|
ההנחות שלך לגבי הכללת מאמרי ב''תיאוריה וביקורת'' לא קלעו הפעם להתרחשויות. כך התפתחו הדברים:
כשנה לפני יובל החמישים של מדינת ישראל קיבלתי מכתב מפרופ' עדי אופיר ובו בקשה לכתוב על אחד הנושאים שיש בהם ''מומנט ביקורתי'' בתולדות המדינה. הוא צירף רשימה של מומנטים ביקורתיים, אך השאיר לי אפשרות להציע נושא משלי. בין הנושאים היו מאורעות והיו אנשים. הרי אחדים מהם: פרשת אלטלנה, מאורעות ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, אורי אבנרי ישעיהו לייבוביץ ועוד. בין האנשים המוצעים כנושא למאמר הופתעתי לקרוא גם את שמו של ''אורי מילשטיין'' (חבל שחתן סופר, שקד, מאדוג ודלילה מ. לא ידעו הם היו יוצאים למלחמת חורמה נגד הפאשיסט הימני עדי אופיר המכליל ''גראפומן ימני''ברשימה מכובדת הכוללת את אבנרי וליבוביץ).
בחרתי לכתוב על כשלונה של ועדת אגרנט. עדי אופיר קיבל את הצעתי ללא ערעור ולא שינה דבר במאמר מחוץ לתיקוני סגנונון כמובן. הוא לא תיקן גם את ''השימוש קלוקל שלי'' במקורות שכה הכעיס את ההיסטוריון הגדול חתן סופר.
זה באשר ל''תיאוריה וביקורת''. ואשר להרהרי הפרישה: צדקת אתה וצדקו אחרים כשטענו שמי שמבקר צריך להיות מסוגל להתמודד עם ביקורת ולעתים גם לסבול דברי רפש והבל. מכיוון שאנחנו בני אותו גיל בערך, ואפילו מכירים אישית זה את זה, אתה יודע שאני מתמיד בקליטת הביוב כבר 40 שנה בערך. וזה קצת מעייף.
הצטרפתי ל''ארץ הצבי'' מתוך תקווה שכאן ניתן יהיה לקיים דיונים עניניים בין בעלי דעות שונות ואפילו מנוגדות. אבל לא עם אנשים המכנים אותך גראפומן, כינוי שמאיר פעיל הדביק לי כשלא היה מסוגל להתמודד עם הטענה שהדווח שלו על דיר יאסין היה מפוברק. כל מה שחתן סופר אמר ויאמר עלי, מאיר פעיל אמר הרבה יותר חזק והרבה יותר מכאיב. אבל להיתקל כאן בנושאי כלים של מאיר פעיל, זה כבר יותר מדי בשבילי. |
לגדעון: על הפרסום ''בתיאוריה וביקורת'' ועל הפרישה
