סמרטוט אדום

גדעון ספירו

יום שבת 12 באוקטובר 2002

* עו''ד אברהם פכטר היה בעבר סגן פרקליט מחוז בפרקליטות המדינה. היום הוא מכהן גם כסגן היועץ המשפטי של מועצת העיתונות. השבוע הוא פירסם מאמר ב''הארץ'' בו הוא מציע לשלול אזרחות ממי ''שמפר ביודעין נאמנות למדינה, חותר תחת ביטחונה, ולוקח חלק פעיל או עקיף בפעולות נגד המדינה''.

דומני, כי מנקודת ראותו של עו''ד פכטר והשלטון, אני נכלל בקטגוריה זו. אני אכן לא נאמן ביודעין למדינה בהנהגת הגנרלים שרון-בן אליעזר-פיין, בין השאר, בכך שאני חתום על עצומה המכריזה על ישראל כמדינת אפרטהייד והפרת זכויות אדם, שקוראת להטיל עליה חרם בינלאומי בדומה לזה שהוטל על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בפגישות שקיימתי ואני מקיים עם נציגי ממשלות וחברי פרלמנטים בעולם, גרמניה, ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד, אנגליה ועוד, אני מאיץ בהם להפסיק סיוע כספי ומשלוחי נשק לישראל, לפעול לפרוק חימושה הגרעיני ולהחיל על ישראל את מערכת הפיקוח והבקרה שהאו''ם החליט לגבי פרוק חימושה הלא קונבנציונלי של עירק. אני חותר תחת ביטחונה בכך שאני מנסה לשכנע צעירים ישראלים לא להתגייס לצבא ולמצער לסרב לשרת בשטחים הכבושים.
ובכל זאת, פכטר קורא לשר הפנים אלי ישי לשלול אזרחות רק מערבים. אשר על כן אני מבקש משר הפנים לא לנהוג בגזענות ולהחיל עליי את אותם כללי שלילת אזרחות שמבקשים להטיל על פלסטינים אזרחי ישראל, ולשלול גם ממני את האזרחות. זה ממילא לא כבוד גדול להיות היום אזרח ישראלי.

* בטרם נודע שמו של הסופר שזכה בפרס נובל לספרות לשנת 2002, אימרה קרטס מהונגריה, פורסם בעיתונות הישראלית בהרחבה כי הסופרים עמוס עוז ודוד גרוסמן נימצאים ברשימת המועמדים לפרס. היתה בארץ ציפייה דרוכה האם מי מהשניים יזכה בפרס. כאשר התברר כי אין סופר ישראלי בזוכים, נחה דעתי. לגבי גרוסמן אני פחות מסוייג, משום שעמדותיו בגנות הפרת זכויות האדם שישראל מבצעת בשטחים הכבושים, הרבה יותר חד משמעית. הוא מגלה הבנה אם לא תמיכה בסרבני הכיבוש, ולא נרתע מלכנות רבים ממעשי ממשלת ישראל וצבא הכיבוש בשנתיים האחרונות נגד מיליוני בני העם הפלסטיני בשם הנאות: פשעי מלחמה.

לא כן עמוס עוז. הוא אמנם מתוייג בישראל על ידי הימין כאיש שמאל, אבל הוא שמאל ממוסמס, דהוי, מדדה, מנסה לא אחת ללכת בין הטיפות במגמה לשמור על ''איזון'' בין גינוי לישראל וגינוי לפלסטינים. הוא ציוני מהזן הקיבוצי המצוי, שעדיין מדבר בנוסחים של הציונות כתנועה נאורה וצודקת, שלכל היותר מקרטעת פה ושם, סובלת מסטיית מסלול שזקוקה לתיקון קל. ציונים מסוגו, מאבדים את מעט הביקורת שיש להם על ישראל שעה שהם יוצאים לחו''ל. החיידק הפטריוטי מתחיל לעבוד שעות נוספות, והוא הופך בעצם לתועמלן ישראלי מצוי, משהו הדומה לחתן פרס נובל ציוני אחר, אלי ויזל, מי שהיה כתב ''ידיעות אחרונות'', שקיבל לפני שנים את פרס נובל לשלום.

עד היום אינני יודע מדוע קיבל אלי ויזל את הנובל לשלום, שהרי הוא מעולם לא התבלט בפעילות ממשית למען השלום. להיפך, הוא הביע בדרך כלל תמיכה בפעולותיה המלחמתיות של ישראל. ואף על פי כן, עובדה היא, שהוא הצליח לגייס ולהפעיל לובי בינלאומי אדיר שהצליח לכופף את ועדת הפרס עד שהתרצתה והעניקה לו אותו. כאשר בשנת 1982 פלשה ממשלת בגין-שרון ללבנון, במילחמה שהתבררה מיומה הראשון כתוקפנות ישראלית גסה, וכאשר הלכו ורבו הידיעות על הטבח שישראל מבצעת באזרחים לבנונים ופלסטינים; עשרות אלפי אזרחים נהרגו וניפצעו מהפצצות חיל האויר והפגזות הארטילריה של צבא הפלישה הישראלי על ביירות, צור, צידון ומחנות הפליטים (וזאת בנוסף על הטבח במחנות הפליטים סברה ושאתילה ששרון נתן את חסותו לביצועו), שתק אלי ויזל כדג. לאחר מכן הצהיר כי כציוני, יהודי וניצול שואה הוא אינו מוכן לבקר את ישראל. הוא איכזב את מי שקיוו כי הפרס ירים אותו למדרגה רוחנית ומצפונית, והתגלה כספסר שואה עלוב שמגייס אותה להצדקת פשעי המלחמה של ישראל.
אני חושש, שאילו עמוס עוז היה מקבל את הפרס בימים אלה, היינו שומעים בשעת הטקס נאום ציוני פטריוטי נילהב, שהיה עושה לממשלת שרון-פיין, לדעתי ממשלה פושעת, יחסי ציבור ראשונים במעלה. לשמחתי זה לא קרה. וטוב שכך. מוטב שעוז יקבל את פרס נובל לספרות, אם מישהו יחשוב בוועדה השבדית שהוא ראוי לכך, לאחר שהסכסוך הישראלי פלסטיני יגיע לפתרונו.

* יש יהודי אחד שקוראים לו ד''ר ישראל בקר, שמכהן כמזכ''ל הקונגרס היהודי העולמי. האיש הזה התגלה כקבלן יעיל להחזרת רכוש יהודי, לאו דווקא לבעליו, אלא לארגונים שמינו עצמם אופוטרופסים ליהודים שלא נימצאו להם יורשים. ישראל בקר גם התגלה כבעל מלאכה מוכשר שהצליח להציל/לסחוט (מחוק את המיותר) הודעות צער והתנצלות מראשי מדינות שבתקופת מלחמת העולם השנייה שיתפו בצורה זו או אחרת פעולה עם הכיבוש הגרמני. ההצלחה האחרונה באה בדמות הודעת צער של ראש ממשלת בלגיה, שרבים מיהודיה נימסרו לידי הכובש הגרמני במלחמת העולם השנייה. היו בלגים שהצילו יהודים אבל היו גם כאלה ששיתפו פעולה עם הכובש הגרמני, תופעה מגונה, שבמהותה אינה שונה מהפלסטינים שמשתפים פעולה עם הכובש הישראלי. שטינקרים, נבלות או סתם אנשים חלשי אופי יש בכל עם המצוי תחת כיבוש.

שלא תחשדו לרגע כי פעולתו של בקר וחבריו מהקונגרס היהודי העולמי להחזרת רכוש וכספים נעשית לשם שמיים, למען החזר רכוש שדוד לבעליו. לא ולא. ההתמחות של בקר היא בהחזרת רכוש או שווה הכסף שלו שהיה שייך למי ניספו או ניפטרו ולא נימצאו להם יורשים. סתם דוגמא. דוד שלי, יהודי גרמני אחי אימי, היה שותף עימה בכל מיני חברות. מאחר ולא איתרו את יורשיו, אזיי חלקו באותן חברות לא הולך לקרובי משפחתו שנישארו בחיים, אלא לארגון גג בשם ''ועדת התביעות'' בו חברים נציגי ארגונים יהודים מרחבי העולם, שהקונגרס היהודי העולמי וגם ממשלת ישראל הם חלק ממנו.

איך הם הצליחו לסובב את הגרמנים, כמו גם את הבנקים השויצרים, שיכירו בהם כבנציגות המתים שיורשיהם לא נימצאו? ( בין השאר גם בגלל שלא נעשו מאמצים ראויים לגילוי יורשים). קוסמים של ממש. הבנתם את זה? ישראל בקר וארגונים אחרים עושים קופה נאה על חשבון המתים, שאולי בכלל לא היו רוצים שכספיהם ילכו למשל, למימון מדיניותה הגזענית והקולוניאלית של ממשלת ישראל ולמימון הבירוקרטיה של ארגונים שמרבית העם היהודי אינו יודע כיצד ניבחרו. ורק קורבנות השואה שנותרו בחיים צריכים להסתפק בפרוטות ולחיות על גבול הרעב. אין ספק בליבי שלאור האמור אין מנוס מהקביעה שבקר וחבריו מצויים באזור הדימדומים של ספסרות בשואה.

ישאל השואל, האם ישראל בקר והקונגרס היהודי העולמי פועלים גם בכיוונה של ממשלת ישראל, כדי שזו תבקש סליחה, או לפחות תביע צער, על גרוש מאות אלפי פלסטינים מביתם ב- 1948 ו-‏1967? האם ד''ר בקר והקונגרס דורשים מממשלת ישראל כי תחזיר לפלסטינים את הרכוש או את שוויו הכספי שנישדד על ידי ישראל, כפי שהם דורשים ומקבלים מגרמניה, בלגיה או שוייץ? האם אין לפלסטינים שהיו בעלי בתים וקרקעות בטלביה, קטמון או המושבה הגרמנית זכות לקבל את בתיהם בחזרה, כפי שאני מקבל את הבית בברלין שהיה שייך לאימי? נראה שבקר והקונגרס היהודי העולמי סובלים מנכות מסרית והעניין לא נוגע להם. האירוניה היא שחלק מהמיליארדים שניגבו כדמי לא יחרץ מ''הגויים'', הולכים למימון השוד שהחל ב- 1948 וממשיך עד היום בשטחים הכבושים.
חבל שגרמניה ושוייץ ושאר המדינות בהן חיו יהודים בעלי רכוש שלא נימצאו להם יורשים, לא שעו לעצה הטובה שאנוכי ואחרים יעצנו למדינות אלה: הכספים של קורבנות שואה שנותרו ללא יורשים, צריכים ללכת לקרן בינלאומית שתאבק בגזענות, תסייע לפליטים המחפשים בית ותעזור לארגונים הומניטריים הפועלים בארצות מוכות רעב. זה לכשעצמו לא היה מתקן את החלוקה המעוותת של העושר העולמי, אבל היה עוזר במשהו להקטין את מימדי אי הצדק בעולם.