|
|
|
סוכן כתום
גלעד דנבום
אנשים רבים תוהים מה מהותו של הימין החדש אשר נדמה כעולה ופורח באירופה בימים אלו.
הישגיהן של תנועות לאומניות ושמרניות בבחירות האחרונות שנערכו בצרפת, בהולנד, באיטליה, ובשאר מדינות ברחבי אירופה מעוררים חששות שמא רוחות הרפאים של העבר קמות להן לתחייה ביבשת אשר סבלה, וגרמה לסבל, כה רבות בעבר בשל תפיסות קסנופוביות וקולוניאליסטיות.
האם באמת צומח באירופה כוח ימין קיצוני חדש?
הולנד היא מקרה מבחן מעניין לשאלה זו, וברצוני להציע מספר מחשבות על מצבה הפוליטי הנוכחי.
מפלגת ''רשימת פים פורטוין'' ( Lijst Pim Fortuyn - LPF), נחלה הצלחה מסחררת בבחירות האחרונות לפרלמנט ההולנדי, והיא כעת המפלגה השנייה בגודלה עם כ- 25 מושבים.
המפלגה מורכבת רובה ככולה מטירונים פוליטיים גמורים, רובם אנשי עסקים מצליחים בעבר, אשר נדמה כי לא ציפו כלל וכלל לתפקיד שנפל עליהם, וכעת מנסים להסתגל לזירה הפוליטית ההולנדית, אשר אינה מורגלת במקרים כאלו של ''זינוק'' קדימה - על פי רוב פוליטיקאי צובר מוניטין וניסיון לאורך שנים ברמה המקומית או העירונית לפני שהוא מנסה להגיע לרמה הלאומית, או הבין-לאומית.
פים פורטוין עצמו, מנהיגה המובהק של המפלגה, האידיאולוג הגדול ביותר שלה, והאדם שעל שמו היא נקראת, נרצח כזכור מספר ימים לפני הבחירות בידי תמהוני שפעל ממניעים לא-ברורים, אך ככל הנראה ללא קשר לדעותיו מעוררות המחלוקת של פורטוין בנוגע למהגרים בכלל ומוסלמים בפרט.
פורטוין ללא ספק לא התאים לתבנית הידועה של מנהיג ימין קיצוני אירופאי. בעברו הוא היה אינטלקטואל פוסט-מרקסיסטי מוערך, בעל יכולת רטורית ומוניטין כאדם רציני ומכובד (הוא כתב ספרים רבים, בין היתר בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטינאי, והחזיק בטור קבוע בעיתונות), והיה הומוסקסואל מוצהר וגאה; הוא לא היה אייל הון ותקשורת כמו ברלוסקוני או שמרן לאומני כמו לה-פן.
פורטוין היה נואם דגול אשר צבר מעריצים רבים בקרב הדור הצעיר (והאדיש) של הולנד בעזרת רטוריקה פופוליסטית וניצול תחושות מובנות של ''אובדן זהות לאומית'', אשר תוקפות מדינות רבות הנמצאות בדרך ליצירת חברה רב-תרבותית ופוסט-קולוניאליסטית.
הולנד היא כנראה אחת המדינות הליברליות בעולם: שיטת ה''פולדר-מודל'' שנועדה במקור ליישב סכסוכים בין הפלגים הנוצריים הרבים בתוך תחומי הולנד עצמה, והבטיחה שמירה חסרת פשרות על חירות ופרטיות הפרט, יושמה בהצלחה גם במעבר מחברה הטרוגנית במידה חלקית, לחברה מעורבת ורב-תרבותית בצורה קיצונית. יחד עם זאת, כמו בכל חברת מהגרים, ובמיוחד בכזו המקדשת ערכים מודרניים וליברליים כמו חירות ושיוויון האישה, פתיחות מינית ומקסימום חירות הפרט (במסגרת סוציאל-קפיטליסטית, כמובן), התגלו קשיים רבים כאשר הדור הראשון של המהגרים הגיע מחברה דכאנית, אדוקה מבחינה דתית, מפלה ובעלת עכבות מיניים קשים.
החיכוכים בין מסורות העבר ומנהגי ההווה יוצרים קשיים רבים, ובמיוחד כאשר הם מלווים בתחושה של אובדן זהות, כאשר מצד אחד החברה בפנים משנה את פניה, והערים את צורתן, ומצד שני המדינה הופכת לחלק מיישות יבשתית נטולת-גבולות פנימיים, אשר שמה לה למטרה להגיע לאיחוד מלא עם שכנותיה.
כל אלה פותחים פתח לצמיחתן של תנועות ריאקציונריות, ועדיף אם עומד בראשן פופוליסט מוצלח ומושך המונים כמו פורטוין, אשר ידע למקד את מרבית חצי ביקורתו כלפי האחר האולטימטיבי כמעט של ההולנדי הליברל: המוסלמי האדוק.
פורטוין ביקר את התרבות המוסלמית, אשר לטענתו מתנגשת עם התרבות הדמוקרטית המערבית, ועל כן יש להגביל אותה במסגרת המדינה, ולהקשות את כניסתם של מהגרים חדשים. כמו כן, הוא עסק בפיזור הצהרות על הרס הכלכלה ועל אובדן מקומות עבודה בשל גלי ההגירה ההמוניים (ולעיתים, הלא חוקיים).
כמובן שטיעונים שכאלו הביאו עליו ביקורת קשה, הן מצד הקהילה המוסלמית (אם כי הקהילה היהודית די מילאה את פיה מים בעניין זה. שמחה לאיד מטופשת ומסוכנת, לטעמי) והן מצד חוגים רב-תרבותיים בשמאל, חוגים ליברליים שונים, וחוגי אינטלקטואלים פוסט-מודרניים.
כאשר בוחנים את טיעוניו של פורטוין מגלים ראשית כל את הכשל המרכזי שבבסיס הטיעון הכלכלי שלו:
גלי ההגירה ההמוניים לאירופה מצילים אותה מקריסה פנימה, ומחזקים את הכלכלה שלה, ולא להיפך.
הערכות האו''ם ומחקרים כלכליים מראים כי אירופה זקוקה למיליוני מהגרים בשנים הקרובות כדי למנוע התדרדרות ברמת הכנסות המדינה, הגדלת החובות, ושמירה על רמת החיים הגבוהה.
הדור הראשון של המהגרים החדשים, כמו בכל חברת מהגרים, עוסק בעיקר בעבודות יזע, אך כמובן שעם תנאים סוציאליים מהמדרגה הראשונה ועם אפשרות למוביליות חברתית וכלכלית בעתיד, ומאפשר למדינה לשלם פנסיות, כספי תמיכה לסטודנטים, סעד ועזרה ברמה גבוהה לשכבות החלשות, ופיתוח התשתית ויצירת מקומות עבודה חדשים.
אפשר אפילו להסתכן ולומר כי הדה-קולוניאליזציה הצילה את אירופה פעמיים: פעם אחת במובן המוסרי, כאשר גאלה אותה מחרפת הקולוניות, על כן מה שנלווה אליהן, ופעם שנייה במובן הכלכלי, כאשר אפשרה למיליוני תושבי הקולוניות לשעבר להגר לאירופה, לבנות חיים טובים יותר, ובמקביל להחזיק אותה קיימת מבחינה כלכלית.
בנוגע לטיעוניו של פורטוין כלפי הזרות של הקהילה המוסלמית לדרך המחשבה הליברלית והדמוקרטית, אין להסתיר כי יש בסיס של אמת בטיעונים אלו, אך אסור לשכוח כי זו איננה גזירה משמיים, וכי אותו הטיעון היה נכון גם לגבי הנצרות בימיה האפלים (והלא-רחוקים במיוחד), כמו גם לגבי היהדות, במקרים רבים.
יחד עם זאת, בבחינת השינויים לטווח ארוך יותר, ניתן לראות תהליך מתמשך של ''התמזגות'' תרבותית בין הקהילה המקומית וקהילת המהגרים, אשר גורם לשינויים תרבותיים בשתי הקהילות, אך בעיקר מביא למיתון הדעות הקיצוניות ומציאת נוסחה לחיים משותפים.
הדור השני והשלישי של המהגרים, שדובר הולנדית מלידה, ורגיל בליברליזם ההולנדי ובחירות שהוא מאפשר, בניגוד גמור למה שהוריהם הכירו מארצות מוצאם, ממשיך לשמור על הייחוד התרבותי והלשוני שלו, ומנסה לשלב את אמונתו הדתית בתוך המסגרת הלאומית, ויחד עם זאת לא מניח לה להיעלם, או להפוך לשריד מן העבר. התהליך הוא כמובן דו-כיווני, ומשפיע גם על בני ובנות הולנד ה''מקוריים'', אשר מצידם רגילים מלידה לשלל שפות, צבעים, מנהגים ותפיסות עולם אשר הינם נראים כמובנים מאליהם.
לכן, אני רואה בעלייתו של הימין הקיצוני תהליך ריאקציונרי, אך יחד עם זו זמני, אשר המצב הנוכחי של אירופה של ימינו, ימי המעבר, השינויים וההתמזגות עם תרבויות שונות, הביאו לפריחתו, אך במקביל יביאו לנפילתו כאשר החברה תגיע למצב של ''שיווי משקל'', ומודל ההתפשרות ההולנדי הידוע יצליח לאזן גם את הגורמים החדשים שבחברה.
בינתיים, זכתה רשימת פורטוין מן ההפקר, ומגל האהדה הציבורית אחרי הרצח, והשיגה את מטרותיה העיקריות, ובראשן תיק ה''אינטגרצי'', אשר אחראי על נושא שילוב המהגרים בחברה.
עוד נראה אם התוכניות לרפורמות יבואו לידי ביטוי, ואיך יתקבלו בדעת הקהל, ובמיוחד הצעיר, כמו גם כמה מנדטים תשיג הרשימה בבחירות הבאות (שאולי יבואו מוקדם מן הצפוי, בהתחשב במבנה המעורער של הקואליציה הנוכחית).
לאחרונה פורסמה ידיעה כי נאסרה בהולנד שחיטה יהודית כשרה, בשל ההתאכזרות כלפי בעלי החיים שנעשית בשיטה זו. מובן כי ההחלטה התקבלה בזעם על ידי הקהילה היהודית המקומית.
המקרה הזכיר לי אנקדוטה משונה שסיפר לי סבי על הולנד שלפני כמאה שנים;
ברשותכם, אשתף אתכם בה.
משפחתו של סבי גרה בכפר קטן ליד היישוב ניו-אמסטרדאם (לא ביבשת החדשה...), ורוב הגברים בה עבדו בתור קצבים או אופים.
סבו של סבי, אשר החזיק בית מטבחיים כשר, התלונן בפני הרב המקומי כי איננו מסוגל להתקיים רק על סמך מכירת בשר כשר לקהילה היהודית המקומית, וכי אם לא יוכל להציע תוצרת גם לקהילה הנוצרית, הוא מועד לפשיטת רגל, ולחיי עוני מחפיר.
הרב, אשר יחד עם קהילתו היה בעל קשר הולך ומתרופף ליהדות, והבין כי אם יפסיק סב-סבי לספק בשר לקהילה, תהיה זו במצב בעייתי ביותר, התיר לו לשחוט ולמכור חזיר, ובמקביל להמשיך ולהציע בשר כשר לקהילה היהודית.
בכך הפך סבו של סבי כנראה לאדם היחיד שהותר לו לשחוט ולמכור בשר חזיר באופן כשר...
נזכרתי בכך כאשר ראיתי לפני מספר ימים פרסומת למסעדה ים-תיכונית מקומית אשר על התפריט שלה היה כתוב ''Alles is halal” (הכל ''ח'לאל'', ההכשר המוסלמי), אך במקביל הציעה גם פיצה עם פיסות ירך-חזיר. מי יודע, אולי גם הם קיבלו היתר מאיזה קאדי מקומי, שקשריו לאיסלם דומים לקשריו של הרב בכפרו של סבי ליהדות.
|
|
|
סוכן כתום / טור שבועי
