ישראל חוגגת 55

מדינת ישראל היא בת 55 היום. החדשות הטובות הן שלפני חמש שנים, לא נראה שהיא תגיע ל- 55. החדשות הרעות הן שגיל 60 עדיין בספק, קל וחומר 65.

יש צורך לנשום נשימה עמוקה ולקחת כמה צעדים לאחור; חלק גדול מתמונת העולם היהודי כעת נראה טוב מאד. בשבועות האחרונים הושמד אחד מהכוחות האנטי-יהודיים המרושעים ביותר על פני האדמה, מבלי שישראל נקפה אצבע, שריד לצו תנ''כי שקדם ליציאת מצרים. אנחנו יושבים בשתיקה וצופים. עיראק, בעבר מרכז הח'ליפות המוסלמית, היא כיום פרוטקטורט אמריקני, ויכולה לעבור סוף-סוף ניטרול נאציזם. זהו המשטר הערבי הראשון, ונקווה שלא יהיה האחרון, שיעבור תהליך זה.

נפילתו יכולה לערער את איראן וסוריה ולאיים עליהן. בהיפוך כמו-פורימי, במקום שישראל תהיה מוקפת במשטרים עוינים, מוצאת לפתע סוריה את עצמה מוקפת לחלוטין במשטרים עוינים, שכולם עד אחד הם בעלי בריתה של ארצות הברית.

כלכלתה של סוריה ממשיכה להירקב בעוני של עולם שלישי והתנהלות כושלת בסגנון סובייטי, המגבילים את האפשרויות שיש למשטר.

באופן היסטורי תמיד היה יכול הכוח הצבאי מספר אחד בעולם להתאזן על ידי שיתוף פעולה של שני הבאים אחריו, נראה שהיום הכוח הצבאי מספר אחד בעולם לא יכול להתאזן גם על ידי עשרים או אפילו השלושים הבאים אחריו.

ההרתעה הצבאית הישראלית הרוויחה רבות מהתבוסה נטולת המאמץ שהנחילו האמריקאים לסדאם. ישראל משתמשת באותם כלי נשק כמו האמריקאים, בעוד שהערבים משתמשים בשיטות ובכלי נשק דומים לאלה של סדאם. יתכן שצפון-קוריאה תהיה האחרונה ברשימת החיסול האמריקאית.

למרות המיתון הכבד הנוכחי, יש לכלכלה הישראלית יסודות יציבים ובריאים, כוח עבודה מהדרגה הראשונה בעולם הראשון וסקטור היי-טק בחזית העולמית.

חשוב מכל, מעולם לא היה עידן כזה של בטחון יהודי ב- 55 השנים האחרונות. אחזור על כך, משום שהדבר יכול להיראות לכם כאבסורד, בהתחשב בזוועות היום-יום ובמרחץ הדמים של אוסלו. מעולם לא היו היהודים כה בטוחים.

אתמול ציינה ישראל את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. כ- 21,500 ישראלים נהרגו בקרב או בהתקפות הערבים מאז 1947. מתוכם נפלו כמחצית במלחמת העצמאות. כ- 1,300 נרצחו במרחץ הדמים של אוסלו, בעיקר אזרחים, רבים מהם ילדים. אז כיצד אני יכול לומר שזהו עידן חסר תקדים של בטחון יהודי?

משום שנראה שמאז חורבן הבית השני לא היה עידן שבו במשך שני דורות נהרגו רק 21,000 יהודים בידי אנטישמים. בשיא יעילותם רצחו הנאצים במלחמת העולם השניה מספר כזה של יהודים בכל יום.

21,500 הרוגים זו שערוריה, ועל האחראים - בעיקר ל- 1,300 של העשור האחרון - לתת את הדין ואת התשובות, אך עדיין זה בטל בששים במונחי ההיסטוריה היהודית. זהו תוצר-לוואי של ההכחשה המוחלטת והמחיקה המכוונת של ההיסטוריה היהודית על ידי מערכת החינוך הישראלית, בעטיין אין לישראלים מושג כיצד לשים את המספר 21,500 בפרספקטיבה הנכונה. הרבנים פסקו שיש לומר את תפילות ההלל, השמורות לאירועים חגיגיים מיוחדים. בהתחשב במספר הזה, ההחלטה הזו היא נבונה במיוחד.

ועניין אחרון, עמרם מצנע, שיכול להתחרות על כתר המדינאי הישראלי המסוכן ביותר בעשור האחרון התרסק ונשרף. לא רק שהוא הוכה קשות בבחירות האחרונות, אלא שגם הוכרח להתפטר מראשות מפלגתו. הוא איבד את השליטה על מנגנון המפלגה, והוכרח להתפטר אפילו מכהונתו כראש עיריית חיפה. השמנת תוסר ממנגנון המפלגה המושחת שלו בחיפה בבחירות הקודמות, תוך סיום עידן מיצנעגייט ברמה החיפאית המקומית.

הבעיה בתמונה הורודה הזו היא שישנן עדיין סכנות קיומיות לעצם קיומה של ישראל, ומבחינות מסויימות הן אפילו מתעצמות. ישראל עורערה כה קשות על ידי הסכמי אוסלו והשמאל הישראלי, שחלק גדול מאוכלוסייתה איבד את רצון הקיום שלו ואת האינסטינקט להתנגד להשמדה העצמית של האומה. הליכוד עצמו עובר תהליך של בייליניזציה ומתקדם לקראת עיסקת אוסלו נוספת עם אש''ף, כזה שיהיה עוד פיוס חד-צדדי מצידה של ישראל, שלא ישיג דבר פרט להגברת הפראות הפלשתינאית וזוועותיה.

ארצות הברית והיורו-טראש עדיין דורשים שישראל תניח את צווארה בלולאה על ידי כך ש''תיתן צ'אנס למדינה פלשתינאית''. למרות שנותרו כמה סימני שאלה בנוגע לרעיונותיו של אריאל שרון המסתתרים מתחת למסיכת האוסלו-לייט, הם נראים מרגע לרגע פחות סבירים.

השמאל הישראלי הופך קיצוני מיום ליום. הקיצונים שולטים בו יותר ויותר, בשעה שהשמאל השטני ממרפק את דרכו לצד השמאל הטיפש (שמאל אוסלו). השמאל הישראלי נמצא כיום לא רק בחזית האנטי-ציונית העולמית, אלא גם בחזית האנטישמית של העולם. ניתן למצוא פרופסורים שמאלנים ישראליים באתרים ניאו-נאציים, פונדמנטליסטים איסלאמיים ומכחישי שואה.

שמאלנים ישראלים מפיצים כל עלילת דם אנטישמית שניתן להעלות על הדעת (השבוע האתר השמאלי אנטישמי indymedia הפיץ שתי עלילות דם טריות: האחת, שחיילים ישראלים מטביעים סמלי מגן-דוד על גפיהם של ילדים פלשתינאים ושמתנחלים משליכים ילדים פלשתינאים בני שנתיים מחלונות). זו רק שאלה של זמן עד שיגידו גם שיהודים שותים דם נוצרים בפסח.

מהבחינה המדינית נותרת הבחירה הישראלית בין השמאל הזה לבין ימין חסר-אונים. ישראל עדיין לא יצאה מעידן משאלת-המוות של אוסלו וההרס העצמי הלאומי. היא עדיין לא הראתה נכונות ללחום על נפשה, לא רק נגד הנאציזם הערבי, אלא גם בפיוס של אוסלו ובאשליות השמאל.

יש לחגוג את יום ההולדת ה- 55, אך אם ישראל לא תתעורר, יום הולדת 60 מוטל בספק, קל וחומר 65.

כדי לשים את הדברים בפרספקטבה הנכונה, עיינו במה שנכתב לפני 3 שנים, ביום ההולדת ה- 52 בקישור המצורף.