  
  
  
|
 |
|
||
  רפי, עדין לא תיקנת השגיאות |
|||
|
|||
א. הפרשנות שלך לתחשיב הרווחיות של ענפי הקיבוץ היא שגויה. תחשיבי הרווחיות לא היו בסיס לתקציבי הקיום כפי שניסית לטעון. ב. את חובות המושבניקים שמטו בדיוק כמו ששמטו חובות של קיבוצים ועשו זאת באמצעות אותם מנגנונים וחישובים. ג. מושבניקים שהסתבכו בחובות הסתבכו משתי סיבות. אחת כי ''האגודה'' ניהלה והבטיחה והם האמינו למנהיגי האגודה - בדיוק כמו הקיבוצניקים. הסיבה השניה, וזו שגיאה נוספת שלך, המושבניקים הללו לא חיו במסגרת ההכנסות שלהם אם החוב שלהם המשיך לצמוח. פגשתי לא מעט מושבניקים שהיה להם חוב של מאות אלפים - עשרות אלפי דולרים ויותר - סכומים דימיוניים. אבל לשר האוצר (משה נסים) אמרו שאלו מספרים סתם (מספרי טלפונים). למרות עומס החוב זה לא ניכר כלל על רמת חייהם של המושבניקים. ד. אני מעולם לא טענתי שהמושבים והקיבוצים זה אותו הדבר אבל אמשיך לטעון שמקור החובות האדירים בשני הסקטורים הוא כמעט זהה: ניתוק הקשר בין אמצעי הקיום והישגי המשק, ניתוק הקשר בין החבר (קיבוצניק כמושבניק) מן האחריות - באמצעות הפתק על ''השליחות.''. ה. קרקע לאום. גם בנושא הזה אתה שוגה. לא דובר על מכירת קרקע לאום. הרעיון היה ויתור על הזכות להשתמש בקרקע כחקלאית תמורת זכויות אחרות או פיצוי כדי שיוכלו לפתח יוזמה עסקית אחרת. הבסיס היה שהמדינה נתנה זכויות שימוש בקרקעות המדינה לפרנסה מטרה שכבר לא מושגת. אין זה שונה מהעסקה שהמינהל מנסה לסגור עם חברת המלח של משפחת דנקנר. ---------------- אתה יכול להציג את נושא חובות הקיבוצים איך שתרצה. אבל אינך יכול להתעלם מן העובדות: 1. הסדרי חוב כאלו נחתמים כל הזמן, גם, במגזר הפרטי ולעיתים נפתחים מחדש לאחר כמה שנים. כך שגם בזה הקיבוצים לא ממש מיוחדים (פישמן, זאבי דנקנרים כבר אמרנו, אבל יש עוד). 2. בעיקרון ההסדרים שנחתמו עם המושבים היו מבוססים על אותם עקרונות שעליהם ביססו את הסדרי הקיבוצים. בשני המקרים הלוו, כמו גם במגזר הפרטי היה אלמנט של רמת חיים מעל מה שסיפק החלק העסקי. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי