  
  
  
|
 |
|
||
  מיתוס ונדבכיו |
|||
|
|||
שלום לך, קראתי את תגובתך, שהיתה מאתגרת מבחינה מסויימת. כוונתי לכך שמזדקרים כאן לעין ביטויים מוקצנים מעט, כגון ''מכונת הדיכוי הרצחנית הישראלית'' או ''הצבא הקולוניאלי הישראלי''. גם אם מטבעות לשוניות אלה השתרשו מעט אצלך עקב נסיון לטעון טעונים מפורטים בנושא בעבר, כך שהם משמשים מעין כותרת מקוצרת למסכת שלמה של טענות וטעונים, עדיין הדברים מהדהדים כבעלי זרות מה. ניתן הרי לאמר, כאנשים מן הישוב, נו באמת, האם יש כאן רצחנות לשמה? לשם מה, אגב? הרי מדובר זה מכבר באוכלוסיה פלשתינית תחת שלטון הרשות, אז היכן הדיכוי ואיפוא הקולוניאליזם? אם המתנחלים יושבים באדמות לא להם, הרי שיש כאן סוגיה של אדמות וטריטוריות, אך מכיוון שזה מכבר אינם חולשים על אוכלוסיה פלשתינית. אז למה ''דיכוי''? ניתן לדבר על דיכוי בהקשר של קולוניאליזם אירופי, כאשר תופעל ניצול של כוח אדם זול והשתלטות על כל משאבי האוכלוסייה המשועבדת. אבל האם זה המצב כאן כיום? או שנקטנו בפעילות הגנתית במהותה, שהיתה תקיפת מקורות הטרור בשטחו הוא? ובכן, יש מקום לתמוה כאן: אם אין ''צורך'' קולוניאלי מובנה בדיכוי של אוכלוסיה כבושה, ומדובר במבצע צבאי למטרות מוגדרות, הרי שאנו עוסקים כאן באירגון ותכנון צבאי אינסטרומנטלי טהור, ואז, לשם מה ''רצחנות''? שכן ה''ערך העודף'' של הרצחנות הנאצית לשמה, שאתה מביא בהשוואתך ה''ממוקדת'', התקיים עקב תורת גזע שמדנית כלפי הלאום היהודי. אין גישת חיסול אתני כזאת רווחת במקומותינו. ואגב, גם לא היתה זו תכונה של הקולוניאליזם, שכן נזקק לאוכלוסיית עבדים גדולה. החלט בבקשה ממה נפשך: רצחנות לשמה או קולוניאליזם? שכן שני אלה אינם מתיישבים זה עם זה. האם יש כאן איפוא שעטנז פרדוקסלי שרכיביו נוגדים זה את זה? ניתן לאמר כאן, אם כך, על פי מידת השכל הישר, מה שאמרה לפי המסופר הלן קלר כשנתנו לה למשש פיל: ''אין חיה כזאת''. אמרתי שהנושא מאתגר, שכן ניתן לתהות מדוע אתה מציב כאן במלוא תפארתו אתוס גבורה פלשתיני. אילו הייתי מסנגר על גישתך בעניין זה, הייתי אומר שיש כאן, יתכן, השגה, שאין להגיע להסדר סביר עם גורם מושפל עד עפר, שכבודו נרמס ללא מתום. הרי אנו זוכרים שהיה זה קיסינג'ר שהיציל ב- 1973 את הארמייה המצרית השלישית מכניעה, במגמה להציל את הכבוד הערבי (בעצם, כבודו של כל יריב). זאת מתוך הנחה סבירה שאחרת לא יתכן הסדר. יאמר האומר איפוא, אם להקצין מעט את הדברים, ניתן להם את המיתוס (ואף נאדירו), ולנו - את ההסדר הפרגמטי. אבל יש לשים לב שאינני בא למוטט את המיתוס הפלשתיני האפשרי הזה. הרי כל תגובתי הבליעה את הטענה שזה מתמוטט מעצמו, ללא צורך ב''עזרה'' נוספת, ויקשה מאד לטפח כאן מיתוס גבורה. שכן, מיתוס מבוסס על מערכת קשיחה למדי של נדבכים התומכים זה בזה, חלקם - נארטיביים, וחלקם, וזה יסוד קובע מאד בהווצרות מיתוס -דימויים-ויזואליים. נטלת נדבך מרכזי אחד מהמערכת הקשיחה הזאת, וכל המבנה כולו קורס (בניגוד למבנה גמיש). בעידן המדיה מתווסף כמעט תמיד תעוד ויזואלי צמוד מאד לארוע, וזה מופץ מייד ברחבי הכפר הקטן שהוא עולמנו, מגיע לכל כורסה בכל מקום. כתבתי בתגובתי הקודמת אודות מראות: מראה הפלשתינאים הנכנעים בהמוניהם, מחזה כניעת מנהיגי הטרור, עד לפרטי הפרטים של ארשת פניו של ברגותי. מחזות כאלה אינם יכולים להתיישב עם אתוס גבורה כלשהו, הם סותרים אותו בהכרח. השתמע מדברי גם שסביר שתמונות כאלה ואחרות הן שפגעו אנושות ברצון הלחימה הפלשתיני, בשברם את תוחלת הלחימה הטרוריסטית במדה גבוהה (בלחימה טרוריסטית כוונתי למשל רצח אזרחים על ידי מתאבדים). לא, אין אלה התצלומים מסטלינגרד, 1943 , בפרוש לא. הדברים מדברים בעד עצמם, כך שאפילו מנקודת ראות של המתלהם (נאמר, נוסח מילושביץ) הגורס ''נטבח בהם, רק כך יבינו'' הרי שאם לדבר באופן אינסטרומנטלי קר, טבח אפשרי היה חסר תועלת, ומזיק, בראש וראשונה, גם מנקודת ראותו של המטיף לכך (בנפרד מהתחושות האתיות/אנושיות). היתה כאן בנוסף נחישות ופעולה צבאית של חי''ר, שפעלה אף היא את פעולתה, כפי שכתבתי, כך שגם מזווית זאת, ''מהלומה רצחנית'' כלל לא נדרשה, אף מנקודת ראותם של תואמי-מילושביץ למיניהם. ובוודאי שלא בוצעה, גם מהטעם שהיצגתי קודם, שאין בפעילותנו רצחנות מובנית לשמה. דומה שההשוואה עם מרד גטו וורשה שאתה מביא, אינה תורמת לעניין, גם ב''אופניה הממוקדים'' (מבחינות מסויימות בלבד) לטענתך. דומה שהדמיון מתחיל ונגמר בהבדלי העוצמות, בין החזק לחלש. לוחמי גטו וורשה עמדו מול מעצמה עולמית, נקודה קטנה במרחב אדיר של תחום הכיבוש הגרמני. מאידך, הפלשתינאים נמצאים במרחב אדיר ערבי אוהד. ללוחמי גטו וורשה לא היתה כלל אפשרות לעזרה וסיוע מבחוץ. הם היו מבודדים לחלוטין, אף מתמיכת המחתרת הפולנית. הם נמצאו בנוסף, גם במרחב עויין השטוף ברצחנות גזענית ואנטישמית. בוודאי שזה לא היה המצב עם הפלשתינים, הנמצאים בפוקוס (תכופות אוהד) של התענינות התקשורת ודעת הקהל במדינות רבות. בנוסף, פעלו כלפינו מגבלות הכוח, היינו מבחינות רבות מחושקים מבחינה הקהילייה העולמית, פרט לכך שלא נשאנו איתנו מטען של שמדנות אתנית. על הגרמנים לא פעל כל מעצור, לא פנימי ולא חיצוני. יוצא שהעליונות הצבאית הנקודתית שלנו כלפי לוחמי ג'נין אינה שונה כלל מצבא שרכז כוחות כלפי גזרה מסויימת של האויב, באופן שמטבע הדברים, נכון לזמן ולמקום, הצד השני נחות בעוצמתו הצבאית. אין כאן שוני מהותי בין ג'נין, והמערכה הצבאית בין הבריטים והארגנטינאים באיי פולקלנד (מאלווינס) -המרוחקים מארגנטינה - כשריכוז הכוחות הבריטיים היה עדיף בהרבה. הבריטים, מכל מקום, לא יצאו מגדרם לבנות אתוס גבורה ארגנטינאי. בברכה, מיכאל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הו, תמימות קדושה- לרשימת מיכאל: מיתוס ונדבכיו |
|||
|
|||
מיכאל שרון חוזר ומתמלכד אל תוך סינדרום ההשוואה של אחד לאחד, והפעם בין גיטו ורשה לבין ג'נין. יש קווי דמיון עליהם עמדתי, יש גם קווי שוני (שדווקא עליהם, להבנתי, מיכאל לא עמד). עבור לוחמי ג'נין ישראל היא מעצמה עולמית (עם מאות פצצות אטומיות) בדיוק כפי שעבור לוחמי מרד גיטו ורשה גרמניה היתה מעצמה עולמית (בלי פצצות אטום). לוחמי מרד גיטו ורשה היו מכותרים ומנותקים ולא היה ביכולתם לקבל סיוע ועזרה מבחוץ, כך אף לוחמי ג'נין, שאף הם היו מכותרים ומתנותקים מבלי יכולת לקבל סיוע חיצוני. אבל זה לא העיקר. העיקר, כמו שלמדתי פעם בצבא, הוא בת האיכר, והיא, בשני המקרים, הפכה למיתוס לאומי. קרב ג'נין הפלסטיני כבר נמצא בעיצומו של יצירת המיתוס. זהו הנרטיב הפלסטיני שאותו קובעים הפלסטינים. מראות הפלסטינים הנכנעים לא ישפיעו להערכתי כהוא זה על יצירת המיתוס, כי זה בדיוק כוחו, שהוא לוקח ומעצים את מה שהנרטיב הלאומי רוצה להבליט, וכך הוא ייזכר. גם כניעת אנשי תל-חי לא השפיעה על המיתוס שנוצר סביבם בישראל. על כן, מיתוס הגבורה הפלסטיני בקרב ג'נין לא יתמוטט, גם אם מיכאל מאד כמה לכך. הוא מתקשה להבין, כמי שהפנים את מושגי הקולוניאליזם הישראלי, כי לא הוא קובע את הנרטיב של העם האחר. הם קובעים. לא נורא, הוא יתרגל. אינני יכול שלא להעריץ את יכולתו של מיכאל ללבוש מסיכה של תמימות קדושה. ''מה, אנחנו קולוניאליסטים? אנחנו מנצלים עבודה זולה של ילידים כמו הקולוניאליזם האירופי?'' התשובה היא כן פלוס. כלומר, ישראל מקיימת בשטחים משטר כיבוש קולוניאלי, שהיו ויש בו כל סימני ההיכר של הקולוניאליזם האירופי הקלאסי של כיבוש, דיכוי וניצול עבודה זולה, פלוס הסתמכות על התנ''ך כדוקומנט נדל''ני שעל פיו הבטיח האלוהים את שטחי הכיבוש לישראל. עד חתימת הסכמי אוסלו, שעה שישראל שלטה ישירות בכל השטחים, עבדו הפלסטינים בישראל ככוח עבודה זול, בנו את המדינה, ניקו אותה ושטפו אל כליה במסעדות, תמורת שכר מינימום ופחות ממנו, כולל ניצול מחפיר של עבודת ילדים במחיר משפיל, ובלי הזכויות הסוציאליות הנהוגות בישראל. מיכאל אולי לא קורא מחקרים בתחום זה, אז יש לי חדשות עבורו: המיסים ששילמו הפלסטינים לרשויות הכיבוש הישראליות, מימנו את הוצאות המינהל האזרחי. הפלסטינים לא ראו גרוש מכספם מושקע חזרה בפיתוח השטחים. ישראל נהגה כקולוניאליזם מהזן היותר מרושע, דאגה לא לפתח את השטחים הכבושים כדי שהתלות של הפלסטינים בישראל תהיה מוחלטת. גם אחרי אחרי חתימת הסכמי אוסלו, שעה שישראל יצאה מריכוזי האוכלוסיה הפלסטינית בערים, הכיבוש לא רק שלא נגמר, אלא הוחרף. ישראל הותירה בידיה למעלה מ- 60 אחוזים משטחי הכיבוש, שכללו עשרות אלפי פלסטינים, והמשיכה לשלוט בכל הערים ככוח כיבוש מכתר. כל פלסטיני שרוצה לעבור מעיר אחת לרעותה, מכפר אחד למשנהו, חייב לעבור את מסלול היסורים של מערכת בירוקרטית מעיקה ומשפילה של אישורים מטעם צבא הכיבוש הישראלי. כל פלסטיני הרוצה לנסוע לחו''ל, או להיכנס מחו''ל, צריך לעבור אישור של שלטונות הכיבוש הישראלים. גורלם הכלכלי, הרפואי והאישי של הפלסטינים ממשיך להיות בידיה של ישראל, ברצותה יעבדו (תמיד בשכר נמוך שלא מאפשר קיום הוגן) או יקבלו טיפול רפואי, וברצותה יהיו מובטלים ויסבלו חרפת רעב ומיתות שונות כתוצאה מסרוב לאפשר להם טיפול רפואי. ראשי הרשות הפלסטינית הוסיפו לשחיתות של הכיבוש הישראלי את מימד השחיתות השלטונית והכלכלית שלהם, בעידודה ומימונה של ישראל, כל עוד אלה שרתו אינטרסים ישראלים. כאמור, הכיבוש הישראלי לא הסתפק בדגם הקולוניאלי הקונבנציונלי, וצרף אליו את הקב''ה על תקן של סוכן נדל''ן, ובחסותו ובהשראתו הקימה ישראל את ההתנחלויות ומשטר האפרטהייד. הקמת ההתנחלויות, מיכאל התמים בוודאי לא שמע על כך לכן אני מגלה לו זאת כאן, הוא פשע מלחמה. כך קובעת אמנת ז'נבה הרביעית האוסרת העברת אוכלוסיית העם הכובש אל השטח הנכבש, וכך קבעה ועידת רומא של האו''ם שהחליטה על הקמת בית דין בינלאומי לשפיטת פושעי ופשעי מלחמה. אולי ראוי להזכיר עוד פרט היסטורי אירוני כלשהו, בוודאי שולי בעיני מיכאל, אבל חשוב מבחינתי. אמנת ז'נבה משנת 1949 נימנית עם הלקחים שהקהילה הבינלאומית הפיקה מזוועות מלחמת העולם השניה. הסעיף האוסר על המדינה הכובשת להעביר את אוכלוסייתה לשטח הניכבש,נועד למנוע את מה שעשתה גרמניה במלחמת העולם השניה, כאשר העבירה עשרות אלפי מתנחלים גרמנים לשטחי הכיבוש בפולין אותם תכננה גרמניה לספח. עתה באה מדינת ישראל, מקלטם של רבים מניצולי השואה, וחוזרת על פשעי גרמניה הנאצית, וביתר הצלחה. בעוד גרמניה הנאצית העבירה רק 80 אלף מתנחלים לשטחי הכיבוש, הצליחה ישראל להעביר עד כה למעלה מ- 200 אלף מתנחלים. גם מיכאל יצטרך להודות, כי בהשוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית באשר לפשע העברת אוכלוסין לשטחי כיבוש, נפח הפשע הישראלי עולה על זה של גרמניה. כדי לקיים את ההתנחלויות ''יש צורך קולוניאלי מובנה בדיכוי אוכלוסיה כבושה'' אם לצטט משפט מרשימתו של מיכאל. מיכאל משתמש במכבסת המלים של הכיבוש הישראלי כאשר הוא מכנה את ההתקפה האחרונה של צבא הכיבוש הישראלי על העם הפלסטיני (''חומת מגן'' יעני) ''פעילות הגנתית נגד טרור''. ולא היא. המבצע האחרון, כמו אלה לפניו, הם חלק מפעילות הטרור הממלכתי המופעל על ידי מדינת ישראל נגד העם הפלסטיני כדי להגן, בין השאר, על פשע ההתנחלויות, שגם הן חלק מהטרור הממלכתי הישראלי. אמור מעתה: הטרור הפלסטיני, הוא טרור נגדי של לוחמי גרילה הנאבקים לשיחרור עמם מעול הכיבוש. שיטות הטרור שנינקטות על ידי עמים הנאבקים נגד כובש קולוניאלי הן לעתים אכזריות, כפי שלמדנו משיטות הטרור של ארגוני המחתרת היהודית לח''י ואצ''ל (ומעט פחות ההגנה) שהיו מאד ברוטליות ואכזריות (החל מזריקת פצצות לשווקים שגרמו להרג חפים מפשע וכלה בתליית בני אדם). לכן אני מעדיף את שיטות המאבק הבלתי אלים. מיכאל רואה בביטויים ''צבא הקולוניאלי ישראלי'' או ''מכונת ההרג והרצח הישראלית'' ביטויים מוקצנים. אני רואה בהם נסיון לשמור על לשון נכונה ולא להיטמע לתוך מכבסת המלים הישראלית לפיה אין שטחים כבושים אלא ''יהודה ושומרון'', ואין צבא כיבוש אלא צבא הגנה, והדוגמאות רבות מני ספור. ברית המועצות והמדינות הקומוניסטיות במזרח אירפה הצטיינו במכבסת מלים, לכן הן היו ''דמוקרטיות עממיות'' וכיוצא באלה מטבעות לשון שסילפו את המציאות. אני מבקש לתת למלים את משמעותם התכנית הנכונה. על כן לכיבוש צריך לקרוא כיבוש וכך לגבי דיכוי, וישראל בשטחים הכבושים, לפי הלקסיקון האלטרנטיבי שלי, היא מדינת טרור ואפרטהייד. מיכאל סבור כי יש סתירה בין קולוניאליזם ובין ''מכונה רצחנית'', שזו האחרונה יאה לגרמניה הנאצית שביצעה רצחנות גזענית לשמה. אינני מסכים עם כך. גם הרצחנות הגזענית של הנאצים נגד היהודים, הצוענים וקבוצות אחרות, לא היתה רצחנות לשמה, אלא רצחנות בשרות אידיאולוגיה של תורת גזע שהמשטר הנאצי האמין בה. כפי (עם כל ההבדלים) שהמתנחלים, המפד''ל מולדת, חוגי כהנא וחוגי ימין נוספים מאמינים כי לפלסטינים אין זכויות אזרחיות ולאומיות בארץ ישראל והם צריכים להסתפק בתושבות במשטר אפרטהייד תחת הגמוניה יהודית. ואם הם לא רוצים יש לסלקם. כל קולוניאליזם הופך למכונת רצח, ברגע שהעם הכבוש מתקומם ומבקש עצמאות. כך היה עם הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה, הקולוניאליזם הבריטי בקניה ופלשתינה-א''י, וכך עם הקולוניאליזם הישראלי בשטחי פלסטין. גם הקולוניאליזם הגרמני לא היה בכל מקום מכונת רצח גזענית. בנורבגיה למשל, שתושביה נימנו על פי תורת הגזע עם הגזע הארי, היה הקולניאליזם הגרמני מכונת רצח ''רגילה'' שפעלה נגד המחתרת הנורבגית, אולי אפילו פחות אכזרית מהקולוניאליזם הישראלי בשטחי פלסטין. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי