  
  
  
|
 |
|
||
  כל הכבוד לרועי בלום |
|||
|
|||
אינני יכול אלא למחוא כפיים לרועי בלום על הצהרתו כי יסרב ללכת למילואים בעקבות חוק טל, ויעדיף ללכת לכלא. אם כך יעשה, הרי שחוק טל כבר הוכיח את עצמו. רועי, כמו גם בחורי הישיבות שהוא כה רוגז עליהם, (בהנחה שרועי יעמוד בהבטחתו ולא יתגלה כבלון נפוח ופחדן), באי הליכתם לצבא, הם על תקן של צדיקים בעל כורחם (בניגוד לאנשי ''יש גבול'' שהם למד ווניקים). כל כך למה? כי גם רועי וגם בני הישיבות, משעה שאינם הולכים לצבא, הם לא יורים על בני אדם ולא הורגים אותם, לא שולחים טילים במשקל טון לבתי מגורים והורגים ופוצעים מאות אזרחים, בהם ילדים ונשים, לא מרעיבים מיליוני אזרחים באמצעות ענישה קולקטיבית של עוצר וסגר, לא מטרטרים ומשפילים פלסטינים במחסומים, בקיצור,לא מבצעים פשעי מלחמה. הידד. שרק ימשיכו כך, כן ירבו. בכך יכפר רועי מעט על השטות הפנומנלית של בחירת שרון. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אוי גדעון |
|||
|
|||
ראשית האם היית חייב במקלדתך להכניס את המילים בלון נפוח? האם אתה יכול לטעון אפילו טיעון אחד בצורה שאין בה מילים מסוג זה? אני אכן אעדיף ללכת לכלא ובקרוב מאוד יש לי מילואים אחרונים בהם אגיש למפקדי את הכרטיס שלי ביודעי את התוצאות. אולם אני לא עושה את זה מכל הסיבות שציינת. ובמצב חירום אני אתנדב שנית כיוון שמה לעשות אין לי ארץ אחרת, אבל לא אני לא אלך לאימונים , ולא אעשה דבר שהוא לא הכרח. אני לא צדיק ואני לא מנסה להיות צדיק, אני רוצה לחיות, ומה לעשות שלא הצד הימני ולא השמאלי של המפה הצליחו לתת פיתרונות. אני לא רואה בדרכך את סיום הסכסוך וגם לא בדרך אחרים, אולם אני כן רואה שהמצב ימשך לאורך הרבה זמן, ובמצב כזה, כאשר במקום שכולם ישתתפו במאמץ, המדינה מחליטה שיש כאלו שהמאמץ שלהם חשוב אבל בצורה שאותה אני לא מקבל כלל, וזאת בגלל אי אמונתי באל, הרי שכנראה שאהיה בין סורגים עד שהצבא ימצא אותי לא כשיר או כל דבר דומה. אגב גם היום אני בשירותי לא עושה את כל הדברים שציינת, תתפלא אבל ניתן לשרת בלי לעשות אותם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרועי |
|||
|
|||
רועי איש לא שאל מדוע הוקמו המחסומים ולא מהיום? בכל אופן בהצלחה בכל דרך שתיבחר, סוריא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מציע, אם כך, שכולנו לא נלך למילואים |
|||
|
|||
פשוט ניתן את התפקיד לרומנים, לתאילאנדים, לסינים ולפלסטינים. הם כבר יעשו לנו את העבודה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היסטורית, דילגת משום מה על לתת את העבודה לערבים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שאמרתי פלסטינים התכוונתי לערבים תושבי |
|||
|
|||
ארץ ישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כח עבודה שונה, תעריפים שונים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי כדאי לשכור גם עבור הצד שכנגד רומנים וסינים? |
|||
|
|||
אפשר גם לשכור זירת לוחמה חלופית (נניח, בבלקנים, או בסרי-לנקה). בינתיים, בעוד אלה ניצים, יקומו הישראלים והפלשתינאים ויבנו את הארץ. למה לא? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ספירו ומשל העקרב והצפרדע |
|||
|
|||
לחופי ביצה גדולה חיה לה בנחת צפרדע . התפרנסה מתפיסת חרקים קטנים, אשר חיו בסבך הצמחיה המקומית. כך חיה לה הצפרדע בנעימות, ישנה, וכאשר קמה - בקלות רבה היתה מוצאת לעצמה מזון, וכאשר נשקפה לה סכנה, היתה קופצת לביצה בידיעה שאויביה לא ירדפו אותה. יום אחד הגיע אליה עקרב צהוב, גדול, שהארס הרב בקצה זנבו בלט למרחקים. הצפרדע תפסה מרחק ממנו ונכנסה למקום המבטחים שלה - הביצה. העקרב פנה בתחנונים לצפרדע: ''ראי יקירתי, אני צריך טרמפ לצידה השני של הביצה. שם נמצאת בת זוגתי. קחי אותי על גבך''. ענתה הצפרדע, מתוך הביצה: ''הרי ידוע לכל שאתה יצור ארסי, כולם מתרחקים ממך. ומדוע עלי להסתכן''? המשיך העקרב לשכנע: ''ראי, הרי ידוע לכל שאיני טורף צפרדעים ולא קרפדות, אלא רק יצורים קטנים ממני''. הצפרדע לא השתכנעה. לא ויתר העקרב, אשר ידוע בכושר הרטורי המופלא שלו: ''ראי, באם לא אגיע לבת זוגתי, יגמר דור העקרבים בביצה, ומי כמוך יודע מה חשיבות שלשלת המזון. הרי שנינו חיים מטרף של היצורים הפראיירים. אנו הרי כה דומים זה לזה''. הצפרדע החלה לפקפק, חש בזאת העקרב וזרק את המשפט המנצח שלו: ''הרי ידוע אני כאוהב חיים, באם ארכב על גבך ואפגע בך, הרי אני אמות כי איני יודע לשחות. ואם תעבירי אותי, אשאר חייב לך, מי יודע מתי תזדקקי לי?'' השתכנעה הצפרדע, נתנה לעקרב לעלות על גבה, והחלה בשחיה לגדה השניה. במהלך הדרך, כמעט לקראת הסוף, עקץ העקרב, והצפרדע שחשה שמותה קרב, שאלה: ''מה ההגיון במעשיך, הרי שנינו נמות!'' ''נכון'', אמר העקרב. ''אבל זהו טבעי ולא יכולתי להתאפק!'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גרפיט מת לספר משלים, |
|||
|
|||
אבל לא מבין אותם, המסכן. הבעיה עם גרפיט שלא רק שאינו מבין בדמוקרטיה וזכויות אזרח, מתברר שהוא גם לא מבין גדול במשלים. בחולון מתקיים אחת לשנה פסטיבל של מספרי סיפורים וכאלה שמתים לשעשע את הקהל, ודומני שלשם גרפיט צריך לשים פעמיו. משל העקרב והצפרדע הוא סיפור מוכר לעייפה, שרבים עושים בו שימוש בלי שיבינו אותו, וגרפיט כאמור משתייך לציבור זה, ונחמתו יכולה להיות שצרתו צרת רבים. במצב בו אנו שרויים היום, העקרבים העוקצים אותנו למוות ומאיימים להטביע את כולנו למצולות, הם ממשלת ישראל, צבאה והמתנחלים שמתעקשים להוליך אותנו במסלול דמים, ולמנוע כל הסדר הוגן איתו יוכלו שני העמים לחיות. גרפיט, המתנחלים ושאר פושעי הכיבוש הם המה העקרבים הנושאים עימם את רעלי החידלון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל אחד והעקרב שלו...במקור הערבי מדובר על גמל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי