הייתה לי טיוטה מוכנה של הטור שאני עומד להפיץ בשבת הקרובה, החלטתי לשנות, ולהעלות מספר הערות בשולי הפיגוע הקשה.
למנוע פיגועים ולשבור ההתנגדות. בנסיבות שנוצרו נדרש מאמץ מרוכז במטרה למנוע את הפיגוע הבא. אין מנוס – תידרש לכך פעולה כוחנית של פריסת כוחות ביטחון ואבטחה נרחבת ככל האפשר. פריסה זו תפקידה להרתיע וכן לאפשר התערבות מיידית במטרה לסכל או לצמצם ככל האפשר את היקף הנזק. במקביל, יידרשו צעדי ענישה קשים. אלה נועדו, בין היתר, גם להפיס את דעת הקהל היהודית לא פחות משישפיעו על דעת הקהל הפלסטינית.
אין זו פעם ראשונה שאנו מתמודדים עם בעיה מעין זו. רצוי כי ניערך לכך ונפעל מיד.
במקביל, שלוש הערות קצרות:
- הרגעת השטח תחזיק מעמד תקופה מוגבלת. כל עוד לא יושג פתרון פוליטי מוסכם ומקובל על שני הצדדים. נהיה עדים להתפרצויות כאלה שוב ושוב.
- העימות בשלב זה ממוקד במרחב ירושלים. המוקד האמיתי איננו בשכונת הר-נוף או בגבעה הצרפתית. המוקד הוא הר הבית, האגן הקדוש. עלינו לזכור ולהבין זאת, ובשום פנים לא לתת ללהבות לגלוש לעבר מוקד זה. שם מחכה לנו התפוצצות שאין כל סיכוי שנוכל לשלוט בה.
- וכמובן, כל אירוע ביטחוני בירושלים ממקד אליו את התקשורת בעולם כולו. ולכך השלכות מדיניות וביטחוניות החורגות הרבה מעבר למעשה הזוועה הנקודתי. בל נשכח זאת.
מדיניות אבו מאזן. בתבונה רבה, מבחינתו, מצליח אבו מאזן לתמרן במשבר הנוכחי. ראשית, הוא מקפיד על המשך שיתוף הפעולה הביטחוני בשטחים שבשליטתו. את הצל''ש קיבל מפי יורם כהן, ראש השב''כ, אשר לא פחד לציין זאת, בניגוד משווע להתבטאויות ראש הממשלה, המטילות אשמה על ראשו של אבו מאזן.
פיגועים בירושלים משרתים היטב את מדיניותו: ''ראו את ההבדל בין שטח הנתון לשליטתי לבין שטח שבאחריותכם. אדרבא, שברו את ראשכם לבד''.
פה ושם, על מנת שלא לאבד את תמיכת דעת הקהל הביתי, הוא נאלץ לחרוג מן הקו המתון והממתן. הוא מתייצב ומגנה את הפעילות הישראלית בהר הבית, וכזה גם מכתב התמיכה ששלח למשפחת המחבל-השאהיד אשר זכה לתמיכה עממית נרחבת.
ובהקשר אחר –
שילוב פתולוג זר. חשבנו כי בדיקה פתולוגית אובייקטיבית, בהשתתפות רופא-פתולוג ערבי פלשתיני, תאפשר לנו לצלוח את פרשת ההתאבדות של נהג האוטובוס המזרח-ירושלמי מבלי לעורר מהומות, וטעינו.
אני בוטח באמינות הרופאים הישראלים שבצעו את הניתוח בגופת נהג האוטובוס הפלסטיני, אך למדנו כי אי אפשר לסמוך על רופא פלסטיני שידע לעמוד בלחץ דעת הקהל שתופעל עליו.
אינני יודע כמה מקרים כאלה עשויים להתעורר במהלך שנה. המלצתי היא להזמין ולצרף בכל מקרה כזה פתולוג זר, ניטרלי ואמין שיהיה נוכח בניתוח.
נוכחות מנתח שלישי וניטרלי כזה גם תשפיע על התנהגות הפתולוג הפלסטיני.
ולבסוף תזכורת. ידענו, כמובן, אין ספור פיגועי מחבלים מזעזעים פחות ומזעזעים יותר. ובכל זאת, התמונה הנוראה של מתפללים, עטופים בטלית ותפילין, שרועים על הארץ ומדממים, חריגה בזוועה. יחד עם זאת, כדאי שנזכור שמעשה זוועה לא פחות חמור ראינו לפני עשרים שנה, בפברואר 1994, במערת המכפלה שבחברון. אל מול הזעזוע המובן אצל כולנו היום, כדאי שניזכר ונהרהר כיצד הגיבו אז הערבים בחברון, בגדה המערבית ובעולם.
אנו מזועזעים, בצדק, מהפיכת שני הצעירים הפלסטינים מג'בל מוכאבר לשאהידים. אך שוב, על מנת שנשמור על פרופורציה נכונה, כדאי שכל המזועזעים יבקרו בנחלת הקבר של ''
ברוך הגבר'' בקריית-ארבע.
בשולי הטבח בהר -נוף
