|
סכין בגב | |||||
אורי אבנרי (יום חמישי, 03/08/2006 שעה 1:19) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
אורי : ''כולם יאשימו את כולם,'' | |||
|
|||
הרי אתה עושה את אותו דבר ! במאמר - תוקע סכין בגב שלך- ההבדל שאתה, טרם סיום המערכה/מלחמה מתחיל בהאשמות והאחרים אחריך יסגרו אותן. בכל אופן לא מפתיע מאד צפוי. סוריא | |||
_new_ |
אורי אבנרי, אתה הולך ומתדרדר | |||
|
|||
הגיע הזמן לפרוש מהכתיבה, כדי שעדיין יזכרו אותכה כאדם חושב. מלחמה נגד טרור, כפי שהאמריקאים למדו על בשרם כבר מספר שנים בעיראק, אינה מלחמה רגילה. במיוחד אמור הדבר כאשר הטרוריסטים משתמשים באזרחים כחומת מגן. כל עם אחר היה מתחשב פחות ''באזרחים'' כדי למגר את הטרוריסטים. על זה אין לכה אפילו מילה אחת טובה. אז, כדי שישאר מעט כבוד לזכרכה (אחרי הסתלקותכה מהעולם), כדאי שתפרוש כבר עכשו !!! | |||
_new_ |
[*] אתה הסכין בגב. ואפילו לא המתנת לשוך הקרבות | |||
|
|||
[* הוסר ביטוי לא ראוי] כאשר מלחמה עם צבא סדיר הלחימה היא המושגים הקלאוזוביצאנים, מלחמת השמד, כלומר השמדת צבא האוייב ויכולתו לנהל מלחמה. בגרילה וטרור אין הלחימה מתבצעת כך, אין ביכותו של טרור או הגרילה להכריע ולכן הוא מכוון לנצחון מורלי, פסיכולוגי ותקשורתי. לכן לאחידות אשר הן הצבא והן העורף מגלים משפיעים רבות על תוצאות הלחימה. הבעיה היא במקרה של אנשים הזויים כמוך, מר אורי אבנרי, וכצאן מרעיתך אשר פוגעים בדימוי ישראל בעולם, מגישים תלונות להאג על פשעי מלחמה כביכול של צה''ל (למה אף פעם לא על חיזבאללה) ומעניקים לחיזבאללה את הניצוץ לשבר והויכוח בחברה, על מנת לצבור נצחון מורלי שהם כה זקוקים לו. זו הסיבה מדוע הסכינים שנשלפות מוחזקות ביידך ואצל הקולגות שלך ל''תנועות השלום'' אשר משרתות כל מה שהוא אנטי ציוני ואנטי ישראלי ולכן משרתות את האוייב. כן אתה וחבריך תוקעים סכין בגב המדינה ובגב החיילים שלנו. ההזדהות שלך עם האוייב באופן אינסטינקטיבי מעלה שאלות לגבי המוסריות שבך. אם יש לך הערות או הסתייגות לדבריי, אשמח להתעמת איתך או עם תגובותייך.(כמובן בכתב) | |||
_new_ |
[*] הבעיה שלו היא | |||
|
|||
שהןא אפילו לא מאמין לעצמו.... (-: | |||
_new_ |
|
|||
יש שעיר לעזאזל כמובן - מי שהתריעו על חוסר הפשר של שתי המלחמות בצפון ובדרום - רובם אנשי שמאל, אכן, לעיתים הזויים, וחלקם אנשי מרכז וימין שתפיסתם החברתית-מדינית עדיין אינה כוללת את תכנית אולמרט-פרץ (ואת שרון אסור כמובן לשכוח) להתאבדות ישראלית קבל עולם. למרות קריאות הקרב, הפעילות המזורזת להתאמת מטרות המלחמה למלחמה, וה'מומנט' הפסיכולוגי המוביל את מדינאינו באף, גם אוהדי ישראל השרופים בחו''ל מודים שהמלחמה הזו אבודה מבחינת ישראל. לדוגמא: ה'ניו-יורק פוסט' - עתון שאינו חשוד באהדה לאוייבי ישראל, עיתון שאורי דן הוא הכתב הקבוע שלו לענייני ישראל, פירסם כבר לפני עשרה ימים מאמר מערכת שכותרתו 'ישראל הפסידה במלחמה'. מאז העניינים רק הלכו והתדרדרו, לא בשל העורף שנחלש בגלל הבוגדנות של השמאל הישראלי וחברי הכנסת הערבים, כפי שאנשי הפאניקה בימין היו רוצים שנאמין, - הרי יש והיה בישראל מסביב לשתי המלחמות הנוכחיות קונצנזוס ללא תקדים - העניינים התדרדרו בגלל שאוייבינו התעשתו, לאחר ההלם הראשון שהיקף התגובה הישראלית גרם להם, והחלו עושים תחבולות. נוצר כיום מצב של חשיפה של ישראל, לא רק ברמה הטקטית אלא גם ברמה האיסטראטגית והמדינית, לאיום מסוג חדש - השימוש שהחיזבאללה עושה במרכיבי תמונת המצב כדי לגרור את ישראל למלחמת התשה בחזית רחבה ואינטנסיבית, גם מבחינת האוכלוסיה הישראלית וגם מבחינת הכוחות הלוחמים. למעשה זה כבר קורה בשטח. נוצר מצב שבו ישראל כבר נמצאת בשדה אפשרויות צבאיות-מדיניות העויינות לישראל, אך מנהיגי ישראל, במקום להוביל את הציבור הישראלי למקום בטוח, לא רק ממשיכים בקו הנוכחי, מדיניות המסכנת לא רק את ההווה אלא גם את העתיד, אלא מחפשים, ולעיתים מוצאים דרכים להסלים את רמת הסיכונים. לא כל מצב ניתן לנתחו עד תום, אך נוצרת תחושה קשה של 'על עברי פי פחת' - סכנה קיומית מיידית לישראל ולאוכלוסייתה, אם לא נתעשת ונעשה את הכמעט בלתי אפשרי: חילופי קבינט מהירים, התפטרות מתוך הודאה בכשלון של ראש הממשלה ושל שר הבטחון, ועיצוב מחדש של האיסטראטגיה המדינית של ישראל במטרה להוציא את ישראל מלבנון ומעזה ופתיחת משא ומתן להחלפת אסירים ללא תנאים מוקדמים. זה נראה, דרך המשקפת של הישראלי המממוצע כמהלך בלתי הגיוני ובלתי אפשרי - אך זה הפשר של מנהיגות אמיתית. אם זה לא יקרה בזמן הקרוב, וסביר להניח שזה לא יקרה, ישראל עומדת בפני סכנות ממשיות ללא תקדים. התחושה דומה לתחושה שהיתה לי לפני שנים כאשר ראיתי ילד אוטיסט משוטט בצומת סואנת במרכז ירושלים, והמכוניות חולפות מימינו ומשמאלו. ההתקפות על המתנגדים למלחמה מפספסות את הנושא העיקרי - כיצד ניתן, אם בכלל לשפר את מעמדה הצבאי-מדיני של ישראל בנסיבות הנוכחיות. הכיוון הנוכחי יוביל, אם לא יקרה נס לאסון גדול, ויש לנו מזל שחיים בקרבנו עדיין אנשים כדוגמת אורי אבנרי המוחלים על כבודם וגילם וברעננות ומרץ שגם בקרב צעירינו קשה למצוא עושים כל שביכולתם כדי להתריע, לתת דוגמא אישית ולחנך דור של אנשים המתכוונים למה שהם אומרים ואומרים את מה שבליבם. תרבות השקר שהתפתחה בישראל במקביל לשנות הכיבוש המתמשך - שפה תואמת כיבוש אם תרצו - הפכה למלכודת לאזרח ולמדינאי כאחד. התחלנו לשקר 'כלפי חוץ' ולעצמנו כשקראנו לכל נער זורק אבנים בשכם בימים עברו ולכל לוחם פלסטיני כיום בעזה 'טרוריסט', וגדלנו להאמין בשקר. בעוכרינו הדבר בבואנו להגדיר את המטרות המדיניות של ישראל וגם את אירועי השטח. מה שמניע את הרחבת הפעילות של צה''ל בימים אלה אינן מטרות מדיניות או צבאיות מוגדרות היטב, אלא הפחד מכשלון, פחד המשתק כבר מזה שבועות ארוכים את פעילות הממשלה. והפחד מכשלון של פוליטיקאי זה או אחר אינו בגדר מטרה מדינית. בכל מדינה מתוקנת תהליך הסקת המסקנות בזמן אמת היה מביא תוך מספר שבועות לפיטורי ראש הממשלה ושר הבטחון. אך אצלנו כל המערכת, ציבור כפוליטיקאים, שבויים ברטוריקה שגם בעבר היתה בה תועלת משחיתה בלבד, רטוריקה שאם לא נשתחרר כבליה תשמיד אותנו. די לשקר, די לכיבוש, די למלחמות יש-ברירה. | |||
_new_ |
[*] בן-דוד, אני מבין כי הייתה נותן לחיזבאללה לצבור עוד טילים... | |||
|
|||
[* הוסר ביטוי לא ראוי] עד כמה יכול בן אדם להשלות את עצמו ? אם זו אינה טפשות, מה היא טפשות ? כתבתה: ''נוצר מצב שבו ישראל כבר נמצאת בשדה אפשרויות צבאיות-מדיניות העויינות לישראל, אך מנהיגי ישראל, במקום להוביל את הציבור הישראלי למקום בטוח, לא רק ממשיכים בקו הנוכחי, מדיניות המסכנת לא רק את ההווה אלא גם את העתיד, אלא מחפשים, ולעיתים מוצאים דרכים להסלים את רמת הסיכונים. לא כל מצב ניתן לנתחו עד תום, אך נוצרת תחושה קשה של 'על עברי פי פחת' - סכנה קיומית מיידית לישראל ולאוכלוסייתה, אם לא נתעשת ונעשה את הכמעט בלתי אפשרי: חילופי קבינט מהירים, התפטרות מתוך הודאה בכשלון של ראש הממשלה ושל שר הבטחון, ועיצוב מחדש של האיסטראטגיה המדינית של ישראל במטרה להוציא את ישראל מלבנון ומעזה ופתיחת משא ומתן להחלפת אסירים ללא תנאים מוקדמים. זה נראה, דרך המשקפת של הישראלי המממוצע כמהלך בלתי הגיוני ובלתי אפשרי - אך זה הפשר של מנהיגות אמיתית.'' | |||
_new_ |
[*] בן-דוד, אני מבין כי הייתה נותן לחיזבאללה לצבור עוד טילים... | |||
|
|||
אכן איש הב''דים מרבה לטעון טענות ללא חזון ברור העטופות בלכאורה בסיגנון פסאודו-אקדמאי מבולבל וחסר תכלית וזיכרונות כואבים של עולם אדום הולך ונחרב. | |||
_new_ |
היום שלאחר המלחמה יהיה יום הסכינים הארוכים | |||
|
|||
וטוב שכך. כי עם ישראל יזדקק לכך. גם בגלל ניהול המלחמה וגם בגלל המדיניות בכלל של ישראל מול הטרור, האלימות, הפלסטינים, חזבאללה, איראן ושאר מרעין בישין מזה כ-15 שנים. כך זה היה אחרי מלחמת קוריאה וויאטנאם ואחרי מלחמת סיני, יוה''כ ושל''ג. בעל לב פשיטסטי שחור יוביל את הקורא התמים למלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה, מקום גידולו החם של אורי אבנרי. אבל כמובן שאנחנו אנשי חזון של שלום, ביטחון ורעוּת נעמוד מנגד ונגחך אל מול התפתלויותיו המלוחות של אבנרי. שהוא יספוג את כלונו לעצמו ויסבול קצת. אין אבנרי מנתח כלל את משמעויות המלחמה הזאת, ואפילו טוען שלא הושגה שום מטרה צבאית. כאילו אבנרי מגדיר לעצמו את מטרות המלחמה ואח''כ שופט אם הן הושגו. מטרות המלחמה לא היו השמדת החזבאללה אלא פגיעה רחבה ככל הניתן לו וניקוי חיץ בגבול הלבנון. ומטרה זו כבר הושגה בעיקרה. כוחות צה''ל משלימים ברגעים אלה את ניקוי החיץ הזה, בעוד הממשלה מתווכחת בינה לבין עצמה על עומק השטח שנדרש לניקוי. לדעתי, אין צורך להקפיד על כיבוש כל ק''מ עד הליטני או מעבר לו. אלא שעל צה''ל מוטל להיכנס קרקעית ולהשמיד ככל הניתן להשמיד בעומק שייקבע (ואין משמעות אסטרטגית לעומק הכניסה) וכעבור מעט ימים/שבועות צה''ל צריך לצאת במסדר מדי א' וצעדה טיקסית מדרום לבנון, ללא כל תלות במצב התגבשות הכוח הרב לאומי או הבצא הלבנוני. האחריות תועבר ללא הסכם ומתוך לית ברירה לממשלת לבנון. ישראל תראה עצמה חופשית להגיב ולתקוף כל אימת שתראה התגבשות של כוח חזבללאי בדרום. המצב הזה עדיף מאשר להישאר בלבנון ולהיות תלויים ברצון או ביכולת של ממשלת לבנון/חזבאללה/סורים/איראנים. צריכים להראות להם שישראל עושה 'מה בא לה', ושהללו לא יוכלו למשוך אותנו באף. דווקא בסיטואציה המדינית שנוצרת, הנוחה לישראל, מסתמן לראשונה שלישראל יש כבר ויהיו יתרונות מדיניים. נקווה שהממשלה תנצל אותם עד סוף ולא תיכנע לסלפני השלום. מעבר לכך אבנרי ניתלה ברכילויות תקשורתיות, כדרך שהוליד רבות מהן בזמנו ב''עולם הזה''. והוא מיטיב לפרסם את חלומותיו בכתבתו. אם לאבנרי יש מידע טוב יותר על כמה מחבלי חזבאללה נהרגו במלחמה, יואיל נא ויספר לנו. מה שברור הוא שרוב ההרוגים הפלסטינים המצוטטים ממקורות לבנוניים הם אנשי חזבאללה, ובעיקר מהמחבלים שבהם. בכל מקרה אף אחד לא טען שכל החזבאללה הוא רק 1000 איש. זוהי המצאתו של אבנרי. הבעיה בלקבוע את מספר אנשי החזבאללה הוא שיש להם גרעין קשה של פעילים בשכר שמחזיקים 'מילואימניקים' והמילואימניקים האלה אינם מסופררים במדוייק, בנק האנשים מתשנה לעיתיםתכופות. ומעבר לכך יש להם סייענים בחברות הציבוריות והפרטיות הלבנוניות שבתפקידם ממלאים גםפונקציות חזבללאיות. בגלל מורכבות הגדרת מי הוא חזבללאי פעיל יש טווח רחב כמנסים להגדיר את מספרם. אבל המספר הזה אינו חשוב כלל, וצה''ל מטפל, יש לומר בהצלחה מפתיעה, בפגיעה בתשתיות הארגון - מפקדות, מחסנים, תקשורת, רכבים, מקלטים, בתים וכו' וגם יש פגיעה בשכבת פיקוד הבינייים בארגון. אני משער שעד שלא נעבור את הפּיק הדרוש הציבור הלבנוני לא יחוש מיד בשינוי. אבל כל חיסול של מפקד ביניים או בכיר בחזבאללה ייתן לנו יתרון פסיכולוגי שיבנה מנוף לשינוי בתודעת הלבנונים, שעם גמר המלחמה יבקשו הסברים ואחריות מנאסראללה ומהחזבאללה. ככל שהחזבאללה יהיה חלש יותר, כך התהליך הזה מובטח שיצבור כוח ושיהיה חזק יותר. גם טענת אבנרי שכאילו בוש שלח את צה''ל למלחמה ושהוא מאוכזב מתוצאותיה הן טענות מופרכות. כי הוא לא שלח את ישראל למלחמה, אלא זו היתה החלטה ישראלית מיידית (שנתמכה לאחר מכן ע''י ארה''ב). בוש יכול להיות מאוכזב מהימשכותה של המלחמה, כמו שכולנו יכולים להיות מאוכזבים. אבל זו לא בגלל שבוש מכתיב לישראל מדיניות. נהפוך הוא, ישראל קבעה כאן במידה רבה בעצמה ולפי הבנתה את האינטרסים שלה את ''אוחב הפס'' לפעולה. וברוך השם יש לנו ''רוחב פס'' גדול מאוד, שמשרת את האינטרסים של ישראל. כל כוונתה של ישראל היא לכפות על לבנון פירוק צבא החזבאללה. ככה מנצחים צבא טרור (בפרשנות האבנראית: גרילה. מה שזה לא. צבא גרילה פועל בתוך מדינה כנגד השלטון החוקי שלה. אבל אבנרי יכול להמציא מונחים חדשים כראות עיניו). ומעבר לכך באמת לא איכפת לי עתידם האישי של אולמרט - פרץ, משום שהם אל ''פרוסת הלחם שלי''. מבחינתי, אני יכול להשתמש בהם ולזרוק אותם. בעיקר את פרץ שבאמת לא נראה לי שהוא מתאים לתפקידו. שלום עושים עם אוייב שנטש את המלחמה ופנה לדרך השלום. ולא עם אוייב שמכריז שהוא פועל עד להשמדת ישראל ועושה יום יום צעדים לכיוון הזה. ''כי שלום עושים עם אויבים.'' כבר הרג יותר מדי יהודים ב-15 השנים השקריות שעברנו מאז פרח חלום אוסלו! | |||
_new_ |
|
|||
מלחמת של''ג דאשתקד נכשלה מלחמת של''ג דאשתקד. התבוסה היא מדינית, וגם אם ניתן להצביע על הישגים צבאיים מקומיים כשמם הם - מקומיים. וגם אם 'חזי' ו'סתם אחד' ו'א. פרקש' (ואת 'סתם אחד' כבר הזכרתי?) יעשו שמיניות באוויר, ויכתבו טונות של מילים על נייר ווירטואלי, ויחרפו ויגדפו (במסגרת ה'תקנות' כמובן), - נצחון מדיני-צבאי לא יצא מזה מה שנותר זה טעם רע בפה מהיסודיות שבה רוב הכותבים באתר טרחו להוכיח, בזמן אמת - בעת מלחמה - עד כמה ראייתם המדינית-צבאית קלושה, ועד היכן שפלותם המוסרית מגעת: את צהלות הגיל של המגיבים בעת שחיל האוויר 'כתש' את אוכלוסיית ביירות לא נשכח במהרה. ונסראללה יודע לכתוב יותר טוב מ'סתם אחד' ו'חזי' ו'סתם אחד', ואת ה''מעבר מעבר לחיפה'' שלו יזכרו בארץ הרבה שנים אחרי שחבורת המוקיונים מכחישי הכיבוש כבר זנחו את המקלדת | |||
_new_ |
אני משער כי אתה מייחל למימוש איומו | |||
|
|||
לתקיפת תל-אביב בטילים. רק אתה בודאי מצטער על כי לא קיבל מאיראן מספיק אמצעים צבאיים, להרוג יותר יהודים מאשר הצליח עד עכשיו ? | |||
_new_ |
בן דוד מה זה השטויות... | |||
|
|||
תאחלס כתוב לנושא לא על הכותבים מסכן נאסראללה שכך כתבת עליו .. צא מה היתבגר לא כל מה שאומרים נכון לצד זה או אחר מה זה נעשתה רקדן דבקה חסר לך רק לרקוד ולפזז על דיגלי ישראל ואמריקה הההה | |||
_new_ |
לאורי אבנרי | |||
|
|||
לית מאן דהפליג שאתה יודע לכתוב. רק מה, חוץ מאגו הכתיבה לא משרתת שום דבר. שנים אתה מטיף ''שלום'' עם המרחב. אלא מאי עדיין לא הבנתה/הפנמתה שהסכסוך הוא גם על שטח וגם על דת כך ששום קריאת שלום או פאצפיזם מבית מדרשה של יהדות גרמניה לא יעזור כאן. (בטח קראת את סיפרו של עמוס אילון- ראקוויאם גרמני'') גם סבר פלוצקר לא מבין גדול אם הוא קורא להפסיק את הלחימה אחרי 3 ימים. כי ממה נפשכם,סתם סתם החיזבאללה רכש כ 12 אלף טילים? סתם סתם אימנו אותם כדיביזיה איראנית קידמית ? לא לא רבותיי למרות כל הפאצפיזם שלכם , למרות כל החכמה שלכם, העולם הערבי עדיין לא מוכן לקבל את מדינת היהודים כאן באיזור! כל המאמרים המלומדים, כל ההתפלפליות, כל החכמה הנוטפת מכם לא הצליחו להכניס לראשכם אמת פשוטה זאת וחבל ! כי אתם טועים (זה לא נורא כל כך) אבל מטעים וזה הכי גרוע. כבר זבוטינסקי בשנות השלושים (המאה הקודמת) הבין אמת פשוטה זאת ראו מאמרו המפורסם ''קיר הברזל''. כן כן עד שלא יפנימו הערבים באיזור ( וזה יקח עוד הרבה זמן) כי אנחנו כאן לא יהיה שלום. לאור הפאצפיזם שלכם, אפשר אולי לטעון שבכלל לא היינו צריכים להגיע לכאן (אולי הרצל טעה?) אבל אם כבר הגענו ואנו כאן. אזי ...... | |||
_new_ |
טעות קטנה: קיר הברזל פורסם בשנת 1923. | |||
|
|||
הלוואי שכל מי שמזכיר את המאמר היה גם מבין היטב את כוונת ז'בוטינסקי... | |||
_new_ |
טעות קטנה: קיר הברזל פורסם בשנת 1923. | |||
|
|||
תודה על הערה מהמאמר לקחתי את הגלעין כפי שאני מבין אותו | |||
_new_ |
עוד פרטים חשובים על קיר הברזל | |||
|
|||
1. תכנית הלסינגפורס: 1.1 זכויות לאומיות, 1.2 שיווי זכויות, עם הבטחה גם בשם הדור הנוכחי. 2. לא לטרנספר. לעניות דעתי כל הפרטים הללו ואחרים שלא הזכרתי הם מכלול שז'בוטינסקאי אמיתי לא היה מפרק גם היום. | |||
_new_ |
עוד פרטים חשובים על קיר הברזל | |||
|
|||
אנא פרט מהן „זכויות לאומיות” בהקשר זה. | |||
_new_ |
אני מעריך | |||
|
|||
למיטב הבנתי אותם הזכויות שנוסחו בתכנית הלסינגפורס. הנה מה שאומר ז'בוטינסקי כמה שנים אחרי ''קיר הברזל'' (''''ארץ ישראל הדו-לאומית''http://www.jabotinsky.org/Jaboworldh/docs/Binational...): ''הואיל ואני מאמין בקידמה על אף כל האכזבות, אני משוכנע שבתוך מאה שנה בקירוב תאורגן כל מדינה עלי אדמות על בסיס דו-לאומי במובן תכנית הלסינגפורס, או על בסיס תלת- לאומי או אף מספר רב יותר של לאומים, יהא המקרה אשר יהיה. אף-על-פי-כן לא יהא בכל זאת כדי לשלול מכל מדינה, שבה מהווה אחד הגזעים רוב ניכר, אפשרות להישאר או להיפך, דה-פאקטו, למדינה לאומית בעיקרה של אותו גזע יחיד; ושום זכויות שוות בכל מספר שהוא – ויקוימו אלה כאשר יקוימו – לא יפגעו לעולם ובשום צורה שהיא בחוק הברזל, שלפיו הרוב, ביחוד במסגרת חוקה ליבראלית הוגנת, הוא הקובע בטווח ארוך את אופייה הלאומי של המדינה. * * אכן, הסיכוי ה''לאומי'' הצפוי לערבים תחת רוב יהודי יהא בהיר הרבה יותר מן הסיכוי ''הלאומי'' הצפוי ליהודים במדינה שבה הרוב הוא ערבי. * * מסופקני מאוד-מאוד אם יש לו לחלומי זה סיכוי כלשהו להתגשם אי-פעם. חוששני שנשיג את ארץ-ישראל רק במלחמה. ואולם, לפחות זהו חלום טהור והגון, ממש כטוהר ויושר האפשרות האחרת – המלחמה. ----- החלום הזה כולל חלום או תקווה שבתוך מאה שנה (בערך עוד 20 - 30 שנה מהיום) כל המדינות יאורגנו על הבסיס הזה. החלום הזה לא מתבטל בגלל הצורך בהתנהלות על פי ''קיר הברזל''. על פי החלום הזה, בארץ ישראל הלאום השני הוא הפלשתינאי. | |||
_new_ |
אני מעריך | |||
|
|||
המסר ב„קיר הברזל” הוא ברור. המסר המאוחר יותר הרבה פחות ברור לי. מהו „אופייה הלאומי של המדינה”? בכל אופן, ניתן לומר בשלב זה שז'בוטינסקי טעה לחלוטין מבחינת לוח הזמנים. סבורני שהטעות עמוקה יותר, ושהתהליך עליו הוא מדבר לא יקרה לעולם. מכל מקום – ב„קיר הברזל” ז'בוטינסקי אינו מדבר על זכויות לאומיות. הוא מדבר על „זכויות לעמים” ומפרט שמדובר על זכות מפני גירוש. עיקרו של דבר – הוא מדבר על זכויות הפרט. ודאי לא על הקמת מדינה. | |||
_new_ |
אני חושב שאתה צודק, אבל... | |||
|
|||
הפרשנות שלך נכונה לדעתי, אלא שהוא השתמש במושג ''זכויות לאומיות'' (כך בתרגום שנמצא ברשותי). | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |