דרושים פתרונות יצירתיים

הסכם השלום עם מצריים קיבע משמעות מסוימת לסיסמא שטחים תמורת שלום: כל השטח שהיה בבעלות מצרית (להבדיל מרצועת עזה) לפני ששת הימים מוחזר לידיים ערביות ללא שום נוכחות יהודית, תמורת שלום מלא. הסכם זה עמד היטב בתהפוכות הזמן. אלא שכבר אז, ועוד יותר עתה, נדרשו ונדרשים פתרונות יצירתיים, שכולם קיימים בזיכרון ההיסטורי ובמשפט הבינלאומי, ושמטרתם יצירת שלום בר קיימא על בסיס טובת האדם החי במקום ולא טובת המדינה.

אין לי ספק שאם בגין היה מתעקש, ולא חושש לגורל אחיזת ישראל ביהודה ושמרון, היה אפשר להגיע להסכמה בה ישובי חבל ימית היו נשארים במקומם עוד שנים רבות, למשל בדרך של השכרת השטח לישראל ממצריים עבור תשלום, תוך הכרה בבעלות המצרית על השטח, ומצד שני הכרחת מצריים לקבל לידיה חזרה את רצועת עזה, שהייתה בשלטון מצרי עד מלחמת ששת הימים. וזאת במקום להתעקש ללא הגיון ותועלת על 100 מטר חוף בטאבה.

ובימינו אלה על אחת כמה וכמה. רק לפני שנה פורסם שסוריה וירדן (!) הגיעו להסכמות שכללו חילופי שטחים, על סמך ''תביעות בעלות'' שלקחו בחשבון את זהות ואזרחות תושבי המקום עכשיו. גם הסכם השלום בין ישראל וירדן כלל העברת שטחים לישראל מירדן, שאפשרו לחקלאי ישראל להמשיך להפעיל חממות שניבנו על אדמת ירדן, ואפילו שטח אחד שניתן לישראל לתקופה מוגבלת, לא לצמיתות, תמורת זכויות במי הירדן. הכול במטרה לענות על צרכי תושבי האזור.
ה''התנתקות'' מרצועת עזה הייתה חזרה על אותו דבר: לא רק שבוצעה בכוחניות במקום בהידברות, כדרכו של שרון מאז ומעולם, ולא רק שבוצעה ללא תמורה, אלא ביססה בתודעה את המחשבה המוטעית שיהודים לא יכולים לגור בשטח שאיננו תחת שלטון ישראל.

והרי מה היה קורה אם היינו מכירים בבעלות סוריה על כל רמת הגולן, עד הגבול הבינלאומי, כולל דגל סורי בגשר בנות יעקב, אך שוכרים מסוריה את השטח כולו לתקופה ארוכה, תמורת תשלום משמעותי והוגן. הסורים יקבלו כסף. למתיישבי רמת הגולן יהיו 20-30 שנה להתכונן ולהחליט אם ברצונם להעתיק את מגוריהם לתוך ישראל או אם תום תקופת השכירות להישאר במקום מושבם תחת שלטון סורי. הסדר דומה מאד היה בין בריטניה לסין בנושא הונג-קונג, והינה עם המעבר לסין לא רק שהונג-קונג לא הפכה דומה לסין אלא סין כולה הופכת להונג-קונג.

ומדוע לא נחשוב על האפשרות שמאחר וזה יקר ביותר לפנות ערים שלמות שבנינו בגדה המערבית, יוכלו בבקשה התושבים לבחור בין חזרה לישראל לבין המשך חייהם במקום, תחת שלטון פלשתיני אך עם חופש תנועה מלא למדינת ישראל, כשם שערביי ישראל חיים במדינת ישראל.
ואפילו באופן מפתיע, דווקא למקום המסובך מכולם, ירושלים העתיקה, האגן הקדוש, יש פיתרון מן המוכן. הרי בהחלטת כ''ט בנובמבר 1947 הוחלט שירושלים תהיה תחת שלטון האו''ם, וישראל הרי הסכימה להחלטה זו, בשלמותה. כך יוכלו תושבי העיר העתיקה, בני כל הדתות, להיות תחת שלטון בינלאומי, ויובטח חופש תנועה לבני כל הדתות, אך נצא מהמלחמה הנואלת על ''הבעלות''. בשביל לבקר או להתפלל בירושלים לא צריך בעלות עליה.

חשוב לכולנו להתחיל לחשוב על אפשרויות מורכבות ויצירתיות, אך יותר מכולם צריכים להוביל את החשיבה מחדש וחיפוש הפתרונות דווקא מנהיגי המחנה הדתי לאומי: מאחר וכל השנים הם ידעו להתנגד לכל פתרון, התוצאה הייתה ההתנתקות תוך פינוי יישוביהם. הם הניזוקים המיידיים מגישתם הסרבנית, ואיתם גם כולנו. אם מנהיגי היהדות הדתית רוצים בטובת אנשיהם, אותם הם מייצגים, אם רוצים הם גם בטובת עם ישראל ולא רק ''ארץ ישראל'' הרי הם שצריכים להיות מובילי חיפוש פתרונות יצירתיים, שישמרו ולו חלקית על מפעל התיישבותם המפואר והמיותר.

במקום מלחמות אבירים אוויליות של ימי הביניים על כבוד ועל השאלות הילדותיות ''מי התחיל ראשון'' ומי ניצח במלחמה, הגיע הזמן שנתחיל לחשוב במונחים שבהם עדיפה קדושת חיי האדם על פני קדושת האדמה, כבוד האדם על פני ''הכבוד הלאומי'', סדרי החיים על פני סדרי המתים.

---