|
בכל מקרה, תרבות, אנתרופולוגיה, שפה, טריטוריה, היסטוריה, לאומיות אתנית ומרקם חיים משותף וניהול עצמאי של כל תחומי החיים עדיין אינם ערובה להיתהוות לאום. לאום כולל את כל אלה עם הדבק המאחד ה ה כ ר ח י של התודעה. התודעה הזו מבטאת את עצמה אחר כך באמצעות ערכים אלה ומשלימה את הזהות והלכידות של העם. בקיצור, עם שאינו מתנהג כעם איננו עם. כל אותם פרמטרים של תרבות, שפה, טריטוריה, היסטוריה ומרקם חיים משותף יכולים להתקיים במסגרות חברתיות שאינן לאום או לחילופין יכולים להיות עמים ללא חיבור לטריטוריה מסויימת ומוגדרת בזמן נתון. לכן לפעמים נופלים אנשים לטעות גם בהקשר ה''עם הפלסטיני''.
באירופה למשל משבר הכנסיה והדת נתן למלך ולשלטון המדינה דחיפה, התחזקות וגיבוש. אצל היהודים העניין הזה לא היה בכלל מדד ממספר סיבות: משום שיהדות היא גם דת וגם לאום ואין לאום אחר שהוא יהודי מלבדו, לעם ישראל תמיד היתה ארץ ישראל בפועל כארץ לאום עוד מתקופת השופטים, לאורך בית ראשון, שני, והגלות. וכל זאת, לא רק בעיני עם ישראל עצמו, אלא בתודעת העולם כולו, שאמונותיו המונותאיסטיות עצמן נשענות על אמת זו.
כל השמות שאתה שופך כל אחד מהם מספר את הסיפור ההיסטורי, ולמעטים שהבאת אני יכול להוסיף עוד עשרות ומאות דווחים במהלך ההיסטוריה ומאות ואלפי כתבנים כיום שכותבים כל אחד לפי דרכו ולפי אמונתו על ה''גילויים'' בקשר לארץ ישראל – פלשתינה. |
תגובה למאמר
