לק''י,
במשך שנה בקירוב לא כתבתי כמעט כלום בפא''צ. וזאת למרות שאת ''הקרירה'' שלי באינטרנט התחלתי בפא''צ. הסיבה לכך היא שנתמניתי לעורך אתר
מנהיגות יהודית.
מתברר שלמרות אי הידע שלי במחשבים ובבלוגוספרה בכלל, בכל זאת יש עדין יכולת כתיבה המחפה על חסרונות אחרים שיש לי.
בכל מקרה הטורח לערוך ולעבור על מאמרים של אנשים אחרים לא השאיר לי זמן לכתוב בעצמי. נוסף לכך מתברר שכאשר אתה עושה משהו בתור עבודה אין לך חשק לעשותו בזמנך החופשי.
נדמה לי שיהיה מעניין לסקור בקיצור נמרץ את מערכת הבחירות מנקודת ראותינו.
קודם כל מבחינת ההשג – בליל הבחירות הסקר הראה על 15% למשה פייגלין. תוצאות האמת מראות על 12.44 אחוז. כאשר מצרפים את קולות המגורשים מגוש קטיף נגיע ל14% בערך (
התוצאות).
האם זה הרבה? האם זה מעט?
ובכן, בפעם הקודמת קיבל משה 3.5 אחוז. כלומר באחוזים הגידול פי ארבעה. במספרים הוא קיבל בפעם הקודמת קצת פחות מחמשת אלפים קולות בערך והפעם קצת יותר משבעת אלפים קולות בערך. גידול צנוע של ארבעים אחוז בלבד.
ההבדל המרשים הוא שבעוד שבפעם הקודמת הקולות שקיבל היו מאזורי יש''ע, הרי הפעם חוץ מכמה כפרים ערביים לא הייתה קלפי שבה לא היו קולות לפייגלין. מקרית שמונה - הקלפי הצפונית ביותר ועד אילת - הקלפי הדרומית ביותר, בכל מקום היו קולות למשה פייגלין.
ביש''ע משה קיבל כשישים אחוז מהקולות אבל גם בירושלים הוא קיבל כ27% ובצפת בנתניה ובחיפה מעל עשרים אחוז.
במילים אחרות משה פייגלין ומנהיגות יהודית אינם איזה קוריוז המתמקד באזור גאוגרפי מסויים אלא תופעה כלל ארצית.
באופן טבעי אנו מקוים שלרשימה לכנסת יבחר נציג אחד או שניים מטעמינו (לאו דוקא משה פייגלין).
השאלה הבאה היא מה אנו רוצים בכלל השיג?
התשובה לכך נמצאת במאמר
משפחה, חינוך, ביטחון, בג''ץ.
זהו המצע שאיתו רצנו וזהו המצע שאותו משה פייגלין הציג במסיבות העיתונאים ובמאמרים בעיתונות בעת המרוץ. וזהו הדבר שעליו קיימת הסכמה כמעט מוחלטת בין חברי מנהיגות.
כללית, החזון של אנשי מנהיגות יהודית הוא חיזוק המסגרות התת מדינתיות – המשפחה, הקהילה, או אם תרצו ה''שבט'' והקטנת מעורבות הממשלה בתהליכים הפנימיים במדינה. הממשלה צריכה לעסוק רק, או לפחות בעיקר, בביטחון ולהשאיר את נושאי הרווחה, החינוך, העזרה ההדדית, לאחריות הקהילות.
הקשר שבין מצב מדיניות הפנים לבין הנסיגות מבחוץ מפורט במאמרו של יעקב שץ
מפני חטאינו גלינו מארצינו.
ההנחה הסמויה היא שכאשר יחלש הכוח החיצוני הכופה של המדינה הרי האנשים יתקבצו באופן טבעי סביב קבוצות שייכות וכך יגבר האופי היהודי של המדינה בכל התחומים. הנחה זו מוסברת בפרטות במאמר
תלך שמאלה תגיע ימינה של הלל ברודסקי.
הערה אחרונה לגבי ההרכב האנושי של מנהיגות יהודית. מדובר בקבוצה שאינה עונה על שום חתך נוכחי של הציבור היהודי בארץ. מרכיב גבוהה מאוד של עולים מארצות אנגלו סקסיות, בעיקר ארה''ב כמובן, של עולים מרוסיה, כיפות סרוגות, חרדים, מסורתיים, חילונים, שמה שמאחד אותם הוא החזון היהודי הלאומי. והערת אזהרה אחרונה – מי שיעבור על המאמרים באתר בדרך כלל לא יוכל לדעת האם הכותב דתי חרדי חילוני או מסורתי. נוכחתי בכך לא פעם כאשר ערכתי מאמרים של אנשים והתברר לי שמכתיבתם אי אפשר כלל לדעת איזה תיוג ניתן לשים עליהם לפי התיוג הנוכחי של החברה הישראלית.
ראש יהודי בליכוד
