לאחרונה אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של בעלי הון השודדים את הציבור לאור היום. השיטה עובדת כך: הטייקונים מנפיקים אגרות חוב בבורסה, על ידי חברות בבעלותם המלווה בתשקיף מצודד שמבשר כי מדובר בהשקעה בטוחה. קרנות גמל ופנסיה המנהלות את חסכונות הציבור באמצעות גופים פיננסיים, משקיעות באגרות החוב, וכאשר מגיע מועד הפֵּרעון, אומר הטייקון: מצטער, החברה הפסידה ואינני יכול לשלם. הציבור שנתן אמונו בשיקול הדעת של מנהלי הקרנת, מפסיד את כספו.
הטייקון התורן שנוקט בשיטה זו הוא יצחק תשובה, בעליה של ''דלק נדל''ן''. המשקיעים סברו שמדובר באיש עסקים אחראי ואמין ונפלו בפח. תשובה התגלה כהרפתקן מסוכן, שיחק אותה איש העולם הגדול, קנה את מלון פלאזה בניו יורק, תיכנן להקים מלון הימורים בלאס וגאס, והכול התברר כפלופ אחד גדול. הוא חייב למעלה מ-2 מיליארד שקלים. מה עשה תשובה? הפריד את דלק נדל''ן מאשכול החברות שלו, כך שבאופן פורמלי אי אפשר יהיה לדרוש ממנו את החוב.
לתשובה יש מקורות לתשלום החוב. הוא בעל חברות רבות המניבות רווחים יפים, ומהן היה יכול לכסות את חובותיו. הקפיטליזם מאפשר לטייקונים תרגילים חוקיים באמצעותם הם חומקים מתשלום אגרות החוב. כאשר מדובר באזרח קשה יום שלקח משכנתא לקניית דירה צנועה, והוא נתקע בקשיים ולא יכול להחזיר את חובו, הבנק מוציא את האיש מהדירה ומוכר אותה. אולם כאשר מדובר בטייקון שחייב מיליארדים ולא משלם, הוא ממשיך ליהנות מחייו ומהמיליונים הזורמים לכיסו מחברות אחרות שבבעלותו.
יש לחוקק חוק הקובע כי טייקון שחברה בבעלותו, גם אם מדובר בתרגילי התחמקות מהבעלות הישירה, לא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה, ויש לו חברות אחרות המניבות רווחים, הוא חייב להסיט את רווחיו מהן לכיסוי חובו לציבור שהשקיע בחברה המפסידה את הפנסיה שלו. אם אין לו חברות נוספות, שיכניס את ידיו עמוק לכיסו ויגייס את כל הונו האישי, ימכור את כל הוילות שרכש ופזורות ברחבי העולם, ויחזיר את חובו לציבור. האדם העמל קשה לקיומו וחוסך שקל לשקל לעת זיקנתו, לא צריך ליפול קורבן לשיגיונותיו של הטייקון. כמה חברי כנסת יש כיום המוכנים לתמוך בחקיקה כזו? לכל היותר 10, וזו הערכה נדיבה, כי ישראל מכרה את נשמתה למיליארדרים.
הגטו הישראלי
בבית הספר הקיבוצי בו למדתי, לימדו אותי כי הציונות היא תנועת השחרור של העם היהודי, ומטרתה להפוך את העם היהודי מעם של סוחרים החיים בגטאות, שנודדים מארץ לארץ ופזורים על פני מאה ועשרים מדינות, תלויים בחסדי זרים, לעתים נרדפים עד צווארם, לעם שעומד ברשות עצמו, מנהל את חייו במדינתו, עובד את אדמתו, חי בשלום עם שכניו, בקיצור, להיות עם ככל העמים.
מה שקרה בפועל הוא, שמדינת ישראל הפכה לגטו היהודי הגדול ביותר. מכל עבריה גדרות וחומות. לאורך 240 קילומטר בגבול עם מצריים בונים עתה גדר מתכת מגובה בחוטי תיל. בתכנון גדר לאורך נהר הירדן. הגבולות עם סוריה ולבנון סגורים אף הם בגדרות ומוצבים צבאיים. בירושלים, בתוך השכונות הפלסטיניות, נבנתה חומה בגובה 8 מטרים. לאורך הגדה המערבית נבנתה גדר אפרטהייד במטרה להקשות על פלסטינים להיכנס לישראל. ההתנחלויות בשטחים הכבושים עטופות בגדרות עם שערי ברזל וחיישנים אלקטרוניים. בכל התנחלות יש כיתה צבאית חמושה. גם בתוך ישראל חלק ניכר מהישובים הקטנים, בעיקר אלה הנמצאים בקרבת ישובים ערבים, חמושים בשערים כבדים.
רק הערים הגדולות פטורות מהעונש הזה.
באחת – ישראל היא גטו חמוש ומבוצר, לא בדיוק חלומו של הרצל.
דרך אגב: הכפרים הפלסטינים משני צדי הקו הירוק הם חסרי גדרות. האם זה בגלל שבני הארץ מדורי דורות חשים שכאן ביתם הטבעי?
האם הגטו הוא תוצאה של מציאות שנכפתה, או שהיא מוטבעת בד.נ.א הציוני? פעם סברתי שמדובר במצב של אין ברירה, עם השנים הוברר לי כי מדובר במידה רבה בהכרעה רצונית. אין זה מקרה שישראל דחתה את הצעת הליגה הערבית לשלום כולל, לפיו אם תיסוג מהשטחים ותקום מדינה פלסטינית, כל העולם הערבי והמוסלמי יכיר בישראל, יקשור עימה קשרים דיפלומטיים וכלכליים. (אפילו איראן הודיעה כי לא תעמוד בדרכם של הפלסטינים אם יחתמו על שלום עם ישראל.)
האם יתכן מזרח תיכון בו מתקיימים גבולות פתוחים כמו בקהילה האירופית? רק המחשבה שישראל תוצף בתיירות ערבית, ומיליונר סעודי או מצרי יקנו מפעלים או נכסים בישראל (כפי שבעלי הון ישראלים עושים בחו''ל) דיו לעורר כיום חרדה בממסד הציוני, על כל שלוחותיו. לא במקרה שולטים מינהל מקרקעי ישראל והקק''ל על למעלה מ-90 אחוזים של הקרקע, כפי שאין זה מקרה שמדינת ישראל החרימה או הפקיעה מאות אלפי דונמים שהיו בבעלות ערבית והועברו בכל מיני תרגילי חקיקה לידיים יהודיות. בכדי שישראל תוכל לחיות בשלום במזרח תיכון בעל רוב ערבי ניכר, היא צריכה לצאת מהשבטיות היהודית ולא לפחד ממה שקרוי כאן ''איבוד הרוב היהודי'', כפי שבאירופה הפולנים לא פוחדים כיום מאיבוד הרוב הפולני, על ידי שכניהם הגרמנים.
בגידת הרופאים
זה עתה התפרסמה החוברת ''להקדים תרופה למכה – מעורבות אנשי רפואה בעינויים והתעללויות'' מטעם שתי עמותות: רופאים לזכויות אדם והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
זהו כתב אישום חמור, כתם מביש על רופאים בישראל שמשתפים פעולה, במעשה ובמחדל, עם צבא הכיבוש, משטרה, השב''כ והשב''ס, בהפרות בוטות של זכויות אדם.
החוברת פותחת בסיפורה של מייסא ארשד, עורכת דין מהוועד הציבורי נגד עינויים, שנעצרה במהלך ליווי מפגינים. טרם מעצרה סטר לה שוטר בחוזקה. לאחר מעצרה חוותה השפלות וקללות מצד השוטרים. עקב הכאבים שחשה, ביקשה מייסא לראות רופא על מנת שיבחן את הפגיעה החזקה בפניה. היא פונתה בלוויית שני שוטרים לבית חולים זיו בצפת, שם נבדקה בעודה אזוקה. היא סיפרה לאחד הרופאים שבדקו אותה כי החבלה היא תוצאה של אלימות השוטרים בהפגנה. או אז קטע אותה הרופא ואמר: ''זה לא מעניין אותי''. גם האח שבדק אותה אמר: ''אם לא טוב לך, תעזבי את הארץ למקום אחר''.
אם זה היחס לעורכת דין ישראלית, נקל לשער מה גורלם של פלסטינים עצורים מהשטחים הכבושים. ואכן התמונה עגומה ומדכאת. החוברת סוקרת את האמנות הבינלאומיות בתחום הרפואה שמחייבות רופאים לא לשתף פעולה עם עינויים והפרות זכויות אדם. היא מלמדת על העמדה הדו משמעית של ההסתדרות הרפואית, שמצד אחד כותבת קוד אתי השולל השתתפות רופאים בעינויים ומצד שני קוראת לרופאים לשתף פעולה עם כוחות הביטחון.
וזה מה שקורה בפועל. יותר מדי רופאים מפרים את הקוד האתי ומשתפים פעולה עם המענים באופנים הבאים: מתעלמים מתלונות העצורים על עינויים, כותבים דו''ח רפואי מסונן ללא אזכור סימני חבלה ברורים שהם תוצאה של מכות, בודקים עצורים ומאשרים לאנשי השב''כ להמשיך בחקירות שכוללות עינויים, מפרים את מחויבותם לפרטיות החולה ומוסרים לחוקרים המלווים את העצור לבית חולים את הדו''ח הרפואי, לא מדווחים למשטרה על עצור שהגיע חבול מתא המעצר, אף שחובתם לעשות זאת. דוגמאות לכך מצויות לרוב בחוברת.
מי שרוצה לדעת איך צומחת מפלצת כמו ד''ר
מנגלה, שיקרא את החוברת, כי שם זה מתחיל.
99.7 אחוזים
אחוז ההרשעות בבתי המשפט הצבאיים בשטחים הכבושים, הוא
99.76 אחוזים, כך פירסם עיתון ''הארץ'' (29 בנובמבר 2011). כזכור, במסגרת משטר האפרטהייד שישראל הקימה בשטחים הכבושים, המתנחלים כפופים לשלטון האזרחי בתחומי הקו הירוק, אף כי מתגוררים מעבר לו, ורק הפלסטינים נתונים לידו העריצה של השיפוט הצבאי. אחוז זה הוא עוד אחד מסימני ההיכר של משטר רודני. איפה אנו מוצאים אחוזים כאלה? הנה רשימה חלקית: הנשיא
בשאר אסד נבחר ברוב דומה, כך גם מנהיג צפון קוריאה
קים ג'ונג איל, מנהיג רומניה בשעתו
ניקולאי צ'אושסקו, או מנהיג גרמניה המזרחית
אריך הונקר. גם בארצות אלו אחוז ההרשעות בבתי המשפט בתביעות מטעם המדינה דומה. זו המשפחה ''המכובדת'' שישראל נמצאת בחברתה. עוד סיבה מדוע יש לנתץ מהר ככל האפשר את הכיבוש, שהרי ערכיו הולכים וחורכים את אדרתנו בתחומי הקו הירוק.
שוד הציבור בידי הטייקונים
