  
  
  
|
 |
|
||
  רפי, התחלת טוב והסתבכת |
|||
|
|||
לסיוון: אני מתלבט מאד איך להגיב לדבריך. בס''ה אישרת את דברי, כך שאיני יודע היכן הסתבכתי?... יש בדבריך שגיאה האופינית לאלו שהתעסקו במיגזר החקלאי כמקשה אחת. המיגזר החקלאי אינו אחיד כמו ובאותה המידה שישראל ואוגנדה שתיהן רפובליקות אך המפריד ביניהן גדול מהמשותף... חובות המושבים אכן הם חובות מעיסוק כושל של החקלאי שלא בהתאם למצב החקלאות הכללי, זהו חוב עסקי. מאידך המושבניק תמיד חי במיסגרת הקשורה חזק לרמת הכנסותיו. איש לא ביקש לשמוט חובות המושבניק בתמורה לאדמת הלאום אותה עיבד. לעומתו הקיבוצניק , חובותיו הם בחלקם מניהול עסקי כושל ובחלקם {הגדול לדעתי} מניהול אורח חיים פרטי וחברתי של הקיבוץ במשך עשרות שנים ללא קשר לרמת ההכנסות ע''פ הסיסמה ''שהחוב לא נכנס בשער המשק''. שלא כחובות המושבים שם יש אחראי {וכמובן אחריות} שהוא בעל המשק, חובות הקיבוצים, אין להם אחראי ישיר אלא הכלל הקיבוצי מה שמביא כרגיל למצב של ''אין אחראים- אין אחריות''. בניגוד למושבים ששם ההסדרים לחיסול החוב הם פיננסיים, בקיבוצים לאחר שאבדה התקווה בחלק המיקרים להסדר פיננסי הלכו על מכירת קרקע הלאום השייכת לכל עם ישראל, המעובדת ע''י הקיבוץ לשם מחיקת החוב. זהו הבדל משמעותי המבדיל בין חושך לאור בין שני המקרים, וצר לי שעשית כמו רבים, משני המקרים חבילה אחת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| רפי, עדין לא תיקנת השגיאות |
|||
|
|||
א. הפרשנות שלך לתחשיב הרווחיות של ענפי הקיבוץ היא שגויה. תחשיבי הרווחיות לא היו בסיס לתקציבי הקיום כפי שניסית לטעון. ב. את חובות המושבניקים שמטו בדיוק כמו ששמטו חובות של קיבוצים ועשו זאת באמצעות אותם מנגנונים וחישובים. ג. מושבניקים שהסתבכו בחובות הסתבכו משתי סיבות. אחת כי ''האגודה'' ניהלה והבטיחה והם האמינו למנהיגי האגודה - בדיוק כמו הקיבוצניקים. הסיבה השניה, וזו שגיאה נוספת שלך, המושבניקים הללו לא חיו במסגרת ההכנסות שלהם אם החוב שלהם המשיך לצמוח. פגשתי לא מעט מושבניקים שהיה להם חוב של מאות אלפים - עשרות אלפי דולרים ויותר - סכומים דימיוניים. אבל לשר האוצר (משה נסים) אמרו שאלו מספרים סתם (מספרי טלפונים). למרות עומס החוב זה לא ניכר כלל על רמת חייהם של המושבניקים. ד. אני מעולם לא טענתי שהמושבים והקיבוצים זה אותו הדבר אבל אמשיך לטעון שמקור החובות האדירים בשני הסקטורים הוא כמעט זהה: ניתוק הקשר בין אמצעי הקיום והישגי המשק, ניתוק הקשר בין החבר (קיבוצניק כמושבניק) מן האחריות - באמצעות הפתק על ''השליחות.''. ה. קרקע לאום. גם בנושא הזה אתה שוגה. לא דובר על מכירת קרקע לאום. הרעיון היה ויתור על הזכות להשתמש בקרקע כחקלאית תמורת זכויות אחרות או פיצוי כדי שיוכלו לפתח יוזמה עסקית אחרת. הבסיס היה שהמדינה נתנה זכויות שימוש בקרקעות המדינה לפרנסה מטרה שכבר לא מושגת. אין זה שונה מהעסקה שהמינהל מנסה לסגור עם חברת המלח של משפחת דנקנר. ---------------- אתה יכול להציג את נושא חובות הקיבוצים איך שתרצה. אבל אינך יכול להתעלם מן העובדות: 1. הסדרי חוב כאלו נחתמים כל הזמן, גם, במגזר הפרטי ולעיתים נפתחים מחדש לאחר כמה שנים. כך שגם בזה הקיבוצים לא ממש מיוחדים (פישמן, זאבי דנקנרים כבר אמרנו, אבל יש עוד). 2. בעיקרון ההסדרים שנחתמו עם המושבים היו מבוססים על אותם עקרונות שעליהם ביססו את הסדרי הקיבוצים. בשני המקרים הלוו, כמו גם במגזר הפרטי היה אלמנט של רמת חיים מעל מה שסיפק החלק העסקי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי