|
בטנטורה וגם לא במקומות אחרים, במלחמת השחרור. ה''זיכרון'' ההיסטורי הערבי (להזכירך, אז לא היו עדיין פלסטינים, כי היו רק יהודים פלסטינים, ערבים פלסטינים, יוונים פלסטינים, ארמנים פלסטינים ..... ) זוכר אגדות עם שנבנו על תילי תילים של זיכרונות קרב בהם אזרחים ערביים סבלו מארגוני הטרור שלהם עצמם. הם שימשו, כמו היום, חומת מגן ומיקלט ללוחמי הטרור ובכך הכשירו את כניסת המלחמה לתחומי ישובם. ובמלחמה כמו במלחמה, יורים ואח''כ שואלים. כי אם אתה לא יורה ראשון, אז אתה לא יורה בכלל ובטח לא שואל אח''כ.
בכל אותם קרבות, לא חוסלו, ככלל, ערבים בידי הכוח היהודי הלוחם, בשלב שלאחר הלחימה. אבל הכוח היהודי הלוחם גם לא מנע את מנוסת ערבים, או לחילופין עודד את בריחת הערבים.
נדמה לי שגם הפולשים הירדנים לא נהגו בכפפות משי בישוב היהודי ביהודה, שומרון ומזרח ירושלים. שם, בירושלים, הרסו הירדנים כ- 70 בתי כנסיות וחיסלו את הישוב היהודי ששרד מספר מאות שנים והיווה אפילו רוב החל מתחילת המאה ה- 19. ואת מצבות בתי הקברות היהודיים הם הטמינו כתשתית לכבישים שסללו שם. |
נדמה לי שההגנה כבר השמידה כפרים ערביים, אז
