|
|
|
א''י השלמה: הרעיון, ההתנתקות, החזרה
ד''ר אורי מילשטיין
הופעת דוד בן גוריון על במת העם היהודי היתה אירוע שער אבולוציוני: כל מה שהתרחש מאז בעם היהודי, ובייחוד בתנועה הציונית וביתר שאת במדינת ישראל, הושפע ממנו, לרבות מערכת הביטחון של ישראל ותורת הביטחון שלה. דברים אלה אמורים גם לגבי היחס לארץ ישראל ולרעיון ארץ ישראל השלמה.
כאב המייסד של מדינת ישראל עשה בן גוריון מעשה שאין דומה לו בהיסטוריה. הדבר גרם לתהליכי האלהה ולהיווצרות מיתוס בן גוריון שגרמו למדינת ישראל נזק בלתי הפיך. כאב מייסד הוא הניח את היסודות לפגמיה ולעיוותיה של המדינה, בייחוד במערכת הביטחון. לפני שפגמים אלה יגרמו לקריסתה של מדינת ישראל ראוי לנו לחשוף אותם ולנסות לעקרם מן השורש.
שני האינטלקטואלים הפוליטיים המשפיעים ביותר בתנועה הציונית לפני הקמת המדינה, ברל כצנלסון, הסוציאליסט, וזאב ז'בוטינסקי, הליברל-לאומי, שניצבו משני עברי המתרס הפוליטי, היו שותפים לדעה כי מטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית על פני כל ארץ ישראל המערבית, לפחות, מנהר הירדן ועד הים התיכון. הם ביטאו בכך שאיפה דתית ולאומית של רוב הציונים אז, ושל רוב הישראלים בתחילת המאה ה- 21.
ואף-על-פי-כן היה הבדל בין השניים גם בתחום זה, אם גם ההבדל בימי חייהם לא ניכר בפועל: בעוד שמטרתו הלאומית העליונה של זאב ז'בוטינסקי היתה הקמת מדינה יהודית עצמאית על כל שטחי ארץ-ישראל, הרי לברל כצנלסון ולחבריו היתה מטרה עליונה נוספת: פיתוח חברת איכות יהודית חדשה שכמוה לא קמה בקרב בני אדם מאז ומעולם. חברה צודקת. ערך היסוד זה אמור היה להיות ערך מרכזי באותה חברה. זאת היתה מטרה אוטופית, וכמו כל האוטופיה, עד היום, לא היו לה סיכויים רבים להתממש. לעומת זאת, כפי שציין הפילוסוף היהודי קרל פופר בהקשר אחר, מטרה זאת והניסיונות להגשימה היוותה מכשול כמעט לא עביר לכונן במדינת ישראל חברה פתוחה.
כל זמן ששתי המטרות הלאומיות - חברה צודק, ומדינה יהודית על ארץ ישראל השלמה - לא התנגשו שררה הסכמה לאומית ביישוב ובתנועה הציונית. אבל לאחר מותם, לכשיתנגשו המטרות הלאומיות, יקלע העם היהודי לדילמה קשה ולפילוג לאומי, כפי שמצב העניינים הנו בעת כתיבת שורות אלה.
כצנלסון וז'בוטינסקי נפטרו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולא היו שותפים לתהליך גיבושה של תורת הביטחון הציונית לקראת מלחמת העצמאות, ולהתאמת האידיאולוגיות שנקבעו על ידם, לנסיבות שהשתנו. בשנת סיום המלחמה מת האסטרטג הצבאי הראשי של תנועת העבודה, אליהו גולומב. כך נותר מנהיג התנועה הציונית, דוד בן-גוריון, לבדו, לקבוע את תורת הביטחון של היישוב היהודי לקראת המלחמה ולהתאים את האידיאולוגיה הלאומית של מפלגתו לנסיבות החדשות. זה היה אסונו של העם יהודי, מאחר שעד 1947 לא התעמק בן-גוריון בשאלות צבאיות, והקדיש את רוב מעייניו לתחומים הפוליטיים והמדיניים. גם כישוריו האידיאולוגיים של בן-גוריון היו מוגבלים. התרחקותו של בן-גוריון מן המעשה הביטחוני ומן התיאוריה הביטחונית, בארבעים שנות מנהיגותו על תנועת העבודה הארץ ישראלית, ובעשר שנות מנהיגותו על היישוב היהודי ועל התנועה הציונית, מלמדת ש''האב המייסד'' של ישראל לא הבין את מרכזיות שאלת הביטחון בהגשמת הציונות ובהקמתה של מדינת ישראל. אין לצפות כי בהיות בן-גוריון בן שישים תהייה לו ראייה שונה, ויבין את הנושא. לעומת זאת ניתן היה לצפות כי בן גוריון יתאים את האידיאולוגיה הלאומית של התנועה שהוא עמד בראשה, לנסיבות הביטחוניות שבהן נתקל ושלא היו ברורות לו, כפי שניתן ללמוד ממהלכיו.
התוצאה: בן גוריון הגיע למסקנה כי הכוח הצבאי שעמד לרשות היהודים אחרי מלחמת העולם השנייה, שבמרכזם היו ארגון ה''הגנה'' והחטיבה המגוייסת שלו הפלמ''ח אינם יכולים לגבות את המטרה להקים מדינה יהודית על כל ארץ ישראל השלמה. לפיכך הוא לא רק השלים עם חלוקת ארץ ישראל ידי או''ם, אלא שכשהנסיבות האסטרטגיות בסוף מלחמת העצמאות אפשרו להקים מדינה יהודית על כל ארץ ישראל השלמה, הוא מנע זאת מצה''ל.
כך התחיל, אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, תהליך של הינתקות תנועת העבודה הישראלית מן המטרות הטריטוריאליות של היהודים, מטרות שהיו נחלתם מאז חורבן בית שני והיציאה לגלות, תהליך שהגיע לשיאו בממשלת אהוד ברק בשנת 2000.
באופן דיאלקטי, ממשלת שרון הנוכחית, שהעומד בראשה ושר החוץ שלה היו יקיריו של בן גוריון, נוקטת מדיניות של חזרה לרעיון ארץ ישראל השלמה, אם לא במלואו אז בחלקו בוודאי.
|
|
|
א''י השלמה:הרעיון, ההתנתקות, החזרה
