כאשר אישה חיה במחיצת בן זוג אלים, היא חיה תחת סיכון מתמיד של פגיעה בה. הסיכון קיים בין אם מדובר באלימות פיסית ובין אם זו התעללות רגשית הבאה לידי ביטוי מילולי ומעשי; האישה חיה בידיעה ברורה שהפוטנציאל האלים הקיים בבן זוגה עלול לבוא לידי ביטוי ולהתממש בכל רגע ובכל שעה.
לא תמיד היא מזהה את האלימות כלפיה ולא תמיד היא מודעת לחומרתה ולסכנותיה. אמירות כגון: ''הוא אלים אבל הוא בחיים לא ירצח אותי'', או; ''הוא פוגע בי מילולית אבל מעולם לא הרים עליי יד'', מהוות מנגנוני הגנה של נשים מוכות, המבקשות לסדר את עולמן בצורה בה תוכלנה להמשיך ולתפקד בחסות השקר.
מדובר, כאמור, במנגנון של שקר, מנגנון הגנה אמנם, אך מחירו יקר ולא תמיד מצדיק את קיומו. לכן הוא לא רק מנגנון שקרי אלא גם מסוכן.
לפני כשבועיים פנתה אלי אישה אשר החליטה לאחר סבל של שנים להתגרש מבעלה האלים כלפיה (פיסית, מילולית ונפשית). היא פנתה לעורך דין, היא יידעה את הוריה על כוונותיה ואף פנתה אל אחיו של בעלה כדי לזכות בתמיכתו.
האישה הדגישה בפניי את רצונה העיקרי לגדל את ילדיה מבלי שיהיו עדים לאלימותו הפיסית של אביהם כלפיה, ואת רצונה לשקוט מקללותיו, מניבולי פיו, מהצקותיו המזלזלות בה, ומפגיעותיו בכבודה וביכולותיה.
לעניות דעתי, עד כאן, לכאורה, הכיוון שלה נכון. שמחתי בשבילה ובשביל ילדיה וחיזקתי את רוחה על ידי תמיכה בהחלטתה.
אולם, הופתעתי לגלות מדבריה כי מקוננת בה התקווה שבעלה ישתנה בעקבות איום הגירושין והמזונות אותם יצטרך לשלם לשלושת ילדיו. משהביעה את משאלתה כי פעולותיה יזעזעו אותו וכתוצאה מכך יחדל מהתנהגותו האלימה, חשתי כי היא עושה טעות נוראה.
האומנם ראוי כי אותה אישה אשר סבלה אלימות מבעלה תיתן לו הזדמנות לחדול מנוהגו האלים ומפגיעותיו בה? האומנם עליה לסמוך על הבטחותיו?
מהי המשמעות של ''לתת צ'אנס'' לגבר אלים?
א. לחיות תחת איום אלימותו העלולה להתפרץ, אלימות שהוכחה זה מכבר פעמים רבות כמתממשת.
ב. לחיות תחת השפלה מתמדת של אותו האיום, השפלה בעצם הידיעה שהנה אני בוחרת לחיות במחיצת אדם שאלימותו כלפיי כבר הוכחה.
ג. לחיות חיים בצל הפחד, בחסות הפחד וכשפוטה שלו: הוא רק ירצה, אז...
ד. גם אם תצא מתוך הנחה כי הגבר האלים לא יפגע בה יותר, היא נדונה לחיות במתח נפשי מתמשך בגלל הפוטנציאל האלים הגלום בו.
בעולם השיווק ידועה הטכניקה של הכנסת רגל מבעד לדלת הפתוחה בטרם סגירתה במטרה ליצור עובדה שיווקית. והנה, הגבר האלים כבר יצר עובדה בכך שהפעיל אלימות כלפי בני ביתו; הוא כבר שם; זה האיש וזה פועלו.
וכאן אבקש להבהיר ולהדגיש; גם במקרה בו האיש לא יכה שוב את בת זוגתו, לא טוב תעשה האישה אם ''תסלח לו'' כי סליחה זו תתקיים במפורש על חשבון חירותה והרגשתה החופשית בשל פוטנציאל האלימות הנטוע בתוכו אשר הוכח בעבר.
אין ספק שקשה לגדל ילדים באווירה של פחד ואין ספק שהפחד שלה ישפיע עליהם, דבר שימנע מהם חינוך בריא ונטול חרדות. מכיוון שאין תעודת ביטוח נגד הישנות האלימות, הרי שעם מציאות זו האישה וילדיה צריכים לחיות, מול גבר אלים.
אם כך, מהו הפתרון?
האם אין חזרה בתשובה?
האם אין תוחלת לגבר אלים?
האם אזלה התקווה?
לא, כי אם יש תוחלת, יש פתרון... אך לא בבית ספרנו.
הוא יכול להתחיל חיים חדשים, עם אישה חדשה ושם יוכיח את עצמו. שם הטבולה רזה (שלו ושלה) ואיש לא חי שם בצל הפחד. ואם לא כך, הרי שהחיים החדשים עליהם מדובר במאמר זה יהיו נחלתו הבלעדית של הגבר האלים המקבל כאן פרס ולא יהיו כלל וכלל נחלתם של המוכים שימשיכו להיות נפחדים ולחיות תוך סיכון מתמיד. העבר - לא ניתן למחיקה (הוא רק ירים את היד לנגב את המצח מזיעה והילדים ירעדו מפחד, הוא רק יעיף מבט מקרי לכיוון החלון והיא תחשוב שבעוד רגע המפה וכל תחולת השולחן עפה לרצפה בכעס בלתי מוסבר כפי שחוותה בעבר).
ולחידוד הדברים האמורים: האם האישה יכולה לבטוח בכך שהוא לא יכה אותה שוב? הרי הוא היכה בעבר, הוא התעלל, הוא איים; זה די והותר בשביל לחיות תחת סיכון תמידי המרחף באוויר. ועוד, אצלו נמצאת העליונות התמידית על האישה מאחר והוא עכשיו שולט בעצמו (כי כך הוא החליט וכי כך הוא רוצה)... אך ייתכן שברגע נתון אחר – הוא ירצה דבר אחר.
חיים בצל הפחד
תקווה בצל הפחד
