הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?

השכל האנושי עלול להוביל את בעליו לעיוותים קשים ביותר בתפישת המציאות, וכתוצאה מכך – יכול להיות שיתגלו עיוותים קשים בהתנהלותו במסגרת אותה מציאות.

די להתבונן בהתנהלותם של אישים פוליטיים אצלנו כדי לראות עד כמה נכונה קביעה זו דלעיל; מה שעד אתמול היה בגדר 'לא יעלה על הדעת' היום הוא הדגל שאותו מניפים; הדרך בה כשלו אתמול כמו גם בעשרות השנים האחרונות – היא הבשורה החדשה לעתיד מזהיר, שמציעים לנו היום.

יש הרואים את מלחמת ששת הימים כקו פרשת המים בחייה של מדינת ישראל; עד אז היינו חברה קטנה ומוסרית, טוענים הם, ומאז נהיינו עם של כובשים. ''הכיבוש השחית אותנו. כאשר ניפטר מן השטחים הכבושים, נשוב להיות חברה מוסרית ובריאה'' הם קובעים.

והמערכת השלטונית כולה מונחית כיום ע''י קביעות אלו, אשר למיטב ידיעתנו – איש עוד לא טרח לבחון אותן ברצינות.

ולמה שיבחנו? כל כך נוח לחיות בתוך השקפת עולם מוכרת, המתאימה להנחת היסוד שעליה הושתתה המדינה, אז למה להכנס לבחינה העלולה לערער את הנחות היסוד? וגם כאשר מתבדות כל התחזיות, והמצב מחמיר והולך – אין נפרדים מן הקונספציה. רק ניפטר מן השטחים הכבושים, והכל על מקומו יבוא בשלום.

ויהודי פשוט משקיף מן הצד ותוהה: האם יש תקדים לעיוורון כזה? האם קרה כבר ששילטון הוביל בכזה ששון אל עבר חורבן, למרות שקיבל אזהרות ברורות על כך שדרכו מובילה לחורבן?

וכאן יתפרצו החכמים בעיני עצמם ויבטלו את דברינו מכל וכל; חורבן?! כשנפסיק להיות כובשים, הכל יפרח כאן. על מה אתה מדבר בכלל? אתה סתם מקדש את האדמה ולא איכפת לך כמה אנשים יהרגו בינתיים.

ואינם רואים שדוקא הניסיון להיפטר מן הכיבוש, מזרז ומעצים את תהליכי החורבן.

רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם

אין ספק שמדינת ישראל אינה יוצרת תקדים בהתנהלותה האוילית. קדמו לה משטרים רבים במהלך ההיסטוריה, כולל כאלה משלנו, בבית ראשון, ושני.

לפני כמה שנים התפרסם והכה גלים ספר בשם ''מצעד האיוולת'', ושם מלמדת אותנו המחברת הנבונה, כי מחלת האיוולת עלולה לתפוס כל שליט באשר הוא, ואף צפוי שתעשה זאת.

יש בעיה אחת שמונעת התגוננות יעילה מפני מחלה זו: כל אחד מהאווילים שהיו במהלך ההיסטוריה, היה בטוח שאין עוד חכם כמוהו; רק הוא יודע מה טוב ונכון לעשות. ממש כמו האווילים שלנו.

דומה כי הראשון להשתעבד לאיוולתו שלו היה פרעה מלך מצרים. שתי הכותרות שבחרנו עד כה, לקוחות מן הפרשה הקודמת; אנשי פרעה מציעים לו לשחרר את בני ישראל כי מצרים הולכת לאבדון, אבל הוא בשלו: רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם הוא מזהיר את משה...

בפרשת השבוע שלנו, כבר יצאנו ממצרים, אבל זה היה בחיפזון, בסיגנון של בריחה; ה' מורה למשה לשוב על עקבותיו עם כל העם, ומשם לצאת בנחת; שיפנימו את רעיון השחרור מהעבדות.

פרעה מפרש לא נכון את המהלך המשונה בעיניו, של חזרת העבדים על עקבותיהם, ופותח במרדף להשיבם לעבדות.

(שמות יד) ו וַיֶּאְסֹר אֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ: ז וַיִּקַּח שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל-כֻּלּוֹ: ח וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יצְאִים בְּיָד רָמָה:

יש לזכור, וציטטנו זאת בשבוע שעבר, כי רק לפני שלושה ימים הוא ביקש ממשה והתחנן לפניו שיצא ממצרים בדחיפות, יחד עם בני ישראל. והוא לא היה היחיד שנלחץ כל כך.

(שמות יד) לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.

נראה כי מי שדוהר לקראת רעה, נוטה לנבא את אותה רעה לאחרים, כפי שהראינו בכותרת לקטע זה.

וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעה וּבְכָל-חֵילוֹ

האם ניתן להבין את מהלכיו של פרעה? נכון, כתוב שה' מכביד את לבו; אבל כבר הראינו בעבר שה' מכביד רק את לבו של מי שלבו כבד ממילא.

בעיני עצמו, פרעה מזוהה כל כך עם מעמדו כמשעבד, עד שאינו יכול לחיות בלי שיהיו לו משועבדים; הרי הוא היה בטוח, שהוא עצמו מנהל את העולם; אז נכון, משה הוכיח לו כי ה' הוא האלוקים, אבל את המנטליות שלו כמשעבד, כשליט – זה עדיין לא שינה.

פרעה מנצל את ההזדמנות הראשונה שנקרית לו, כדי לשוב להשקפת העולם הישנה והמוכרת לו כל כך. הוא מתקשה להיפרד מן הקונספציה, וזו מביאה עליו את סופו.

גם כאשר במהלך המרדף הכל פועל נגדו, הוא ממשיך להתעקש. הוא יצא למרדף זריז בכוונה לתקוף מיד; בני ישראל נלחצים מאד כאשר הם מזהים את רודפיהם, אבל המצרים לא מצליחים להגיע לטווח מגע עם בני ישראל.

(שמות יד) יט וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים הַהלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמד מֵאַחֲרֵיהֶם: כ וַיָּבא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה כָּל-הַלָּיְלָה:

לכאורה, לאחר תשע מכות שחטפו כדי ללמד אותם כי ה' הוא האלוקים והוא נלחם עבור בני ישראל, היו אמורים לשחרר אותם ולברך ''שפטרנו מעונשם''; לא שיחררו עד שחטפו את המכה העשירית – מכת בכורות – שלא היתה שיעור אלא עונש. אחריה הם שיחררו את בני ישראל כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.

כעת נדמה להם כי אלוקי ישראל הגיע אל קצה גבול יכולתו, והם יכולים להשיב את העם לשיעבודם. בא עמוד הענן ומרתק אותם למקומם, כך שאינם יכולים להתקרב אל בני ישראל; אבל הם חשבו – כמו הרבה אווילים, גם בימינו – שזה סתם ערפל אקראי.

אז מה היה לנו עד כאן – פרעה מתעקש להמשיך בדרך המתאימה לאופיו, למרות כל האזהרות והמכות הקשות שחטף. כעת, על שפת ים סוף, יש לו הזדמנות אחרונה לסגת ולהינצל; במה יבחר?

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבאוּ אַחֲרֵיהֶם (...) אֶל-תּוֹךְ הַיָּם

נו טוב, לא נראה לי שמישהו היה צריך להתאמץ כדי להשיב; כולם מכירים את הסיפור וזוכרים את סופו.

בסופו של דבר המצרים מתחרטים על המרדף:

כה וַיָּסַר אֵת אפַן מַרְכְּבתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם:

אבל זה היה כבר מאוחר מדי:

כז וַיֵּט משֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת-מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם: כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים לְכל חֵיל פַּרְעה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם עַד-אֶחָד:

מאז ועד בכלל, פרעה מייצג את קשי העורף בהתנגדות לאמת; בחסידות מבואר כי 'פרעה' אותיות 'הערף', ולא בכדי. מסתבר שפרעה לא חייב להיות מצרי ואפילו לא עובד אלילים. התורה מספרת לנו את כל זה כלקח עבורנו; כדי שאנחנו נלמד איך לא להתנהג.

הנה קטע טרי טרי (19.1.05) מן החדשות (ההדגשות של הח''מ):

''מדינת ישראל לא תאפשר פעולות טרור וירי תלול מסלול אל ישובים ישראליים ותנקוט בכל הצעדים הדרושים כדי למנוע זאת''. בנוסף נאמר, כי '' הקבינט מנחה את מערכת הביטחון להיערך בהקדם לביצוע של כל אחת מהחלופות שאושרו. בשל שיקולים מבצעיים(???) החלופה הנבחרת ועיתוי הפעלתה תקבע בהחלטה של ראש הממשלה, המשנה לראש הממשלה, ממלא מקום ראש הממשלה ושר התמ''ת, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ''.

בנוסף, הקבינט המדיני-ביטחוני החליט לחדש את התיאום הביטחוני עם הפלשתינים. כבר הערב תתקיים פגישה ראשונה בין גורמי ביטחון ישראליים לפלשתינים.

לא אנשי הצבא יבחרו את החלופה המתאימה; ''בשל שיקולים מבצעיים'', יעשו זאת הפוליטיקאים... גם מחדשים את התיאום הביטחוני. עוד מעט יחדשו גם את הסיורים המשותפים...

מנהיגי מדינת ישראל יככבו בוודאי במהדורה הבאה של הספר 'מצעד האיוולת'. נתפלל כולנו שההתפכחות תבוא בשלב קצת יותר מוקדם מזה שהיה אצל פרעה ואנשיו, ואז נוכל גם אנחנו לצחוק מעט על מה שהיה...

ושסוף סוף יהיה טוב ליהודים

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.