|
כפי שאמרתי ממוצעי שנות ה-60 וה-70 קרירים יחסית בכל העולם מהממוצעים הנוכחיים, ועיקר ההיסטריה האקלימית נובעת מהתייחסות להתחממות זו וניסיון ליצור אקסטרפולציה כאילו התחממות זו תמשך ללא סוף ואף לא באופן לינארי כי אם באופן אקספוננציאלי דהיינו שיפוע העליה רק ילך ויגדל.
תופעה שכזו היא לחלוטין בלתי טבעית בעוד שתופעה גלית של תקופות חמימות יותר וקרירות יותר כפי שחווינו עד כה היא תופעה אופיינית לכדה''א.
שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת היו חמות יחסית לסוף המאה ה-19. לכן, אם תבחן הבדלים בין ממוצעי ירושלים בסוף המאה ה-19 לתקופת המנדט או לחלופין לסוף המאה ה-20 תמצא עליה של כחצי מעלה בטמפרטורה הממוצעת השנתית (ומנגד העדר הבדל בהשוואה לממוצעי שנות ה-60 וה-70). יש לציין שבסוף המאה ה-19 היתה בירושלים תקופה גשומה והבדלי הטמפרטורה הקלים ביחס לסוף המאה ה-20 התרחשו בעיקר בחורף וכלל לא בקיץ. משום כך קשה לדעת מה השינוי הגלובלי, מה השינוי הלוקאלי הנובע מהשינויים בתכסית ובפליטת חום כתוצאה מהעיור המאסיבי שעברה העיר ומה השינוי האקראי הקשור בכך שבמקרה החורפים בתקופה זו התאפיינו באירועים תכופים יותר של חדירת אוויר ממקור צפוני המביא לאזורנו משקעים וקור.
העובדה שאנו כרגע בגל ''חם'' (דהיינו עשיריות מעלה בודדות מעל הממוצע ארוך הטווח) הביאה אותי לערוך בחינה לממוצע שהיה בגל החם הקודם דהיינו בתקופת המנדט. כאמור אין כל הבדל בטמפרטורות, אך מאחר שההתחממות באזורנו התאחרה ביחס לעולם והחלה רק בראשית שנות ה-90, יתכן שממוצע עדכני עוד יותר מזה המסופק ע''י השמ''ט היתה מצביעה בישראל על עליה של עשירית - שתיים ביחס למנדט.
יודגש כי השוואה הוגנת של שינוי ארוך טווח בתופעה גלית צריך להעשות בין שני שיאי גל ולא בין שיא לשפל. לכאורה פרט טריוויאלי, אך משום מה רבים נוטים להתעלם ממנו.
חלק ממדעני שינויי האקלים מנסים להתכחש לגליות שבשינויי הטמפרטורות בכדה''א והמודלים שמורצים על מחשבי העל הגדולים ביותר לא מצליחים להפנים את התובנה הפשוטה של דני סנדרסון ולפיה יש עליות בירידה (ולהיפך) ולכן מפתיע גודל הקרדיט שאנו נותנים לתוצרי מודלים אלה בחיזו העתיד. |
התחממות עד היום
