|
|
|
לפי דיווחים בעיתונות, במיסגרת המגעים המתקיימים עם הערבים, הועלה הרעיון ש''בשלב ראשון, הפלשתינאים ימנעו מפגיעה באזרחים''. זו היתה הצעתו ל''הפסקת אש'' של הנציג הפלשתינאי, נאביל שעת (הניו יורק טיימס התייחס לההצעה הזאת כאל ''תוכנית שלום'' . . .).
הערבים אינם פועלים בחלל הריק, והרעיון הזה לא בא להם סתם ככה. כבר היו דברים מעולם.
בתקופת ממשלותיהם של רבין המנוח ושל פרס התקיימו שני ''מיבצעים'' שנועדו ללמד את החיזבוללה בלבנון לקח: מיבצע ''דין וחשבון'' ומיבצע ''ענבי זעם'' (השם ''ענבי בוסר'' הוא שם הרבה יותר הולם לאחרון). התאריכים המדוייקים והנסיבות של שני המבצעים אינם חשובים כל כך. מה שחשוב היא העובדה ששני המבצעים הסתיימו בהסדרים או ''הבנות'' עם החיזבוללה על הפסקת אש. אותם הסדרים או ''הבנות'' שלא כללו שום התחייבות של החיזבוללה, כללו התחייבות של ישראל להגיב ''רק אם יותקפו יישובים אזרחיים בגליל''. זו בדיוק רוח הדברים של הצעתו הנוכחית של נאביל שעת. הוא פשוט מסתמך על התקדים הלבנוני אותו פרס אימץ אז בשתי ידיים. אותו תקדים אף הוצג אז לציבור כ''הצלחה צבאית'' ממדרגה ראשונה.
בדיווחים הפעם נמסר שפרס דחה את ההצעה כי, לדבריו, היא תהווה ''מתן רשיון לרצח של לא אזרחים''. האם מה שהוא השתנה אצל פרס, או שהוא פשוט שכח שהוא כבר הסכים להסדר כזה בעבר?
|
|
|
תקדים מלבנון
