישראל, ברצותה יעבדו (תמיד בשכר נמוך שלא מאפשר קיום הוגן) או יקבלו טיפול רפואי, וברצותה יהיו מובטלים ויסבלו חרפת רעב ומיתות שונות כתוצאה מסרוב לאפשר להם טיפול רפואי. ראשי הרשות הפלסטינית הוסיפו לשחיתות של הכיבוש הישראלי את מימד השחיתות השלטונית והכלכלית שלהם, בעידודה ומימונה של ישראל, כל עוד אלה שרתו אינטרסים ישראלים. כאמור, הכיבוש הישראלי לא הסתפק בדגם הקולוניאלי הקונבנציונלי, וצרף אליו את הקב''ה על תקן של סוכן נדל''ן, ובחסותו ובהשראתו הקימה ישראל את ההתנחלויות ומשטר האפרטהייד. הקמת ההתנחלויות, מיכאל התמים בוודאי לא שמע על כך לכן אני מגלה לו זאת כאן, הוא פשע מלחמה. כך קובעת אמנת ז'נבה הרביעית האוסרת העברת אוכלוסיית העם הכובש אל השטח הנכבש, וכך קבעה ועידת רומא של האו''ם שהחליטה על הקמת בית דין בינלאומי לשפיטת פושעי ופשעי מלחמה. אולי ראוי להזכיר עוד פרט היסטורי אירוני כלשהו, בוודאי שולי בעיני מיכאל, אבל חשוב מבחינתי. אמנת ז'נבה משנת 1949 נימנית עם הלקחים שהקהילה הבינלאומית הפיקה מזוועות מלחמת העולם השניה. הסעיף האוסר על המדינה הכובשת להעביר את אוכלוסייתה לשטח הניכבש,נועד למנוע את מה שעשתה גרמניה במלחמת העולם השניה, כאשר העבירה עשרות אלפי מתנחלים גרמנים לשטחי הכיבוש בפולין אותם תכננה גרמניה לספח. עתה באה מדינת ישראל, מקלטם של רבים מניצולי השואה, וחוזרת על פשעי גרמניה הנאצית, וביתר הצלחה. בעוד גרמניה הנאצית העבירה רק 80 אלף מתנחלים לשטחי הכיבוש, הצליחה ישראל להעביר עד כה למעלה מ- 200 אלף מתנחלים. גם מיכאל יצטרך להודות, כי בהשוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית באשר לפשע העברת אוכלוסין לשטחי כיבוש, נפח הפשע הישראלי עולה על זה של גרמניה. כדי לקיים את ההתנחלויות ''יש צורך קולוניאלי מובנה בדיכוי אוכלוסיה כבושה'' אם לצטט משפט מרשימתו של מיכאל. מיכאל משתמש במכבסת המלים של הכיבוש הישראלי כאשר הוא מכנה את ההתקפה האחרונה של צבא הכיבוש הישראלי על העם הפלסטיני (''חומת מגן'' יעני) ''פעילות הגנתית נגד טרור''. ולא היא. המבצע האחרון, כמו אלה לפניו, הם חלק מפעילות הטרור הממלכתי המופעל על ידי מדינת ישראל נגד העם הפלסטיני כדי להגן, בין השאר, על פשע ההתנחלויות, שגם הן חלק מהטרור הממלכתי הישראלי. אמור מעתה: הטרור הפלסטיני, הוא טרור נגדי של לוחמי גרילה הנאבקים לשיחרור עמם מעול הכיבוש. שיטות הטרור שנינקטות על ידי עמים הנאבקים נגד כובש קולוניאלי הן לעתים אכזריות, כפי שלמדנו משיטות הטרור של ארגוני המחתרת היהודית לח''י ואצ''ל (ומעט פחות ההגנה) שהיו מאד ברוטליות ואכזריות (החל מזריקת פצצות לשווקים שגרמו להרג חפים מפשע וכלה בתליית בני אדם). לכן אני מעדיף את שיטות המאבק הבלתי אלים. מיכאל רואה בביטויים ''צבא הקולוניאלי ישראלי'' או ''מכונת ההרג והרצח הישראלית'' ביטויים מוקצנים. אני רואה בהם נסיון לשמור על לשון נכונה ולא להיטמע לתוך מכבסת המלים הישראלית לפיה אין שטחים כבושים אלא ''יהודה ושומרון'', ואין צבא כיבוש אלא צבא הגנה, והדוגמאות רבות מני ספור. ברית המועצות והמדינות הקומוניסטיות במזרח אירפה הצטיינו במכבסת מלים, לכן הן היו ''דמוקרטיות עממיות'' וכיוצא באלה מטבעות לשון שסילפו את המציאות. אני מבקש לתת למלים את משמעותם התכנית הנכונה. על כן לכיבוש צריך לקרוא כיבוש וכך לגבי דיכוי, וישראל בשטחים הכבושים, לפי הלקסיקון האלטרנטיבי שלי, היא מדינת טרור ואפרטהייד. מיכאל סבור כי יש סתירה בין קולוניאליזם ובין ''מכונה רצחנית'', שזו האחרונה יאה לגרמניה הנאצית שביצעה רצחנות גזענית לשמה. אינני מסכים עם כך. גם הרצחנות הגזענית של הנאצים נגד היהודים, הצוענים וקבוצות אחרות, לא היתה רצחנות לשמה, אלא רצחנות בשרות אידיאולוגיה של תורת גזע שהמשטר הנאצי האמין בה. כפי (עם כל ההבדלים) שהמתנחלים, המפד''ל מולדת, חוגי כהנא וחוגי ימין נוספים מאמינים כי לפלסטינים אין זכויות אזרחיות ולאומיות בארץ ישראל והם צריכים להסתפק בתושבות במשטר אפרטהייד תחת הגמוניה יהודית. ואם הם לא רוצים יש לסלקם. כל קולוניאליזם הופך למכונת רצח, ברגע שהעם הכבוש מתקומם ומבקש עצמאות. כך היה עם הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה, הקולוניאליזם הבריטי בקניה ופלשתינה-א''י, וכך עם הקולוניאליזם הישראלי בשטחי פלסטין. גם הקולוניאליזם הגרמני לא היה בכל מקום מכונת רצח גזענית. בנורבגיה למשל, שתושביה נימנו על פי תורת הגזע עם הגזע הארי, היה הקולניאליזם הגרמני מכונת רצח ''רגילה'' שפעלה נגד המחתרת הנורבגית, אולי אפילו פחות אכזרית מהקולוניאליזם הישראלי בשטחי פלסטין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ג'נין אינה וארשה (מוזר בכלל שהגענו עד הלום בדיון) |
|||
|
|||
ובכל זאת, בהשוואה, שאותי היא מקוממת, בין גטו וורשה למחנה הפליטים ג'נין, יש עוד כמה הבדלים. נכון שמר ספירו בוחר ב'הקשרים ממוקדים' בלבד, שהיא לשון נקיה להוצאת הדברים מהקשרם. * ללוחמי ג'נין היתה ברירה. הם היו יכולים להניח את נשקם וללכת הביתה. הסיבה בעטיה לא עשו זאת היא משום שמוחם מלא בשנאה הגזענית שבה מאביסים אותם ללא קץ. * לוחמי ג'נין ניצלו את העובדה שהצבא שתקף אותם שם לו למטרה להימנע מפגיעה באוכלוסיה שאינה משתתפת בלחימה. מספר האבידות בצה''ל עלה בשל כך. מטרת הצבא שתקף את גטו ורשה היתה להשמיד את הגטו על כל אנשיו. * כמות הנשק ומספר האנשים הכשירים ללחימה בגטו ורשה היו כה זעומים, שכושר התנגדות כלשהו נראה מופלא. הסיבה לכך שהיתה בכלל התנגדות היא, כמובן, שלא היתה להם כל ברירה אמיתית. אינני מאמין בהבדל אינהרנטי בין בני אדם. אני מאמין שכל מי שמוחו שטוף בשנאה ובקידוש ההתאבדות יראה באופציית המחבל המתאבד משהו מושך וריאליסטי. אני מאמין שבכל חברה יהיו לוחמים שיגלו גבורה אם ייכפה הדבר עליהם. אני מאמין שבין שתי הדוגמאות האלה נהגו הפלשתינאים בהפגנת שנאה ובפחדנות, משום שהם חיים בסיטואציה המונעת מהם חשיבה עצמאית. היהודים בגטו וארשה התנהגו בגבורה עילאית כי לא היתה להם ברירה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גטו וורשה מול........מה?! |
|||
|
|||
מערכת תעמולה, הראויה יותר למילה הלועזית פרופגנדה, אינה מוצאת פסול בהשוואות שונות ומשונות, הכל לפי צרכי הרגע...''וורשה-ג'נין''. השוואת מצוקת העם הפלסתינאי לשואת יהודי אירופה ואחרים שנרדפו איתם היא עוול משווע, עיוות היסטורי ו...פרופגנדה במלוא מובן המילה! יפה אמר יובל, שללוחמי הגטו לא היתה ברירה, הם ידעו שגם הרמת ידיים לא תצילם ממוות ודאי. את ארועי ג'נין אפשר להשוות לכל היותר לפרשת לחימה מוגבלת ומקומית בשטח בנוי ומאוכלס . במקרים כאלה יש כמה ברירות..... לא לתקוף כדי למנוע פגיעה סביבתית לא להתגונן כדי...למנוע פגיעה סביבתית. נראה שלצ.ה.ל,מרגע שנשלח למשימה,לא היתה ברירה אלא לתקוף ולנסות לבצע תוך פגיעה נקודתית בלבד, מה שאי אפשר היה לעשות בתנאי השטח בלי להכנס לסיכוני הסתבכות ''באוור-קיל'' לאנשי אש''פ, או עמיתיהם היתה ברירת כניעה, שאמנם התקבלה בחלקה, אך מרגע שאחרים החליטו להלחם ולא להכנע - הם גזרו מוות לא רק על עצמם אלא גם על סביבתם. ------------------------ הסכנה היא שלקח ג'נין ופרשנות מומחי ''פשעי מלחמה'' ישכנע אחרים, כבר בעתיד הקרוב, שהפרופגנדה יעילה יותר מבזוקה....וצילום מועמד מומחז עדיף על חגורת נפץ וע''כ טוב לגרום לעוד יותר חורבן...כך יצא שלהבא ימיתו המתגוננים את עצמם עם יותר אזרחים שלמרבה התמיהה הם בני עמם ולפעמים משפחותיהם. למתגוננים בג'נין לא היתה אפילו ''נכונות שאהידית'' ולדברי אחד מהם, שנכנע והופיע בטלוויזה (ודרך אגב כך שמר על כבוד עצמי ונחישות רעיונית!) הרי שמרגע שהופיע הדחפור הגדול ''נבהלנו וידענו שנגד זה לא נעמוד'' אין הדבר מבטל מאומץ לבו של הלוחם, אך האיש אינו עומד בד' אמות לוחמי גטו וורשה. ------------------------------------- השוואה יומרנית אחרת, המתאימה לאחד מגדולי הפרופגנדה של העידן, שבימים אלה נע ונד בין רמאללה לג'נין היא השוואת קרב סטלינגרד עם.....קרן רחוב בג'נין..... כאן אין עלבון גדול יותר לאדם ולחיל הרוסי-סובייטי, או לגודל הקרבן שהקריבו חיילי הצבא האדום, מאות אלפים מהם, שהגנו על ''אמא רוסיה'' וגם על ''עירו'' של העריץ. ------------------------------ האסיר מהמוקטעה, כהרגלו משתחץ, מאבד שליטה על לשונו ומציע לקרוא לעיר ''גני'נגראד''...בעוד שהדמיון היחיד הוא בינו למה שקרה ברוסיה הוא עם הפרנואיד והמגלומן הסובייטי, מי שלפי מחקרים די טריים היה נגוע בין השאר גם.... בתסמונת פרקינסון, שפתרונה התרופתי עשוי לגרום מופרעות נפשית חמורה (תרופות ממשפחת אלדופה ועוד...) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיתוס דקיק ושביר |
|||
|
|||
המיתוס הדקיק והשביא איננו מיהו הלוחם האיכותי יותר. את זה ידענו. המיתוס האמיתי הוא מי העם האידיוט המאפשר לרוצחים להמשיך ולדור על אדמתו רק מכיוון שהרימו דגל של כניעה זמנית עד שיוכלו שוב לקום עלינו ולרצוח. וכאן באה דמותו המאיימת של אריק שרון. הוא המנהיג הראשון אשר אוצר בפה מלא כי הפתרון איננו בחלוקה או אינטגרציה, אלא בהתנתקות. התנתקות מן הערבים, מן הכלכלה הערבית, מן התרבות הערבית מן הערביות של המזרח התיכון ארץ ישראל היא ארץ היהודים, הישראלים, והערבים לעולם לא יוכלו להיות ישראלים. ואם נשאיל את מיללותיו האלמותיות של עראפאת, כל ערבי שהדבר לא מוצא חן בעיניו חילך וישתה מי ים של עזה. ובבניין ציון ננוחם | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מרכבה 4 הושק היום באופן רשמי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי