  
  
  
|
 |
|
||
  על טיבם של הנאצה, ההסתה והטרור כלפי ביקורת בונה |
|||
|
|||
יצירת תרבות וביקורת תרבותית הינן מלאכת מחשבת, וההשתלחות בהן בעילה זו או אחרת (כדוגמת טקסי שריפות הספרים בראש חוצות מייד לאחר מינויו של היטלר לתפקיד הקאנצלר ב-30 ינואר 1933) - השתלחות כזאת הינה בבחינת מלאכת-קצבים: ביתוק נתחים, כריתה ביד גסה, גדימה וכיוצא באלה (אגב, מיומנותו של הקצב, שענינה פריסה, הפרדת ניתחי בשר וריכוך - בעזרת כלי חיתוך חדים וכלי משקולת - הינה מיומנות מדוייקת הנילמדת במשך תקופה ארוכה; אך מדובר כאן באנלוגיה, לשון השאלה). ב''יצירה תרבותית'' מדובר, לפחות כנורמה - משאת נפש של אלה הלוגמים כמים מחיים את תוצרי התרבות - בפעולה מושכלת ומתואמת, מורכבת להפליא - העשוייה להציב ארכיטקטורה מרהיבה - ובתכלול בו-זמני של תנופת הרוח, הרגש, המיומנות המושכלת ולעיתים הלב - ההחמלה והאמפטייה. וגם קיים בה תכופות, הסוד הניפלא-המופלא המפכה חרישית. והיא, יצירת התרבות המגובשת והחותרת קדימה, חדורה ברקעה - הכרח שיהיה כך - אחריות ומחוייבות עמוקים - שאמנם לא תמיד מזוהים ככאלה במהלך פעולת היצירה. היפוכה, שבאופקו איונה - כמו גם אופק איון זרימת החיים במלוא גיוונם היוצר בכל צעד ושעל (אותו גוון יוצר העשוי לנכוח גם בפעולות היום יום הפשוטות ביותר), החל מהמטבח ופעולות הניקיון והתחזוקה הביתית; המשך במפעל או בסדנה וכלה בשולחן הכתיבה של איש הפיתוח - היפוכה הינו הפעולה האקראית, המתפרצת, ושטופת רוח השנאה המדודה של חוליגניות ברברית למיניה ומגמות השבה לקדמות ברברית. זו של שילטון השמאן המודרני או השרלטן החברתי - אותו הניזון מהקיים והמתהווה אותם הוא שולל - אף שהדבר עשוי להתרחש בשמה של התרבות, תוך הרעפת רטוריקה צדקתנית המתאפקת ומבליגה כביכול בשנאתה, שכן מה רבה היא האירוניה בהיסטוריה. התרבות ותת-הקטגוריה שלה - הביקורת הבונה - מהותם הפנומנולוגית היא תכופות - זרימה, שטף, העתרת חיות משחררת הננסכת באיברים, ברצון ובנשמה. לעיתים - רוח דואה להיבטי-על בזויות אחרות ולא מוכרות. ויציקת קלות מחייה וצלולה להפליא העשוייה להוביל לאויר פסגות. לעיתים מדובר, כניגוד-מה המשלים את הדאייה הזורמת, גם במילים החצובות כל-אחת בכובד הנישא אל הנישגב. הנישגב (ראה ניתוחו של קאנט את המושג ב''ביקורת התבונה המעשית'') כדוגמת האינסופיות של עירבולי הגלקסיות שביקום; או הטורנדו הבוחש ביד ענקים באוקיינוס, בלילה שכוכביו מרצדים מתוך שאון המים המזנקים; או הנישגב היצוק בסלע ברוח משאיו של מרטין לותר, או במשקל המשמעות הטמון אות-באות בכל פיסקה ופיסקה מוזיקלית בביצועי הסוויטות לצ`לו של באך על ידי פאבלו קזאלס. כנגד התרבות המשחררת, זו החיונית כל כך לשינוע למעשה הבונה, המשוחרר ממשקלות מדבירים הצוברים משקל עם חלוף הזמן - ולכן יצירתה מחייבת התמדה לוחמת שוב ושוב - כנגד התרבות המשחררת, המתהווה בחיותה, קם כל העת - והרי מרטין לותר כבר היצביע על כך שהרע והשטניות לעולם לא יחסרו פיתחון פה בנסותם להתפרץ או להתגנב - קם גם היפוכה המדביר: הצבעת יד גרומה וקשה כלפי גופו של אדם או ציבורים מסויימים, במעורטל וללא סובלימציה כלשהי, תוך אנקות צוררות - בניבדל ממעש תרבותי כלשהו ותוך הניגוד ''עוקר הנטיעות'' (כפי שכינו חכמינו את השמדנות המכלה) ליצירה ופרייה. חופש הדיבור אינה הרשות להסתה - אין בשום מדינה חופשית במערב ''חופש להסית''. ההסתה - הינה עירומה, תכופות חקיינית, לעיתים גרוטסקית, לעולם כבדה בכובד הגדימה ורוח ''עקירת הנטיעות'' הגורפת. זה הקול הניחר המצביע ומצביע כמוכה שד כלפי גופו של אדם או ציבור כלשהם, נוקב כקורצה ניטפלת-רע בשמם, ומסית ושוב מסית. וזה, נאק הרע הגודם - ריק, עקר מכל תוכן מחייה מהסוג המשיב אויר צונן בקיץ השרבי או מצית נקודת אור בלילה של הנשמה. הצדקנות הגודמת - מדיחה-מדיפה סביבה את צחנת הסאוב המתפשט, לעיתים את סירחון השטרות השדודים הניתחבים בהסתר לאן שניתחבים תחת גיבוי ניראות ''מסורה'' - העשוייה להיות בסיס תעצומות פריצותו-פירצתו של הנבל. עיקרה המהותי - שיתוק הרצון היצרני של אוכלוסיות נירחבות - זה השיתוק המכשיר לביזה וחמס בשם הדיבר-הריק בעל מראית השגב, זה הבנאלי עד לזרה. שכן מגמות נסיגה והתכווצות חברתיות וכלכליות - אותם חותר השמאן, המשיא והמדיח המודרני לחולל, יפות להעצמת השאות שנאה ולחילול פעולות גודמות תרבות - שהינן דפוס קירבון עתיק יומין של שיכוך זעמם של אלי דמים התובעים את ליטרת הבשר שלהם מפי נציגיהם עלי אדמות. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי