הכפר מע'אר (מאג'ר/מראר) היה בעבר יישוב יהודי

עוד מאמרים באתר של המחברת.

מאמרים קודמים בסידרה:
נצרת כפר כנה ג'ש דבוריה פקיעין שפרעם כפר יאסיף כורזים	עלמא ברעם ציפורי כפר מנדא עראבה חנתון סכנין עילבון

זהו מאמר נוסף בסדרה ''יישובים יהודיים בעבר ובהווה'' שנועדה להפריך את הטיעון שהופיע במספר מסמכים שפורסמו ע''י ארגונים של ערביי ישראל ובראשם ''ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל'' לפיהם הפלסטינים הם ''עם ילידי'' והיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים שהתיישבו על אדמה ערבית הסדרה פותחת בפרק על היישובים היהודיים בגליל.

ערב המרד הגדול, 66 - 70 לספירה, היו בגליל, עפ''י עדותו של יוספוס פלביוס 204 יישובים יהודיים. לאורך הסדרה נראה מה קרה לאותם יישובים תחת הכיבוש הרומי, הביזאנטי, הערבי, הצלבני, העות'מאני והבריטי עד להקמת מדינת ישראל.

גירסה קודמת של הסידרה פורסמה באתר אומדיה.

לדעת הארכיאולוגים היישוב מערייה/מע'אר קיים ברציפות מהמאה ה-‏4 לפנה''ס עד ימינו. אבל, אוכלוסייתו, התחלפה בשלב בלתי ידוע.

הכפר מע'אר שוכן בגליל התחתון, כ-‏4 ק''מ מדרום לצומת חנניה. בכפר חיים כ-‏19,000 תושבים: 68% מהם דרוזים והם תושביו הוותיקים ביותר של הכפר. הנוצרים מהווים 22% והמוסלמים מהווים 20%. על תושבי הכפר נימנים גם בדווים שעד לפני דור גרו באוהלים בקרבת הכפר ורק לאחרונה, בסביבות שנת 2000, בנו בתים בפאתי הכפר.

---

מתי הגיעו אבותיהם של תושבי מע'אר להתיישב בכפר

רוב החוקרים סבורים שהדרוזים הגיעו לכפר במספר גלים מבקעת הלבנון. הגל הראשון הגיע בשלהי המאה ה-‏15 או בראשית המאה ה-‏16, כלומר בשלהי התקופה הממלוכית או ראשית התקופה העות'מאנית. הגל השני הגיע במאה ה-‏17. הגל השלישי הגיע במספר גלי משנה ב-‏300 השנים האחרונות.

ההיסטוריון אל-עותמאני, שחי במאה ה-‏18, כתב שהם הגיעו במאה ה-‏13. קיימת גירסה נוספת, שהגל הראשון הגיע לאחר ייסוד הדת הדרוזית ב-‏1073, כלומר בשלהי השלטון הערבי-מוסלמי.
נציג ממשפחת עריידי, כתב שהם הגיעו לכפר לפני 600 שנים, כלומר, במאה ה-‏15.
הנוצרים הגיעו למע'אר רק ב-‏150 השנים האחרונות, כלומר, במאה ה-‏19. המוסלמים הגיעו ב-‏100 השנים האחרונות, כלומר בשלהי המאה ה-‏19 או ראשית המאה ה-‏20.

(הדרוזים מרוכזים בגליל ב- 3 גושים המונים 13 כפרים- ישבו כבר בגליל כאשר קיבלו את הדת הדרוזית. דרוזים מתגוררים גם ב- 3 ישובים מעורבים: שפרעם, ראמה וכפר יאסיף.)

---

מקור שמו של הכפר

הכפר נקרא מע'אר בשל המערות הרבות באזור. אבל, יש הטוענים שהשם מע'ר פירושו בערבית קרב והוא בא לציין שבמקום נערך קרב. בתקופה הרומית והביזאנטית נקרא הכפר מעריה, כנראה על שם המערות הרבות שבסביבתו. הרומיים קראו למקום זאר.

---

תקופת הבית השני (538 לפנה''ס – 70 לס')

החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בכפר ע''י רשות העתיקות הביאו את הארכיאולוגים למסקנה שהיישוב הוקם בשלהי התקופה הפרסית, כלומר המאה ה-‏4 לפנה''ס.
מע'אר איננה רחוקה מיודפת ועפ''י המימצא הארכיאולוגי ערב המרד הגדול ביצרו את הכפר. בחפירות התגלה רובע הלניסטי והמימצאים שופכים אור, לדעת הארכיאולוגים, על ההתיישבות ההלניסטית בגליל ועל קשרי חוץ מעבר לים.

---

התקופה הרומית (70 לס' – 324) והביזאנטית (324 – 638)

מעריה הייתה יישוב יהודי בתקופה הרומית והביזאנטית. היא הייתה אחד מיישובי הכוהנים בגליל. במעריה התגוררה משפחת בילגה, משמרת כוהנים מספר 15, שהגיעה לכפר לאחר חורבן בית שני.
במסכת סוכה נ''ו, ע''א, מסופר שמשפחת בילגה אחרה יום אחד למשמרתה בבית המקדש ונענשה על כך. אך, קיימת גם גירסה אחרת. שבני משפחת בילגה היו מתיוונים בתקופה שקדמה למרד המכבים, ואחת מבנות המשפחה, מרים, המירה את דתה ונישאה לסרדיוט, ואף העירה הערות בבית המקדש, שפגעו ברגשות הדתיים של היהודים, ולכן המשפחה נענשה.

אין מידע על גורל היישוב היהודי במעריה.
רשות העתיקות ביצעה בכפר מספר חפירות, וחשפה שרידים מהתקופה הרומית. נחשף מבנה מהמחצית הראשונה של המאה ה-‏1ל ס', שכלל 2 חדרים מרכזיים מוקפים בשלוש חצרות מצפון, מזרח ודרום. נמצאו בו כלי חרס, קערות, סירי בישול, קנקנים ובקבוקי זכוכית. כמו כן, נתגלו שרידי מבנה מהמחצית הראשונה של המאה ה-‏2 לס'. נחשפה רצפה ושפע של קרמיקה גלילית בצד כלי יבוא. והחשוב מכל, נמצאו פריטים ארכיטקטוניים שהיו מקובלים בבתי הכנסת בגליל ומימצאים אלה מוכיחים שמדובר בשרידי בית כנסת.
המערות שימשו לקבורה, לאחסנה ואף למגורים.
מהתקופה הביזאנטית יש שרידים ארכיאולוגיים עם כיתוב יווני וקיימת השערה שאלה הם שרידי כנסייה.

---

התקופה הצלבנית (1099 – 1260)

לאחר הכיבוש הצלבני נמסרו מע'אר ואדמותיה לידי אביר פרנקוני.

---

התקופה הממלוכית (1260 – 1516)

משפחת עריידי חייה בכפר מע'אר מזה 600 שנה, כלומר הם הגיעו בתקופה הממלוכית. עפ''י עדותו של בן המשפחה, קיבלה המשפחה את הדת הדרוזית בכפר ולא בהרי הלבנון או סוריה. עפ''י מסורת, אחרת, קיבלה משפחת עריידי את הדת הדרוזית בתקופת היווצרותה, כלומר, בשלהי המאה ה-‏11 או בראשית המאה ה-‏12. כלומר, יתכן, שיש בכפר דרוזים שהיו תושבי הכפר לפני שאימצו את הדת הדרוזית.
בחפירות בשכבה השייכת לתקופה הממלוכית נתגלו הרבה כלי חרס.

---

התקופה העות'מאנית (1516 – 1918)

מע'אר נזכרת במפקד האוכלוסין העות'מאני מ-‏1598. אבל, אין איזכור שהתושבים הם דרוזים. מדריך התיירים סלאח חטיב בדעה ש-‏55% מתושבי הכפר היו דרוזים, אבל הפקיד התורכי רשם שהם מוסלמים. מסתבר מדברי חטיב שמ-‏1590 שלט באזור האמיר הדרוזי פאח'ר א-דין אל-מני.

בתקופה בה השתלט השיח' הבדווי דהאר אל-עומר סביב אמצע המאה ה-‏18 סבלו הדרוזים מנחת זרועו ונושלו מכפרים בשנות ה-‏1740.
ויקטור גרן ביקר בכפר בסוף המאה ה-‏19, וכתב שמע'אר הוא כפר גדול המונה 1,200 נפש ויש בו 3 רובעים: דרוזי, מוסלמי ונוצרי. גרן הזכיר את המערות הרבות בסביבת הכפר וציין שחלקן שימשו לקבורה וחלקן לאיחסון או מגורים. הוא גם מסר שמאחר שבורות המים אינם ראויים לשימוש, נאלצות הנשים להביא את המים מהמעין של מנצורה.

---

ישראל

בניגוד לעדותו של גרן טוען תושב הכפר, עריידי, שעד שנות ה-‏1970 – 1980 לא היה הכפר מחולק לרובעים נפרדים ל-‏3 הדתות. רק אז החלה ההפרדה. הנוצרים התיישבו בדרום הכפר, המוסלמים בצפון והדרוזים במזרח ובמערב. הכנסייה הישנה נהרסה ובמקומה נבנה בית ספר. למוסלמים לא היה מסגד עד לפני 20 שנה. כיום יש 2 מסגדים והשלישי בבנייה. אבל, בשכונות החדשות הזוגות הצעירים הם מכל העדות.

רבים מבני העדה הדרוזית משרתים בצה''ל בשירות חובה ויש גם משרתי קבע בצבא ובמשטרה. החיילים המשוחררים מתקשים למצוא תעסוקה במקום ועל כן נוהגים להינשא בגיל מבוגר יחסית.

עזאם עזאם, שנעצר ונשפט במצרים על ריגול, כביכול, לטובת ישראל, הוא תושב מע'אר. הוא ישב בכלא המצרי 8 שנים על לא עוול בכפו, והשתחרר ב-‏2004.

בפברואר 2005 פרצו בכפר מהומות בינדתיות בין הדרוזים לנוצרים ונגרם נזק רב לרכוש. ממשלת ישראל החליטה לפצות את תושבי מע'אר על הנזקים שנגרמו במהלך העימותים בין הדרוזים לנוצרים.
בזמן מלחמת לבנון השנייה ספג הכפר טילים מחיזבאללה
שכיב סלאח, מתושביה הדרוזים של מע'אר פירסם ספר בשם ''תולדות הדרוזים'',
בו הוא סוקר את ההיסטוריה של העדה.

הדרוזים כרתו ברית שותפות עם מדינת ישראל ומשרתים בצה''ל ובכוחות הביטחון. למרות תרומתם החשובה, הם עדיין לא זכו לשוויון מלא. מדינת ישראל חייבת לעשות יותר כדי להביא לשוויון אזרחי מלא של הקהילה הדרוזית.

---