במועצת הביטחון יש 15 חברות, בהן חמש המעצמות שהן ''החברות הקבועות'', ועוד עשר חברות המתחלפות כל שנתיים. אומנם כל אחת מחברות האו''ם יכולה להיבחר למועצת הביטחון, ישראל מעולם לא זכתה לכבוד הזה, וגם אין שום סיכוי שהיא אי פעם תזכה לו. צריך לזכור שעד שסין העממית התקבלה לאו''ם, טייוואן ישבה שם על תקן של מעצמה, וגם שבהשוואה לארה''ב ורוסיה, צרפת ואנגליה אינן בדיוק מעצמות. אבל לא זה העיקר. מה שחשוב זה שלכל אחת מהמעצמות יש זכות ווטו, הזכות למנוע קבלת החלטה כל שהיא ע''י המועצה (זה נועד להבטיח שהמעצמות לא תהיינה כפופות לאותם כללים המחייבים מדינות מן השורה). לשם כך עליה להצביע נגד אותה החלטה.

זה מה שאתם חושבים? ובכן זה לא בדיוק כך. להלן מה שכתוב בנוסח המקורי של מגילת האו''ם:
אינני עורך דין, ואני יודע שמומחיותם של עורכי דין היא למצוא בטקסט נתון את מה שאין בו, אבל כאן הנוסח הוא פשוט וחד משמעי. החלטה שלא כל חמש החברות הקבועות הצביעו בעדה לא התקבלה. אין צורך להצביע נגד. מספיק שחברה קבועה תימנע מהצבעה כדי שהיא תיפול.

אז איך בכל זאת התגלגלו דברים למקובל היום שרק הצבעה נגד היא בחזקת ווטו? הסיפור התחיל בימי מילחמת קוריאה. כשפרצה אותה מילחמה, ארה''ב הגיבה מייד (הנשיא טרומן לא ראה צורך לחכות עד שתתארגן ''קואליציה''), אבל היא בכל זאת רצתה לפעול תחת גיבוי בין לאומי והיתה מעוניינת בחסות האו''ם. לשם כך היתה דרושה החלטה של מועצת הביטחון שבה היתה לרוסיה זכות ווטו. מטעמים שלה, רוסיה לא היתה מעוניינת להחריף את העימות עם המערב, ובמקום להצביע נגד, העדיפה פשוט להחרים את ישיבות המועצה שדנו בנושא, מתוך ביטחון מלא ששום החלטה לא רצוייה לה לא תוכל לעבור בהעדר הסכמה של כל חמשת החברות הקבועות. ארה''ב, שאז יכלה להעביר באו''ם כמעט כל החלטה שנראתה לה (כמו הגוש הערבי היום), הצליחה להמציא איזה פילפול משפטי (הפרטים לא ברורים לי עד היום) על פיו כדי שווטו יהיה ווטו, לא מספיק להימנע אלא יש להצביע נגד. וכך נוצר התקדים שממשיך להיות תקף עד היום. אבל מאחר ובניסוח המקורי של מגילת האו''ם לא הוכנס כל שינוי, זאת שאלה מעניינת איך זה יעבור אם מי שהוא ימצא לנכון לערער על תוקפה של החלטה כזאת או אחרת של מועצת הביטחון. לפי הערכתי למעלה ממחצית מההחלטות של מועצת הביטחון התקבלו כשלפחות אחת מהחברות הקבועות נמנעה מהצבעה.

למיטב זיכרוני, החלטה 242, האמורה להוות את הבסיס של כל הסדר עתידי באזור, התקבלה בהימנעותה של רוסיה (ייתכן שאני טועה כאן, אבל רוסיה הגישה הצעה משלה, הדומה בכל להחלטה 242, פרט לדרישה שישראל תיסוג מכל השטחים שניכבשו במילחמת ששת הימים. הצעה זו נידחתה ע''י המועצה. ולמרות שלא הצלחתי לאתר את פרטי ההצבעה על החלטה 242, אני כמעט בטוח שרוסיה נמנעה). אם זה כך, אז להחלטה 242 אין כל תוקף, ללא כל קשר לאיך שמפרשים אותה.

לסיום, כדאי לציין שגם הווטו לא תמיד מבטיח חסינות. ב- 1956, בעת מיבצע סואץ, שתי המיני מעצמות, צרפת ואנגליה, השתמשו בזכות הווטו שלהן כדי למנוע קבלת החלטות של מועצת הביטחון בגנות התקפתן על מצריים. ארה''ב, בשיתוף פעולה נדיר עם רוסיה, כינסה מושב מיוחד של העצרת הכללית, לו הואצלו סמכויות המועצה לצורך העיניין, ושם לווטו לא היה כל תוקף. עד היום, אחת הסיבות לכך שצרפת תמיד חותרת תחת מדיניות ארה''ב, היא תוצאה של אותה השפלה. חלק לא מבוטל מהעויינות של צרפת כלפי ישראל, נובע מזה שבתודעה שלהם (כמו אצל הערבים) ישראל היא שלוחה של ארה''ב.