|
ובפרט כזו העוסקת בבעיות מאז'וריות יש הרבה מה ללמוד לכל אדם, כלומר מדובר בתרבות, תבונה והוויה בעלת חשיבות אוניברסלית. ולכן חשובה ספרות שיש בה מניסיונם והוייתם וחכמה כללית ומצבים והתעמתות איתם (אם הדבר כמובן אינו חושף מדי, דהיינו מנטרל אמצעים ומשאבים).
דומה שבמציאות הישראלית יש מפגש של דרמה וטרגדיה היסטורית גדולה יחד עם תושייה של עם גדל רוח, אך שהיו בקירבו גם נבלים גדולים כגון הקפואים, כאילו לשם ''איזון'' בכוון הממוצע. גם נושא הקפואים היהודים אחוז בגורל הטרגי של העם, שכן אין הם כקוויזלינגים הנורבגים, שהרי מדובר בסיטואציות בלתי אפשריות שעמנו היה נתון בהם, כשהבעייתיות מתגלה למשל במקרים שערכיותם השלילית אינה חד משמעית, כגון זו של קסטנר. כפי שאמר אותו פילוסוף הודי בסרט ''מסע להודו'' כשמספרים לו על פרשה מסויימת ושואלים לדעתו, ותשובתו: ''איני יודע. לא הייתי שם''.
כנראה שבסיפורם של קהיליות המודיעין קיים גם מימד האדם הנשאר להתעמת במבודד עם ענינים מקוטבים ביותר, כפי שעולה בכתביהם של גרהם גרין ולה'קרה.
מה שאני כותב כאן קצת ''מקושקש'' שכן יש לי כרגע כאב ראש, אבל הרעיון הכללי, בדבר תרבות ונקודת צפייה על המציאות שיש לה מקום חשוב בתודעה ובתרבות הכללית - ברור. |
העורך של ''רימון '' היה חזי לופבן שידוע גם ב''עדו סתר
