על תחזית; על נבואה; ועל ההבדל שביניהן

מאז שעמד האדם על דעתו, נולדה איתו גם השאיפה הנפשית העזה – לדעת מה צופן העתיד. ידיעת העתיד יש בה כוח רב: היא מונעת חרדה; מבטלת ספקות; מסכלת סיכונים, ומביאה בכנפיה נחמה וביטחון.

שאיפה זו לא פסחה על אף דור ואף תרבות. תולדות האדם מלאים בעדויות על 'נביאים' ו'ידעונים' למיניהם – שברוב המקרים לא ידעו על מה הם מדברים – או דיברו על מה שאינם יודעים...

ביהדות נהוג לומר – שמאז חורבן הבית ניתנה נבואה לשוטים ותינוקות – ולמעשה אין לדעת את העתיד.

אולם, למרות הכל - היו מקרים מפורסמים, שבהם, התגשמו 'נבואות', ויריה בלתי-אחראית אל חלל העתיד – התבררה כנכונה להפליא, בעוד שבזמן אמת נראתה כהתקף-טירוף.

ולנוכח מקרים מוכחים שכאלה – לא נותר לנו אלא לתהות: כיצד זה הצליח? האם מדובר בנבואה אמיתית? האם זוהי יד המקרה? או שמא ישנה דרך רציונלית, 'ארצית' – לדעת את העתיד?

•

בקרב עמנו אנו חיים, ועל כן הדוגמא שעולה מאליה היא הרצל. לאחר כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, שווייץ, (1897), כתב הרצל ביומנו ''בבאזל הקמתי את מדינת היהודים'', והוסיף כי אילו היה אומר זאת בגלוי – היו לועגים לו כולם, אך בעוד חמש או חמישים שנה – כולם יקבלו את הדבר. כידוע – הוא צדק. ונבואתו המדהימה התגשמה.

נבואה נוספת של הרצל – שהתפרסמה ב-‏1896 – היא המצאת המטוס. אחד מקוראיו של הרצל לעג לו והישווה אותו לאיקרוס - דמות דמיונית מהמיתולוגיה היוונית – שהמציא מכונה מעופפת. המבקר קבע ש''אין סיכוי להמצאה זו להתגשם לעולם''...

''נבואותיו'' של הרצל, התגשמו?? והרי הוא ידוע כ''חוזה המדינה'' – ולא ''נביא המדינה''!

אז מה הוא היה? חוזה – או נביא?

•

ובכן – על-מנת להבין לעומק את התשובה לשאלה הזאת – עלינו לברר מה מבחין בין נבואה לתחזית. המשל הטוב ביותר לבירור הסוגיה יכול להיות תחרות בין 'נבואה' לתחזית של מזג האוויר:

הנביא יכול לעצום עיניים ולקרוא לעזרתו את כוחות האור/השחור – ולקבוע בדייקנות שבאחד בדצמבר יירדו 2 מ''מ גשם בחיפה, בשעות 7:13 עד 10:46 בבוקר.

לעומתו – יבדוק החזאי את המפה הסינופטית ואת הסטטיסטיקה ותנועת השקע הברומטרי... ויעריך שבתחילת דצמבר יירדו ממטרים בינוניים באזור הכרמל, בעיקר בשעות הבוקר.

...וייתכן ששניהם יתבררו כצודקים... כל אחד לפי שיטתו.

אלא שברור שבימינו לפחות... לא קיימת תופעה של ''נבואה'' טהורה, שהיא יותר מניחוש מוצלח ולעולם איננה טועה.

על כן – עלינו להסיק שאי אפשר לנבא את העתיד בדייקנות – אבל אפשר לחזות אותו – לעיתים ברמה גבוהה של אמינות.

למי שחוזה את העתיד אין סיוע של כוחות עליונים: הוא משתמש ברוחו ובשכלו בלבד. חייבת להיות לו אינטואיציה מעולה, אולם לא תמיד די בכך. הוא בקיא בנושאים שעליהם הוא מדבר; הוא מנתח לעומק את הנתונים והעובדות בשטח; בוחן בעין חדה התפתחויות קיימות ותהליכים בהתהוותם – ובסיוע שכל ישר – תבונה בהירה, וקצת מזל - צופה לעתיד – ובדרך כלל קולע למטרה.

האמנם ישנה או היתה תופעה כזאת?

•

ז'ול ורן – קווים לדמותו של חוזה

ז'ול ורן (1905-1828), הסופר הצרפתי המפורסם, מחברם של ''עשרים אלף מיל מתחת למים'', ''חמישה שבועות בכדור פורח'' ועוד, נחשב לאחד גדולי סופרי המדע הבדיוני.
בשנת 1863 הגיש ז'ול ורן למו''ל שלו את כתב היד של ''פריס במאה העשרים'', והתשובה שקיבל היתה חדה וברורה: ''אפילו היית נביא, איש לא יאמין לנבואות שלך''.

המו''ל הנכבד, בוודאי מתהפך בקברו כיום, שכן ז'ול ורן נחשב מזה שנים לאחד מגדולי העתידנים בתחום המדע, שרבות מאוד מתחזיותיו התממשו באופן כל כך מבריק, עד שנדמה כאילו מדובר בנבואות ממש.

ז'ול ורן חזה רבות מאוד מהמצאות המדע של המאה העשרים, ובין השאר את הפקס, את דלת הקניון האוטומטית, ואפילו חזה בדייקנות את אופי המוסיקה של המאה העשרים, וגם את האווירה התרבותית (''זמן=כסף'').

על-מנת להמחיש בצורה חדה את עומק גאוניותו של האיש, ראוי להביא בפירוט את תיאור המכונית, כפי שנכתב בספר ''פריז במאה העשרים'', לא יאוחר מ-‏1863:

[...]מתוך אינספור המכוניות שחצו את השדרות, הרוב נסעו בלא סוסים; הן נעו באמצעות כוח סמוי, באמצעות מנוע שפועל על אויר מתפשט משריפת גז... מכונה זו היתה אפוא קלה, פשוטה ונוחה לתפעול; המכונאי היושב על מושב כיוון את גלגל ההגה; דוושה המצויה תחת רגלו איפשרה לו לשנות בן רגע את הילוך המכונית.

עמ' 34

ז'ול ורן לא היה נביא, ולא היו לו כוחות על-טבעיים. סוד כוח החיזוי שלו טמון בשילוב מוצלח בין בקיאות מעמיקה בחידושי המדע המעודכנים ביותר של זמנו, ויכולת לוגית ואינטואיטיבית מעולה, לחזות כיצד ייושמו חידושים אלה, ומה תהיה השפעתם על התרבות והחברה – מאה שנה אחרי זמנו.

•

אכן – אין לנו דרך לדעת בוודאות את העתיד. ועלינו להיזהר מפני שרלטנים ומאחזי-עיניים. אך מצד שני – חובה עלינו להטות אוזן לפתוח את הלב בפני רעיונות שנראים בתחילה חדשניים ומטורפים – אך לאחר תקופת הסתגלות קצרה נראים כישנים וברורים מאליהם...

ולעתים, דווקא האנשים שאמורים להיות פתוחים ומתקדמים במיוחד, מתגלים בשיא גיחוכם כצרי-מוח ובעלי אופק של נמלה כבדת-ראיה...

כך, למשל, מסופר בספר ''הסיפורים המוזרים ביותר בעולם'', על מנהל רשות הפטנטים האמריקנית שהתפטר מתפקידו, בטענה שהכל הומצא ואין מה להמציא. זה קרה ב-‏1875...
כמו כן, בשנות ה-‏1850 - כאשר הציע מדען גרמני בשם צפלין לבנות ספינת-אויר על שמו, הודיעה לו האקדמיה הצרפתית למדעים, שהיא מטילה וטו על שלושה נושאים, והם: ריבוע המעגל, מינהרה במעמקי תעלת למאנש, ו... כדורים פורחים לצרכי הטסה (עמ' 216-212).

אלא שכידוע, סוף המאה ה-‏19 ותחילת המאה ה-‏20 היתה תקופה רוויית המצאות: נורת החשמל, הטלפון, הרדיו, וכן הלאה.

ומה איתנו? אנחנו חיים בסוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת –

אז מה נגיד, למשל, על צמיג ללא אוויר שלא מתפנצ'ר לעולם, או על מכונית שתעופף בפקק מעל כולם, או על קוצב לב שמבוסס על תאי גזע של אדם??

אז כדאי שנתחיל להתרגל: בתחזיות מסויימות – אסור לזלזל...