בעיתונות היו דיווחים על נסיונו של ממלא מקום שר האוצר, אהוד אולמרט, לקטוף את פירות הצמיחה הכלכלית עליה דיווחה לאחרונה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שר האוצר היוצא, בנימין נתניהו, לא נשאר חייב ויצא בהצהרה שבעצם טענה שהכתרים הם שלו. בהמשך קראנו על דיווחים שהעליות בבורסה קשורות בהצטרפות המשקיעים הזרים על חשבון הספקולנטים. היו שקשרו את ההתפתחות בבורסה לביצוע ההתנתקות שהיתה בעיצומה. על פי טענה זו, המשקיעים הזרים צופים סביבה עסקית רגועה יותר ולכן הם חזרו. הרי אחד הגורמים לצניחת הכלכלה בשנת 2000 היתה פריצת האינתיפאדה ולכן סביר להניח שהצפי לסיומה יחזיר את המשקיעים הזרים.
מי שמכיר את עמדתי יודע שלדעתי התרומה של שר האוצר היוצא היתה הרבה, הרבה, יותר משמעותית מבין השנים. בלי השינויים במדיניות הכלכלית שהוא הנהיג היציאה מן המשבר הכלכלי היתה נמשכת הרבה יותר זמן ושיעורי הצמיחה לא היו מגיעים לרמה שהם הגיעו בשנה האחרונה. ''המריבה'' הפוליטית הזו היא אולי מעניינת אבל בהמשך נעסוק בחלק יותר מעניין של הנושא: ניתוח מספר היבטים של תהליך הצמיחה במשק.
נושא ההתנתקות העלה על הפרק עוד נושא שכבר עסקנו בו בעבר. בשבועות האחרונים התיקשורת היתה מלאה בדיווחים על אזלת ידה של הממשלה בנושאים הקשורים להתנתקות והפינוי. היו כאלו שמיקדו את הביקורת על מנהלת סל''ע. זהו הנושא השני שלנו הפעם.
על הצמיחה
יותר מפעם אחת בעבר כתבתי כאן שהצמיחה במשק הישראלי החלה בעיקר בגלל שינויים חיצוניים (אקסוגניים). המשתנה העיקרי, שהניע את השינוי, היתה הצמיחה במשק האמריקאי ובמשקים אחרים בעולם. המשתנה השני בחשיבותו היה קבלת הערבויות של הממשל האמריקאי שבין השאר אפשרה דחייה בפתרון בעיית הגרעון הציבורי הצומח. קיום התנאים שהציבה ארה''ב והשינוי שסימן שר האוצר, בנימין נתניהו, בתחילת דרכו היו הגורם (האנדוגני) המסייע ההכרחי. בתחילת השנה ציינתי שכדי שתהליך הצמיחה יהפוך לבן-קיימא דרושה התפתחות של תהליכים פנימיים למשק הישראלי (אנדוגניים).
[צריך] שהאופטימיות תתפתח לצמיחה אנדוגנית – על בסיס מקומי. ששוב יחל תהליך של צמיחה בהשקעות והתהליך של צמיחה בתעסוקה יאסוף גם את המובטלים ואחרים שעדין לא משתתפים בכוח העבודה. רק כך נוכל להתקרב לרמות ההשתתפות בכוח העבודה [שקיימות] בארצות המתפתחות ולכן לרמת החיים ממנה נהנים אזרחיהן.
מה השתנה במשק הישראלי מאז? מהם התהליכים שמניעים את הצמיחה הכלכלית במשק הישראלי? ננסה לענות על השאלות הללו באמצעות נתוני
לוח 1.
משתי השורות הראשונות ניתן לראות שתי עובדות בולטות. הראשונה שהמגזר העסקי מוביל את הצמיחה במשק אבל גם המגזר הציבורי תורם. השניה שיש ירידה בשיעור הצמיחה במהלך שנת 2005. כפי שמציינות ההודעות של הלמ''ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) עדין אי אפשר לראות בכך מגמה לעתיד. מצד שני זו נקודה שצריך לשים לב אליה בהמשך השנה. עובדה חשובה נוספת מתבררת כאשר בוחנים את הנתונים על ההשקעות. משמעות הירידה בשיעורי הצמיחה של ההשקעות היא שלא ממש מתפתח תהליך מקומי של צמיחה ולכן הצמיחה עדין מבוססת על הגברת הייצור באמצעים הקיימים (יש עודף כושר ייצור) ולכן יש לתהליך הזה גבול עליון. אחת הסיבות לצמיחה היא שמשרד האוצר בניהולו של בנימין נתניהו העדיף לנצל עודפי גביה כדי להוריד את שיעורי המס.
המדיניות הזאת תרמה רבות לצמיחה (בטווח הקצר) במהלך שנת 2004 והשנה. אבל המדיניות המועדפת, לטווח הארוך, היא ניצול עודפי הגביה שנוצרים בגלל הצמיחה והקטנת הוצאות הממשלה להורדת החוב הציבורי. הרי לפי הידוע כעת יחס החוב הממשלתי לתמ''ג הוא מן הגבוהים בין הארצות המפותחות (יחידת ניהול החוב באוצר,
הדוח השנתי 2004, עמ' 28). אבל יחס גבוה של החוב לתמ''ג משפיע על היציבות הפיננסית של המדינה, על הסיכון ולכן על דירוג האשראי ומוציא את המגזר הפרטי משוק ההון (crowding-out). משתמע מכך פגיעה ביכולת הצמיחה של המגזר הפרטי. לעומת זאת הורדת יחס החוב תיצור תהליך גידול בהשקעות המגזר הזה.
הורדת החוב תגרום להורדת הריבית ארוכת הטווח ואז יתפנו מקורות (במחיר סביר) לגיוס עבור השקעות להרחבת המגזר הפרטי. בדרך הזאת יתרחב בסיס הצמיחה של המשק ותקטן התלות בצמיחה במשקים אחרים. כאשר מסתכלים לעתיד הקרוב, למרות הירידה של יחס החוב לתמ''ג מרמה של 104%, לרמה של 102% במהלך שנת 2004, לא רואים שינוי מגמה ממשי בתהליך של הורדת החוב. מחברי הדו''ח רק מקווים שהיחס ירד אל מתחת ה-100% במהלך השנה הנוכחית.
גורם חשוב נוסף שמשפיע, מתבטא בנתוני הצמיחה של הצריכה. הצריכה הציבורית מפנה מקום לצריכה הפרטית. מצד אחד יש לנו שיעור צמיחה יציב יחסית של הצריכה הפרטית. מצד שני הצריכה הציבורית נמצאת בתהליך של ירידה משמעותית (''השמן'' של נתניהו נכנס למשטר דיאטה רציני), בזכות המדיניות שהנהיג נתניהו. התהליך הזה בעצמו משפיע באופן חיובי על הצמיחה במגזר העסקי. מה שעדין לא נכנס לניתוח שלנו היא התייחסות לשיעורי השינוי של התמ''ג לנפש שהוא מעין מדד לשינויים ברמת החיים הממוצעת.
ידוע שבמהלך שנת 2004 צמח המדד הזה בכ-2.4% ביחס לשנה קודמת, דבר שעדין לא פיצה הירידות בשנים 2001 (ירידה של 3.2%), 2002 (2.7%) ו-2003 (0.5%). לצערי לא ניתן היה למצוא נתוני תמ''ג לנפש שיתאימו לנתונים שהצגנו ב
לוח 1. אבל מנתונים במחירי שנת 2000 (
ההוצאה על התמ''ג) אפשר להגיד משהו, בערבון מוגבל, על הצמיחה הצפויה של התמ''ג לנפש במהלך 2005. ההערכה שלי היא שצמיחת התמ''ג לנפש השנה תהיה דומה לזו של השנה שעברה. אם זה מה שיקרה רמת החיים שלנו לא תגיע לרמתה בסוף שנת 2000.
העובדה שאין צמיחה משמעותית (ושיעורי הגידול יורדים) של ההשקעות במגזר הפרטי משפיעה על מצב התעסוקה במשק. למרות שהמשק כבר צומח קרוב לשנתיים ושיעורי האבטלה ירדו באופן משמעותי, מרמה של כ-11% באמצע שנת 2003לרמה של 9.0% כעת, מספר המובטלים ממשיך להיות גבוה. הנתונים המוצגים ב
לוח 2 עוזרים להבין מדוע. שיעור האבטלה יורד כי חלק מן המובטלים מצאו עבודה, אבל בעיקר בגלל הגידול במספר המועסקים. על הגידול במספר מקומות העבודה התחרו מצטרפים חדשים לכוח העבודה מול המובטלים. מתוך 82 אלף מקומות העבודה זכו ''החדשים'' ב-57 אלף ואילו המובטלים זכו רק ב-25 אלף. זהו תהליך שבלט מאד גם במהלך השנה הקודמת (לוח 2,
הישגי המשק בשנת 2004).
אבל זה עוד לא הכל. כאשר יורדים לשורש הנתונים שעולים מסקרי כוח אדם מחריפה התמונה של מצב התעסוקה. מתברר שכ- 138 אלף, כ-5.5%, מן המועסקים עובדים חלקית שלא מרצון. הם חיפשו משרה מלאה או עבודה חלקית נוספת ולא מצאו (
הודעה לעיתונות 240805). ביחד עם 247 אלף מובטלים אותם 138 אלף עובדים מהווים חלק ניכר מכוח העבודה שצמיחת התמ''ג כאילו עוקפת אותו; שלא לדבר על הגידול ברמת החיים (התמ''ג לנפש). כוח העבודה שלהם לא מנוצל כראוי ולכן תהליך הצמיחה רחוק מלהיות אופטימלי.
תהליך הצמיחה שנמשך מהרבעון האחרון של שנת 2003 הוא תהליך מבורך. אבל הוא תהליך שתלוי בעיקר בתהליכים חיצוניים (צמיחה במשקים אחרים והערבויות) למשק שלנו; הוא לא כזה שמרחיב את בסיס הצמיחה של המגזר העסקי כי לא רואים את הגידול המתבקש בהשקעות של המגזר הזה. זה מסביר את הצמיחה הקטנה יחסית של שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, את מספר המובטלים הגבוה ואת מספר העובדים שעוסקים בעבודה חלקית.
על חוסר היעילות
אדם סמית טבע את המושג
היד הנעלמה בכדי לתמצת את התיאוריה שאם כל אדם פועל, מתוך אינטרס פרטי, במטרה להשיג את הטוב ביותר עבורו התוצאה תהיה אופטימלית עבור החברה כולה. המשמעות היא שעדיפה יוזמה פרטית עם תחרות חופשית על מעורבות ממשלתית בעסקים. מילטון פרידמן הוסיף את נקודת המבט מהכיוון השני כאשר תיאר את בעיית
היד הנעלמה ההפוכה כדי להציג את חוסר היעילות של מעורבות ממשלתית בכלל:
בתחומי הפעילות הממשלתית, כמו בשוק, פועלת כנראה יד נעלמה, אלא שפעילותה נעשית בדיוק בכיוון ההפוך לפעולת היד הנעלמה של אדם סמית: אדם המתכוון אך ורק לשרת את האינטרס הציבורי באמצעות טיפוח של התערבות ממשלתית מונהג באמצעות יד נעלמה לקידומו של אינטרס פרטי שאין לו דבר וחצי דבר עם כוונתו המקורית.החופש לבחור, 1980, עמ' 25.
פרשת התנהלות ההתנתקות יכולה, אולי, להיות דוגמה קלאסית לחוסר היעילות של המערכת הציבורית.
הממשלה הנוכחית כנראה מכירה את בעיית חוסר היעילות ולכן היא תמכה ותומכת וגם מבצעת את תהליך ההפרטה של הפעילות העסקית הציבורית לפי מיטב יכולתה. היא גם המשיכה להעביר פעילויות שונות לגופים עסקיים (outsourcing). לכן, כנראה, כאשר אותה הממשלה קיבלה את ההחלטה על ההתנתקות היא התבססה על אותם עקרונות. על פי ההחלטות שהתקבלו ביוני 2004 (סעיף 8,
נספח ג' של תוכנית ההתנתקות), נקבעו עקרונות וקריטריונים של פיצוי המפונים בהנחה שהם עצמם, מצוידים בכספי הפיצוי, ימצאו לעצמם את הסידור החליפי המתאים ביותר. כל אחד (כל משפחה) מבין המפונים יפעל במטרה להשיג עבור עצמו את הטוב ביותר והתוצאה הכללית תהיה אופטימלית.
בנתיים התגברו הפעולות הציבוריות של המאבק נגד הפינוי ונוצר הרושם שיהיו קשיים בקיום החלטת הפינוי. זאת ועוד, כאשר לממשלה התברר שהמיועדים לפינוי לא פונים למנהלת סל''ע בקצב הצפוי כדי להסדיר את ענייני הפיצוי היא פשוט נבהלה ובעצם החליטה להיות מעורבת בכל פרטי עניין יישובם של המפונים. עקרון
היד הנעלמה הוחלף בעיקרון
היד הנעלמה ההפוכה ודי מהר התחילו לצוץ בעיות של חוסר יעילות (בלשון המעטה) והעיתונות התמלאה בדיווחים על בעיות שצצו בפעילותה של מנהלת סל''ע. המנהלת שהוקמה לפעול על פי מטרה אחת, נאלצה להתארגן בזמן הקצר שנותר לפעול למען מטרה אחרת בתכלית.
אז נכון שהיו הישגים לא מעטים, כמו בנית הקראווילות בניצן בתוך ארבעה חודשים ועוד. מצד שני, הוטלו לפיתחה של המנהלת לא מעט בעיות אנושיות ולוגיסטיות כאשר היא לא ממש היתה ערוכה לפתור אותן ועוד בלוח זמנים קצר ולחוץ. תוצאה נוספת של החיפזון וחוסר היעילות של הפעילות הממשלתית היא התנפחות תקציב ההתנתקות (
''עשו עלינו מכה'').
לפי מיטב הבנתי רוב הבעיות מתנקזות לחוסר היעילות המובנה בפעילות המגזר הציבורי. שוב ''הופעלה''
היד הנעלמה ההפוכה לפגוע ביעילות.
על הצמיחה ועל היעילות
ביבי הפוליטי
