  
  
  
|
 |
|
||
  לא מדובר בהגדרה שרירותית |
|||
|
|||
ההגדרה שהצגתי מהו מוצר ציבורי אינה המצאה שרירותית ואינה עניין לדעות פרטיות. המושג שמוגדר כך ומשמעותו הם חלק מההסבר של הכלכלנים מדוע מנגנון השוק, שעובד עם המוצר הפרטי, לא עובד. דעות פרטיות ברמה הזאת לא רלוונטיות. בקשר לענייני האשפה אם אני ארצה להניח את האשפה שלי במתקן האיסוף או על ידו אף אחד משכני לא יוכל למנוע זאת ממני. זה במיוחד נכון אם הוא מונח בשטח ציבורי ואם לא עומדים על משמר המיכל 24 שעות ביממה. זה עוד יותר נכון אם ההתארגנות הפרטית לאיסוף האשפה אין מעמד ממשלי סמכויות אכיפה של הכללים שלהם על אחרים. לעניין הגינה כדאי להדגיש כי מוצר ציבורי הוא מוצר שמתקיימים בו שני תנאים. א. המגזר הפרטי לא משלם את מלוא מחירו. ב. היצרן לא יכול למנוע אותו ממי שלא משלם עבורו (דיון 3845). מאחר והמגזר הפרטי משלם את מחיר הגינה שהקים השכן שלך היא אינה מוצר ציבורי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא מדובר בהגדרה שרירותית |
|||
|
|||
כפי שציינתי - מדובר בהגדרה שרירותית, ככל הגדרה אחרת. יש מוצר שמקיים את שני התנאים שלך, החלטת לקרוא לו בשם - זכותך המלאה. יחד אתך החליטו לקרוא לו כך עוד מליוני דוקטורים ברחבי העולם, וזו גם זכותם. עכשו השאלה מה עושים עם זה. וכאן החליטו רבים שבהתקיים הקריטריונים הללו - _צריך_ לעשות כך וכך. ''צריך'' זה כבר לא מדע. זו הנדסה, וזה תלוי בשאלה לאן רוצים להגיע, וזו כבר שאלה ערכית המסורה לכל אדם. גם אם מליוני דוקטורים רוצים להגיע למקום מסוים - אין להם שום סמכות מוסרית להכריח אותי לשלם בשבילם. עד כאן לגבי השמוש שלי במונח ''שרירותי''. כעת, לגבי האשפה: את המתקן אפשר לנעול. לחלופין אפשר לסכם עם קבלני הפנוי, שהם מפנים רק זבל שהונח בשקים סגורים מבויילים. אפשר להניחו בשטח פרטי. כמובן שאתה תמיד יכול לפרוץ את המנעול, לקרוע שק שלי ולשים בפנים מה שאתה רוצה. אתה יכול גם לפרוץ אלי הביתה ולגנוב כאוות נפשך. ולעניין העקרון של מוצר צבורי - למעשה אני מקבל אותו. גם התרשמתי ממספר מאמרים ותגובות שלך באתר (ובפרט מהדיון שקישרת לכאן), שגם אתה מעדיף ממשלה שמטפלת במינימום עניינים ומותירה את כל השאר ליזמה עסקית. אני רק חולק עליך לגבי היקף אותם העניינים - אני טוען שבחלק גדול מהמקרים אפשר לדאוג בצורה חוזית מעשית לכך, שמי שאינו משלם לא יהנה, ובחלק גדול אחר מהמקרים - שהמוצר אינו חיוני, ושהמשקיע צריך להיות מוכן לתת אותו במתנה לכל השאר (לדוגמא: אף אחד לא באמת צריך תאורת רחוב - שיקנה פנס. אבל תאורת רחוב הרבה יותר נוחה ואלגנטית. לכן יש מי שמעדיפים להשקיע בה, למרות שגם השכנים ייהנו). דרך אגב, בימי קדם, גם תקציב בטחון של צבא מנצח יכול היה להסתדר ללא מסים, והתבסס על שלל האויב. בימינו, גם אם נחזור לעקרון היפה, שהאויב משלם את מחיר המלחמה, עדיין ספק רב אם זה יספיק כדי לצייד ולתחזק צבא מודרני חזק. בכל אפן, לא הבנתי לחלוטין את נסוח התנאים שהצגת. אם נחזור לדוגמאות: השכן שלי משלם את מחיר הגנה, כשם שאני משלם את מחיר פח האשפר. פשוט כי לשכן לא מתחשק לשלם, למרות שהוא משתמש בו. לכאורה הנקודה המרכזית היא לא מי משלם או יכול לשלם (יש מליארדרים שיכולים לקנות צבא פרטי שיגן על עוד רבים בסביבתם), אלא רק תנאי ב' - ההנאה לאחרים באה ממילא, ולכן מחייבים אותם לתשלום מראש. כמובן, הכל עדיין פתוח בשאלה על איזו סוג הנאה לאחרים מדובר. אני נהנה מכך ששכניי משכילים ובריאים, אבל אינני רואה בזה סבה מספקת לשלם בעבור חנוכם ומטוח הבריאות שלהם. יש שיגידו שחינוך-חובה-חינם ובטוח-בריאות-ממלכתי הם מוצרים צבוריים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדובר בהגדרה שרירותית |
|||
|
|||
זה שאבנרש החליט שהגדרת מושג כלשהו שרירותית הופך את דעתו, עמדתו באותו הקשר לשרירותית. לי אין עניין בדיון שבו לא מסכימים על הגדרות של מושגים מרכזיים ומוצגות עמדות שרירותיות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי