גירסה קודמת של רשימה זו פורסמה ב''הארץ'' ב-13.4, בתגובה למאמר שפרסם אברהם בורג בכותרת ''הצבא החצי-מוסרי בעולם''. מצאתי לנכון להפיצה, בתיקונים קלים, כטור השבועי, לכל אלה הרבים שאינם רואים את העיתון.
אברהם בורג פרסם רשימה בכותרת ''
הצבא החצי-מוסרי ביותר בעולם'', במטרה ברורה לקבוע כי צה''ל איננו צבא מוסרי. אני מבקש לחלוק על דבריו ולקבוע כי צה''ל אכן ''הצבא המוסרי בעולם''.
אינני מתווכח עם דברי בורג. עיקר טענתי – הבלבול שעשה בין מדיניות הכיבוש של ממשלת ישראל לבין דרך תפקוד הצבא וחייליו במילוי המשימות המוטלות עליהם.
אני מסכים גם עם שאלותיו - ''מי בדק? מי השתתף במבדקים? מה היו הקריטריונים? על פני כמה שנים משתרעת תקופת המחקר? ומי הייתה קבוצת הביקורת? אכן, בדיקה כזו לא נעשתה, מה גם שאין טעם ואפשרות לערוך בדיקה כזו. התנהגותו המוסרית של צבא ראוי שתעמוד למבחן אך ורק במצב ובתנאים של התמודדות צבאית ולחימה. הרוב המכריע של צבאות העולם אינם נבחנים היום בתנאי לחימה, ובוודאי לא בתקופת לחימה ממושכת.
אני שותף גם לביקורתו של בורג על מציאות הכיבוש ביהודה ושומרון, מדיניות שאחד מביטוייה הוא הצורך לשלוט בעם זר ותוך עימות אלים בלתי פוסק, ומשימה זו נדרש צה''ל לבצע, בתנאים כמעט בלתי אפשריים.
מוסריותו של צבא נמדדת במבחן מילוי משימות הלחימה המוטלות עליו. ואכן, ראינו ואנו רואים צבאות הנדרשים ללחימה צבאית, ואל מול אלה, רק מולם, ניתן לבחון את מוסריותו של צה''ל: אל מול הצבא הסורי, אל מול הצבא המצרי, התורכי, וכן אל מול תפקוד כוחות המשלוח האמריקאים, הבריטים, הצרפתים וכמובן גם הרוסים. אל מול כל אלה אני גאה לקבוע כי צה''ל הוא המוסרי שבהם.
מוסר הלחימה של צה''ל בהחלט מפתיע. זהו צבא המצוי בעימות אלים, רצוף ובתנאים אובייקטיביים קשים במיוחד. צה''ל הוא צבא שמיום הקמתו ב-1948 לא זכה ליום אחד של שקט. ישראל מצויה ב''מצב חירום'' פרמננטי. ובתנאים של מציאות קשה זו אנו גאים בהתנהגות המוסרית של חיילינו.
ההסברים שאני מעלה כאן אמפיריים, ובטוחני שיהיו מי שיחלקו, יערערו ואולי אף יעלו הסברים אחרים.
אינני מייחס זאת ל''מורשת היהודית'', למערכת המוסר ולערכים של העם היהודי. מה גם שאין בידי נתונים לשקול ולהעריך את משקלם והשפעתם של אלה על המפקדים והחיילים בעת התמודדותם עם המשימות המוטלות עליהם.
אתחיל בנימוק הפשוט ביותר – צה''ל איננו יכול להרשות לעצמו חריגות. ישראל, מדיניותה, מעשיה והתנהגות צבאה מצויים תחת עינם הפקוחה של כל המצלמות שבעולם. צלם 'בצלם' אשר צילם והפיץ את אירוע הריגת המחבל בחברון לא היה חריג. להיפך, הנחת-היסוד שלנו היא שכל צעד וכל מעשה של אנשינו מכוסה ע''י מצלמה זרה.
יש לדעתי הסברים ארגוניים וייחודיים שתורמים להתנהגות המוסרית של יחידות צה''ל:
- צה''ל הוא צבא העם, צבא המבוסס על גיוס חובה של כלל חלקי האוכלוסייה, גיוס המביא לשורות צה''ל איכויות כוח אדם שקשה למוצאן בצבא שלוחמיו הם שכירי-חרב מקצועיים.
- צה''ל כולל גם את מערך אנשי המילואים. אלה יחידות ולוחמים אזרחים, בגיל מבוגר יותר, אזרחים בעלי משפחה, אלה חיילים המתייחסים לתקופות הקצרות של שרותם בגישה בוגרת וביקורתית יותר.
- תרומה דומה, ואולי חשובה אף יותר, מקורה בשרות החובה של הנשים בצה''ל. נוכחותן ביחידות מקרינה ומשפיעה על מיתון עמדות ועל התנהגות מוסרית יותר של החייל הגבר.
- ולבסוף – הקרבה לבית. לוחמי צה''ל פועלים בקרבה פיסית לביתם ולמשפחתם. חייל הפוקד את ביתו כמעט מדי שבוע או שבועיים איננו מפתח תופעות המאפיינות ריחוק ממושך מן הרקע ומערכת הנורמות האזרחית.
יש כמובן חריגים. יש מקרים בהם המערכת הצבאית מעוניינת להסתיר ארוע מעין המצלמה הזרה שאיננה נעצמת לרגע, ומחפשת חריגים אלה, במטרה לנצלם ולנפחם למטרות פוליטיות.
עם חריגים אלה נדרש צה''ל להתמודד, להוכיח ולשכנע כי אכן אלה חריגים יוצאי דופן, ואסור להשליך מהם על הכלל.