האם לבטל את משרד האוצר?

בתחומי הפעילות הציבורית פועלת היד הנעלמה של אדם סמית ממש כמו בשוק החופשי. אלא שבמקרה של הפעילות הציבורית היד פועלת בכיוון הפוך: פקיד במערכת הציבורית שבאמת מתכוון לשרת את האינטרס הציבורי באמצעות הנהגה וטיפוח של מעורבות ממשלתית, יפעל לקידום אינטרס פרטי שלא קשור לכוונה המקורית (מילטון ורוז פרידמן, החופש לבחור, 1988, עמ' 25). למרות הכוונות הטובות יוצא שכרו בהפסדו. מה תהיה התוצאה אם אל הכוונות הטובות יצטרפו אינטרסים פרטיים של הפוליטיקאי?

זוהי אחת מנקודות המוצא לעמדתו של פרידמן בקשר למדיניות המוניטרית. הביסוס הנוסף בא ממחקר בתחום המדיניות המוניטרית. כבר בהתחלת הקריירה המקצועית שלו, לפני קרוב ל-‏50 שנה, הבחין פרידמן שניהול מדיניות כלכלית לפי יעדים קצרי טווח לא משיג את מטרותיו. לכן עדיף לקבוע מראש תקנות המתייחסות למשתנים כלכליים כך שתפקידו של מקבל ההחלטות הרלוונטי יסתכם בפיקוח שהתקנה אכן מבוצעת.

בקשר למדיניות המוניטרית ההמלצה שלו היתה שהבנק המרכזי יוחלף על ידי מחשבים שיותאמו ליצור שיעור גידול קבוע של כמות הכסף (Milton Friedman's speech at the Nobel Banquet, December 10, 1976). מבחינתו עדיף שמדיניות מוניטרית תנוהל על ידי ''טייס אוטומטי'' במקום שיקול דעת - במקום ''ניהול'' הכלכלה. במשך הרבה שנים היה פרידמן בודד במערכה לקידום ההמלצה הזאת וכל המשתמע ממנה. אבל היא היוותה נדבך חשוב במפעל חייו לקידום הרעיונות של כלכלה חופשית וממשל מצומצם.

באו מאורעות שנות ה-‏70 והביאו להתפתחות מודלים כלכליים שהציבו תמיכה תיאורטית-אנליטית לעמדתו של פרידמן. שני כלכלנים שהיו בכוח המוביל של התפתחות זאת היו, כפי שתיארנו לא מזמן (פרס ''נובל'' בכלכלה – 2004), חתני פרס נובל לכלכלה לשנת 2004, פרסקוט וקידלאנד. באורח פלא, בעקבות המאורעות של השבועות האחרונים, מספקת תקופתו הקצרה של בנימין נתניהו במשרד האוצר עוד חיזוק לעמדתו של פרידמן.

---

בראשית 2003, עוד לפני שראש הממשלה מינה את ממשלתו החדשה, כתבתי כאן ששר האוצר החדש צריך להיות מחוייב להובלת התהליכים הבאים: צמצום ההוצאה הציבורית והגירעון, הקטנת יחס החוב לתוצר ולהמשיך את תהליך ההפרטה (איזה שר אוצר). בהמשך ציינתי מהן התכונות והכישורים שמהווים תנאי הכרחי ליכולתו של שר האוצר לקדם את התהליכים שהזכרנו. אז המלצתי על פרופסור יעקב פרנקל בעיקר בגלל שהוא מכיר את המערכת הפוליטית אבל איננו חלק ממנה והוא בעל ניסיון מוכח בניהול מדיניות כלכלית מוצלחת. אבל ראש הממשלה חשב אחרת ובחר את בנימין נתניהו למלא את התפקיד.

כבר בהתחלת הדרך, באמירות שלו על החלפת הדיסקט ועל בעית הרזה שסוחב על הגב את השמן, הבהיר לנו נתניהו שהוא מחוייב לאותם שלושה תהליכים ולמה שמחכה בהמשך הדרך. לרבים היה ברור אז שזוהי משימה לטווח ארוך, או לפחות לקדנציה שלמה אחת בגלל שלוקח זמן עד שמניעים את התהליכים שציינו. אם להשתמש במושג שנתניהו טבע, לא מספיק להחליף דיסקט צריך גם להתקין את מערכת ההפעלה החדשה (להניע את שלושת התהליכים) וגם לחכות לראות שאין תקלות ואין צורך בתיקונים, או התקנות נוספות. למיטב זכרוני, נתניהו פטר אותנו גם מן הדאגה בהקשר הזה כאשר הבטיח, בעצם, לכהן קדנציה שלמה.

נתניהו אכן הפעיל את כישוריו כדי לקדם את החלפת הדיסקט ואפילו הספיק להתקין כמה מן התוכנות של המערכת החדשה. בין השאר הוא הוביל קיצוצי תקציב משמעותיים והצליח לעצור את צמיחת הגירעון. הוא החל לפעול במרץ לפירוק והפרטה של המונופולים במשק החשמל ובנמלים, יזם את ועדת בכר שתמליץ על דרך לפירוק האוליגופול במערכת הבנקאית ולטיפוח התחרות בשוק ההון, פעל להפרטת בנק לאומי ובנק דיסקונט ועוד (חיכינו 20 שנה, ניאלץ לחכות עוד 20).

עד שעלתה תוכנית ההתנתקות על הפרק הוא פעל בנחישות לקידום היעדים הללו וניצל את כישוריו הפוליטיים לשכנע או ליזום חקיקה שתקדם את היעדים הללו. בתום שנת פעילות אחת אפשר היה להסתכל אחורה די בנחת כי הוא פעל בכיוון ''הנכון'' והיה נדמה שגם ימשיך באותה נחישות. אלא שהמציאות השתנתה בשני היבטים חשובים. ראשית, התברר שבנושא ההפרטה והשינויים המבניים מחכה לו מאבק קשה וארוך שההצלחה בסופו היא בספק. שנית, מאז שעלתה תוכנית ההתנתקות על הפרק צצה גם האפשרות שמזדמן לו מאבק על ראשות הממשלה. היום חצי שנה אחרי כבר די ברור מהי הבחירה של נתניהו. נתניהו הפוליטיקאי הדיח את נתניהו שר האוצר עוד לפני שהושלמה החלפת הדיסקט והתקנת המערכת החדשה שיזם (השר). הוא בחר להשאיר אותנו באמצע הדרך ויצא להסתערות על עמדת ראש הממשלה.

מסתבר שכוונת הפוליטיקאי מסירה אפילו את מראית העין מפעולתה ההפוכה של היד הנעלמה. אם פקיד במערכת הציבורית פועל בכוונה לטפח מעורבות ממשלתית למטרות ''טובות'' ולא מצליח, הרי שמטרת הפוליטיקאי להתקדם בדירוג הפוליטי מאפילה על המטרות האחרות. נתניהו לא ברח אלא בחר לקדם את היעד המועדף שלו.

מהניסיון שרכשנו בשנים האחרונות אנחנו יודעים שנתניהו הוא מן הטובים שכיהנו במשרד האוצר, במיוחד לאחר הקדנציה של סילבן שלום. יחד עם זאת, אם מהלכי המדיניות שיזם, בעיקר מההיבט ארוך הטווח, יופסקו או יעוכבו תיפגע הצמיחה שעדין תלויה רבות בגורמים חיצוניים (ערבויות וצמיחה בארה''ב ובמשקים אחרים). הצעדים שננקטו, והקורבנות שלהם עשויים לרדת לטמיון – שכרו של המשק יצא בהפסדו.

---

קישורים נוספים:
עניין של אופי ביבי ברח שלמה נחמה צדק תלך, לא נורא

נתניהו הוא דוגמה טובה לכך שפוליטיקאי בעל השפעה רבה בראש משרד האוצר הוא לא ערובה להצלחה. נתניהו הוא דוגמה בולטת מדוע פוליטיקאי לא יצליח כשר אוצר אם הוא חפץ להתקדם הלאה בסולם הפוליטי. הוא גם דוגמה טובה מדוע עדיף שאת משרד האוצר ינהל מקצוען מחוץ למערכת הפוליטית. כאן גם נסגר המעגל עם המלצותיהם של שלושה חתני פרס נובל לכלכלה.

ברוח המלצתו של מילטון פרידמן ביחס לתפקידו של הבנק המרכזי שקיבלה תמיכה תיאורטית-אנליטית מחתני פרס נובל לכלכלה של השנה, הייתי ממליץ על ביטול משרד האוצר. יותר נכון אני מציע את החלפתו של שר האוצר בתקנות לטווח ארוך שינוסחו בבהירות מרבית. אני הייתי מטיל את המשימה על ''טייס אוטומטי''.

---