פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הוא בא להתפייס
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (שבת, 23/03/2013 שעה 17:00)


הוא בא להתפייס

ע. צופיה



הוא, ברק חוסיין אובמה, בא להתפייס עימנו. אנו ציפינו וייחלנו לכך זמן-רב וכאשר זה בא קיבלנו אותו בזרועות פתוחות, בחיבוקים ובאהבה רבה.

האמת, הוא האכיל אותנו הרבה מרורים. לא בגלל שעשינו לו משהו רע. נהפוך הוא, אחינו, יהודי ארה''ב הם אלה שדחפו אותו קדימה, יעצו לו, הזרימו לו כספים, העמידו את התקשורת לרשותו והוא העמיד אותם במבחן קשה. כיצד להיות אמריקאי דמוקרטי בתקופת אובמה וגם לאהוד את ישראל? רבים לא עמדו במבחן. אך היו כאלה שכן ונזפו בו בפומבי. ייזכר לטובה אד קוץ' המנוח, ראש עיריית ניו-יורק בעבר ומראשי תומכיו בראשית דרכו שלא נרתע מלחשוף את האיוולת שבהתנהלותו. הוא למד ''על גבנו'' את האמיתות הפוליטיות בעולם של המאה ה-‏21. הוא אכן למד אך אותנו הוא החליש מאוד.

הדוגמא הפשוטה והברורה ביותר היא ה''מרמרה''. ארדואן, ראש ממשלת תורכיה משנת 2002, לא העיז לשלוח אוניה כזו בתקופת כהונת הנשיא בוש, אך שלח, לא היסוס ובגלוי את האוניה בתקופת כהונת הנשיא אובמה. האם זה במקרה? אל תהיו תמימים מדי.

הפנייה של הפלשתינאים לאו''ם יכלה לבוא גם עשר שנים ויותר קודם. אך היא לא באה בתקופת קלינטון ולא בתקופת בוש. היא באה בתקופת אובמה. האם במקרה? אל תהיו...

אך מתקבל הרושם שאובמה אכן למד משהו בארבעת שנות נשיאותו הראשונות ועתה הוא בא ליישם זאת, לכן כל כך שמחנו לבואו.
על-פי התקשורת, שלושה נושאים מרכזיים עמדו במרכז ביקורו. דבר שגם בא לידי ביטוי בנאומו בירושלים.

ראשית, המצב בסוריה. נפילת אסאד היא משאת נפשם של האמריקאים, התורכים והישראלים. אך איש אינו מוכן לפעול בגלוי לשם השגת מטרה זו.

לאמריקאים די והותר במעורבויות צבאיות במזרח התיכון. הם אינם רוצים אחת נוספת. התורכים יראים מהאיראנים ואנו, הישראלים, אשר לטעמי נהיה המרוויחים הגדולים מנפילת אסאד, לא רוצים להגביר את הניכור עם העולם הערבי.

אני מאמין שנרקמת איזו שהיא קומבינה בינלאומית שישראל תהיה הזרוע המבצעת.

שנית, הפלשתינאים. המדיניות הפטאלית של אובמה בראשית שנות כהונתו העלתה את ההנהגה הפלשתינאית על עצים גבוהים שכמעט אין באפשרותם לרדת מהם. עתה בפעילות דיפלומטית עדינה של ארה''ב, ישראל, ירדן ומערב אירופה, יש לאט לאט להחזירם לקרקע המציאות.
לדעתי הפתרון אינו אצל אבו-מאזן ורעיו, הפתרון הוא אצל הנייה ומרעיו ופה אנו זקוקים לשרותיהם הטובים של ארדואן ומורסי.

שלישית איראן. אני מאלה הגורסים שנזקה של איראן גרעינית גדול עשר מונים מתוצאות מלחמה עם איראן למניעת הפיכתה למעצמה גרעינית. לכן, לדעתי, אם יש למדינת ישראל את היכולת לעצור או להאיט במידה רבה את ייצור הנשק הגרעיני שם הרי שעליה לפעול לשם כך בהקדם.

איני מאמין שארה''ב בראשות אובמה תתקוף, צבאית, את איראן. היא לא עשתה זאת לצפון קוריאה שעתה מאיימת בנשקה הגרעיני על דרום-קוריאה ויפאן, מיטב בנות בריתה במזרח הרחוק. אז מדוע שהיא תעשה זאת באיראן?

ברור לאובמה כי תקיפה ישראלית עצמאית סופה שתגרור גם את ארה''ב למעורבות. אולי הוא אינו יכול למנוע זאת אך בהחלט ירצה שליטה מסוימת על האופן והזמן.

נפילת אסאד בדרך זו או אחרת עשויה להפיל עוד כמה קוביות דומינו במזרח התיכון.

ראשית, לא ברור איזה משטר יבוא במקומו. יתכן שמלחמת האזרחים תימשך עד להכרעה פנימית. שנית, סביר להניח שאז ''האביב הערבי'' יעבור ''במלוא עוצמתו'' לממלכת ירדן וללבנון. בנקודה זו חשובה עמדתם של הפלשתינאים במערב הירדן. האם הם יתמכו בהפלת המשטר הירדני או ישאירו אותו כ''ברווז צולע''.

נפילת אסאד תביא, כנראה, לחיסול חיזבאללה או לאיבוד צביונו ''האיראני'' והטמעתו בתנועת ''עמל'' השיעית.

שני אירועים אלו. נפילת אסאד והעלמות החיזבאללה יכניסו את איראן למצור דיפלומטי, אסטרטגי וצבאי. יתכן שדווקא מצב זה ימריץ אותה לייצר את הפצצה.

אני מאמין שביקור אובמה בא ''לעשות סדר'' בכל האפשרויות הללו וראשית לכול: חידוש הברית בין ישראל ותורכיה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


בהחלט אובמה הגיע לארץ כדי לתקן דברים שנהרבו על ידו
בצלאל פאר (שבת, 23/03/2013 שעה 23:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אובמה לא יכול היה להשאיר את המצב בינו לבין נתניהו במתכונת אותה יצר ב-‏3 השנים הראשונות שלו (מעולם ראש מדינה לא הוצב בהמתנה כמעט שעה לפני שנכנס לחדר הסגלגל. מעולם לא עזרב נשיא אורח ברמת ראש הממשלה והלך לאכול עם ארוחת ערב עם משפחתו. מעולם לא עזר ראש ממשלה אורח את הבית הלבן בפתח צדדי בלי ליווי של הנשיא וכו'). אובמה חשב לטפח את העולם הערבי ולהשפיל את ראש ממשלת ישראל, כדי להפיק ויתורים בעניין הפלסטיני והציג הצלחה. כמובן שהוא נכשל כי הוא היה בור בענייני המזרח התיכון. יתכן והוא נשאר בור, ויש לי חשדות שלמרות שהוא מנסה לתקן את דרכיו, בעניין הפלסטיני הוא לא למד דבר.

יחד עם זאת מסתבר שהעניין הפלסטיני אינו דווקא בראש העניינים החשובים של אובמה במזרח התיכון. חשוב לאובמה באמת תיקון יחסים עם ישראל, שיתוף פעולה למיצוי הפוטנציאל המשותף, התכוננות ותיאום בעניין המדיניות מול איראן. לשם כך הופתע אובמה לטובה מהמאמצים שהצליחו להחזיר את תורכיה למצב נורמלי עם ישראל. כפי שציינתי, נתניהו עשה מאמצים שנה האחרונה להפשיר את היחסים עם ארדואן. נתנהיו הבין שארדואן במצב בלתי אפשרי ושיש לנצל את המצב הזה. הוא חרד מאיראן גרעינית. הוא מנסה להשליט שקט בסכסוך עם הכורדים די בהצלחה (למרות שיש תנועות שמתנגדות להתקרבות הזאת), הוא חרד מהתדרדרות המצב בסוריה. קשה לו עם הדחיה של תורכיה באיחוד האירופאי ואי קבלתה לחברה באיחוד. הוא במתח עם יוון וקפריסין היוונית בעניין הגבולות הימיים לאחר שישראל גילתה מצבורי גז גדולים בתחומיה. היחסים הכלכליים עם ישראל היו בעליה מתמדת למרות המשבר המדיני. עכשיו ההתדרדרות המתמדת בסוריה ותחילת מצב משברי בלבנון חייב אותו לחזור ולשתף פעולה עם ישראל, כדי להגן על האינטרסים התורכיים. מה עוד שמזה שנתיים יש ביקורת פנימים הולכת ומתרחבת לגבי חלקים במדיניותו, ובעיקר בעניין המשבר היזום שלו עם ישראל. הביקורת באה גם מאנשים בכירים במפלגה שלו שהיו רוצים נורמליזציה ביחסים עם ישראל. כאמור, נתניהו דוחף בארדואן להגיע להשלמה בעבור התנצלות אישית שישמיע נתניהו לאדואן בטלפון. לא נסגר על התנצלות גלויה ופומבית, אלא רק בהודעה לעיתונות שתוציא לשכת נתניהו על קיומה של שיחת הטלפון. הנשיא אובמה היה בעניינים וגם הוא דחק בארדואן. כנראה שסוכם לאחרונה שהאירוע יתרחש כאשר אובמה יגיע לישראל ויהיה נוכח אישית בעת השיחה, כעד מטעם שני הצדדים.

לא בטוח שנפילת אסד תהיה טובה לישראל. שהרי האופוזיציה לאסד בנויה מעשרות קבוצות, תנועות וארגונים מכל הסוגים שאין דבר אחד המחבר בינהם.העובדה שהתמנה נשיא זמני בחו''ל עדיין אינה אומרת דבר, שכן לא ברור אילו רשימות הסכימו למינויו ובאילו תנאים. בהחלט יכול להיות שהמאבקים הפנימיים יימשכו גם לאחר נפילת אסד (גם מותנה כיצד משטרו יפול - האם בהריגתו? ואולי הוא יעדיף לקחת את שלד הצבא הסורי שמורכז מקצינים וחיילים עלאווים לאיזור טרטוס ולאדקיה שם הוא יתבצר ויודע על הקמת מדינה עלאווית, במקום שהיתה אוטונומיה עלאווית בשנות ה-‏20 (ואבי סבו היה אחד מהמנהיגים העלאווים בהעריץ את הציונות וראה בה מודל לחיקוי)?

לגבי הפלסטינים שום דבר לא דחוף. הטיפול השוטף יועבר לשר החוץ קארי. נדמה לי שיראל תשתדל להרחיק את אירופה מהעניין הזה כי היא רק מפריעה. עבדאללה ירצה לחזק את התיאום עם נתניהו, גם על רקע חוסר היציבות האזורי, אבל גם בגלל שהוא לא רוצה לשלם במטבע ירדני על הבעיות שיצוצו בעניין הפלסטיני.

החמאס אינו פתרון לסכסוך. החמאס לא מכיר ולא יכיר בעובדת קיומה של ישראל לא כל זכן בזכות קיומה. החמאס מסרב לדבר עם ישראל, חושב שקיומה של ישראל הוא חטא מוסרי והיסטורי. אבל נניח שהיה אחוז אחד סיכוי שהחמאס ישנה את דרכו, יכיר בישראל וירצה לדבר על שלום - האם אתה חושב שהוא יהיה פתאום טוב יותר בהתנהלותו מאשר אבו מאזן והפת'ח?
אבל אז פתאום הג'יהאד האסלאמי יתפוס את מקומו של החמאס בהמשך המאבק ואי ההכרה בישראל, ותמיכת הציבור של החמאס תעבור אליו. ככה יש להם בעזה איזה 14 ארגוני טרור, ויעברו עוד 100 שנה עד שנגיע לארגון האחרון שיהפוך לפת'ח. ולא דיברנו על תנועות קיצוניות חדשות שבודאי יקומו. אני חושב שאין לנו הרבה מה לעשות בעניין הפלסטיני זולת לתת לחמאס ולפתח להתנהל כסמי-ממשלות באזורי השליטה שלהם, ולהניע אותם להתעסק יותר באיכות החיים שלהם ולא במאבק אנטי ישראלי אלים.

אתה צודק שאיראן היא הבעיה הרצינית ביותר בגלל דחיפותה הרבה. היה טוב אם היינו תוקפים את אתרי הגרעין שלה לפני שנים - אז היה להם פחות אתרים והיה קל יותר לתקוף אותם. לךישראל יש יכולת להשמיד את אתרי הגרעין האיראנים בזמן קצר יחסית. לא אציין כאן את הדרכים האפשריות מחמת הסיווג, אבל בעניין הזה ישראל היא אחת המדינות המפותחות ביותר ביכולתם. לא לחינם אובמה, למרות קרטוע יחסיו עם נתניהו, סיפק לחיל האויר פצצות מיוחדות ויוצאות דופן, כי חשש שישראל תשתמש בפצצות שלה שהן ייחודיות ומיוחדות ויפערו את פיות האנשים בעולם לכשיידעו. כנראה שזה גם אינטרס אמריקאי לא לחשוף אותן אם לא חייבים.

שאלת מועד התקיפה נמצא בויכוח בין ישראל לארה''ב. נתניהו רוצה לתקוף לפני שהאיראנים מגיעים להעשרה של 90% של החומר הגרעיני. כלומר, איפה שהוא בין ה-‏20% ל-‏90% במקום שישראל תבחר. אמריקה של אובמה אומרת שעדיין אפשר לחכות וללחוץ על איראן כל עוד אין להם את הפצצה ומנגנון הפיצוץ המיוחד שלה שיכול להפוך את החומר הגרעיני לפצצה גרעינית. לדעת ישראל זה שלב אחר רחוק מדי ומסוכן מדי, כי חומר גרעיני מוכן אפשר להסליק ולהחביא בצורה מבוזרת ולפתח במעבדות מפוזרות את הפצצות. הרבה יותר בטוח ואפקטיבי להפציף את אתרי הגרעין החיוניים ליצירת החומר הגרעיני, בעיקר את שני אתרי הצנטריפוגות, שבלעדן אי אפשר להעשיר את את האורניום.
_new_ הוספת תגובה



אירן וסוריה
יוסף אליעז (יום חמישי, 28/03/2013 שעה 13:08) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אירן וסוריה

אני מסכים, בכל הכבוד, עם הכתבות שלמעלה , של ע. צופיה ושל בצלאל פאר.
ברצוני רק להדגיש את החשש מיורשו של אסד.

אם סוריה תהפוך לבסיס של ''אל קעידה'' החילונית והרצחנית, או של ''האחים המוסלמים'' או חמ''ס , הדתיים הרצחנים- אנו צפויים לעמוד בפני בעיה גדולה מאד.

אסד היה רע לכולנו- לעמו, לישראל, לארה''ב ולעולם כולו , פרט לשותפיו ב''ציר הרשע'' - אירן וחיזבאללה [ואותו נשיא ארגנטינאי צבוע מנם]. דריסת רגלם בתוך סוריה היתה מצומצמת, אף שהם נעזרו בסוריה במאד.

אולם אסד [ובל יובן שאני, חלילה, מתגעגע לשלטונו] היה גורם מייצב, שניהל את מלחמותיו הקטנות על אש קטנה.
מבחינה זו הוא דמה לסדאם חוסיין, שהיה חילוני ורצחני כמוהו, אך סדאם דיכא את המיעוט השיעי הקנאי, ולחם במרכז השיעה שבעולמנו- באירן.

עם הפלת סדאם ארה''ב ניצבת עתה בעירק בפני אנדרלמוסיה שלמה, ועתה גם ארה''ב אינה יודעת פני עירק לאן. יש החושבים שהפלת סדאם ואסד הן טעויות גדולות של ארה''ב, שרק התמיכה בהפלתו של מובארק במצריים גדולה מהן. [האחרונה מזכירה את הפקרתו של השאח הפרסי, ריזה פהלאווי לגורלו- דבר שאיפשר את סילוקו ועלית חומייני לשלטון].

מעבר לגבול הסורי ישב אסד, אכן איש צר ואויב, אך הגבול היה שקט, הגם שהוא ''בישל'' לנו כמה זירות רצחניות כמו בלבנון, בארגנטינה, באו''ם ובעוד זירות.

כאן מתקיים לעינינו, בצורה משונה ויוצאת דופן, אותו פסוק נושן: ''בנפול אויבך אל תשמח''...

מי יודע מה ילד יום, ובודאי אין יודע מה ילד לילה...
נותר רק להתחמש, להתחזק ולקוות לטוב.
_new_ הוספת תגובה



אירן וסוריה
בצלאל פאר (יום ראשון, 31/03/2013 שעה 19:15)
בתשובה ליוסף אליעז
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אסד לא היה רע לישראל. הוא לא תכנן מלחמה נגדנו וגם לא תכנן שלום נגדנו. אני מצר על לכתו של אסד, אבל אם הוא חייב ללכת אז שיעשה את זה לאט ובמחיר גבוה לסוריה, לאיראן ולחזבאללה.

מחליפיו של אסד יהיו קיצוניים יותר נגד ישראל, אם אכן קואליציית הכוחות שנלחמים תשלוט אחר כך במדינה. משמעות הדבר שנחזור לשנות ה-‏60 בהם הסורים הקפידו לשמור על גבול חם, בסיוע נכבד שלנו. מה שטוב הוא שצבאה של סוריה מתרסק, הנשק הישן שלה נשחק וחיילם/מפקדים נהרגים. האיום הסורי מצטמצם. רעשי הרקע משפיעים גם על לבנון וירדן. בלבנון הממשלה נפלה, קיצונים נלחמים בינהם מזה כמה חודשים, אנשי חזבאללה מתים על אדמת סוריה. יותר ויותר ירנים-פלסטינים קוראים להפיל את עבדאללה. אמריקה וישראל נותנות גב לעבדאללה. אבל כמה זמן הן תוכלנה לעשות את זה? השאלה היא למה לא לתת לעבדאללה לברוח ללונדון ולהניח לרחוב הפלסטיני להשתלט על המדינה הזאת? הרי זה היה חלומו החם של מנהיגם האגדי של העם הפלסטיני הגאה והעתיק כשניסה בסוף שנות ה-‏60 להפיל את אבא-חוסיין ולהשתלט על המדינה, עד שבספטמבר השחור 1970, בעידוד ניקסון וגולדה נכנס בהם חוסיין וטבח בהם כ-‏20 אלף טרוריסטים. למה לא לכפר על הטעות ההיא בימים יפים אלה?
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי