  
  
  
|
 |
|
||
  לאומנותו הלגיטימית של 'האחר' כסוג של ריגוש פוסט-מודרניסטי |
|||
|
|||
ישנם כמה נקודות שעליהן ניתן לפתח דיון בתגובתך זו: 1. אכן, הפטריוטיזם אצל עמי אירופה אינו בא לידי ביטוי יומי תמידי, שכן החיים בתקופת רגיעה ושלום אינן מצריכים אמירות פטריוטיות שיכולות להיות מפורשות כסוג של שוביניזם. 2. להבנתי, עמי אירופה פטריוטים-מבחינה-אזרחית פי כמה מהעם היהודי היושב בציון, שכן נראה כי תופעת 'השנאה העצמית' אינה מפותחת כאן כבישראל, ואין שום דבר הדומה ל'סינדרום המחיר האחרון'. יש גבול ויש גבולות, יש דין ויש דיין – וההקפדה על המסורת וההיסטוריה רבה, תוך שימת דגש על חילוניות קוגנטיבית סבירה. 3. אין לי שום מושג כיצד היתה מתנהגת מדינה אירופאית ליברלית אם היתה סופגת ולו מעט מהטרור הרצחני שמפעילים הפלסטינאים נגד מדינת ישראל, היינו פיצוצי אוטובוסים וכ'. על הירי לשדרות אינני מדבר כלל, שכן להבנתי אף מדינה ריבונית לא היתה מקבלת מצב מסוג זה, תוך שהיא ממשיכה לזון את אויביה (וגם לבצע עליהם חצי-מצור עם חצי-קריצה). 4. מנקודת מבטי הכללית אני אכן גורס כי אינני מכיר שמאל מערבי כה חד צדדי כלפי עניינו-שלו כבמקרה היהודי בישראל. ביקורת-מתחת-לפנס-השכונתי-בלבד זרה לי לא פחות מהטיפוס הפראגמטי-פולמוסי-תועלתן האחר המתקיים במתחם התרבות היהודי, היינו טיפוס הפראגמטיסטים בכל מחיר וחסיד 'סינדרום המחיר האחרון'. ------------------ את דעתי על המתרחש בין ישראל לשכנותיה הבעתי כבר בעבר בהתאם לסימטריה ''שלום תמורת שלום, ושטחים תמורת שטחים'', שפירושו: כשם שהפלסטינאים ייאלצו לוותר על מחוזות מולדתם האהובה וערש הווייתם בתוך הקו הירוק (ועל כך על זכות השיבה), כך תיאלץ ישראל לוותר על שטחי יהודה ושומרון, שמבחינה דתית-לאומית מהווים גם כן תחנה חשובה בהתגבשות והתפתחות שבטי ישראל בתנ''ך, אשר רלבנטים כיום לאתוס המחבר בין תושבי ישראל (וכלל לא חשוב אם דתי או חילוני מקבלים או דוחים אתוס זה, שכן לכל קבוצת אנשים ישנו אתוס מסויים, והדבר ארכיטיפי ולגטימי). את הדברים שכתבתי בזמנו תוכל לקרוא כאן: http://mann.journal.lab.co.il/story?id=15&base= . שים לב לוויכוח הער שהתפתח בין המתדיינים השונים, שרובם לא מקבלים את דעותיי בנדון, ולו מבחינת האוטופיה העומדת במרכזם (אגב, אני אישית חושב שהזמנים עברו וחלפו לבלתי שוב לסוג כזה של פיתרון. במצב הנוכחי לא מסתמן שום פיתרון סביר, שכן הסכסוך כולו עלה על פסים דתיים). ----------- אני משער שאתה אדם דתי וכפי שבוודאי ידוע לך אני אדם חילוני, ואין בינינו הרבה מן המשותף – אך ישנה בכל זאת נקודה אחת שאנו מבחינים בה, להבנתי; נראה לי ששנינו מבינים, כל אחד מנקודת מבטו, כי בקרב לא מעט מבני העם היהודי ישנה אנומליה בהתייחסות אל המינוח 'מולדת', שכן מעבר לתפישות עולם הקושרות בין האלוהים לבניו ומולדתם, כביכול, נראה כי ישנו בעם היהודי פוטנציאל לא מבוטל של הרס והתבטלות עצמית. אני מסיק ממצב זה את המסקנות הדרושות לשיטתי וגורס שיש לפנות לסוג חדש של ישראליזם המפתח ילידיות סבירה ואשר ינסה לדמות לגויים אחרים בעולם, במיוחד לגויי המערב – שכן הללו לא מעלים על קדושה את סינדרום המחיר האחרון, ומעבר לביקורות כלליות וסבירות של תקופות שלום, אינם יורים לעצמם ברגל. ועל כן מספר שאלות רטוריות לי אליך, אשר ברשותך אנסחם באופן מעט אירוני לצורך חידוד העניין: כאדם דתי, כיצד תסביר חלקים בהתייחסות הסכיצופרנית היהודית אל רעיון המולדת והמדינה? מדוע נוטים יהודים לא מעטים להתבטל בפני נוגשיהם ורודפיהם, או לחילופין לחפש הערכה בעיניהם? מדוע קיימות בכתובים מילים כה רבות ונשגבות על ארץ הקודש וכה מעט מעשה בפועל? מדוע מצויים בתנ''ך כל כך הרבה חלקים של סבל ואימה המופנים כביכול נגד בניו האהובים של האלוהים, ומדוע הם ממשיכים להעריצו? האם אלוהי התנ''ך מעוניין כי בניו ששבו אל גבולם ימשיכו ויסבלו במולדתם החדשה-ישנה? או שמא הכל אינו אלא סוג של 'עונש' על כך שרבים מבני עם זה אינו ממש נוהה אחר כל תרי''ג המצוות? ואולי כל אותו 'שמאל' שאינך אוהב, כפי שאני מתרשם, אינו אלא חלק מתוכנית אלוהית שאיש אינו מבין, ועל כן כבודם במקומם מונח – ועל כן הימין הוא זה ש'טועה' והשמאל לא? אשמח לקבל תשובה שאינה מתלהמת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לאומנותו הלגיטימית של 'האחר' כסוג של ריגוש פוסט-מודרניסטי |
|||
|
|||
1. הוסכם. 2. הפטריוטיות אצל הגויים נמצאת בגנים, הם לא זקוקים להסברים. כפי שחיה מגינה על שטח המחיה שלה באופן אינסטינקטיבי, כך הגוי מגן על השטח שלו. אין טבעי מזה, עבורו. 3. כל עם אחר, ולא רק אירופי, שהיה יושב כאן במקומינו וסופג את הטרור של הערבים, היה מגיב במתקפה כוללת שמטרתה השמדה מוחלטת של הטרור, ולא היה בוחל בשום אמצעי על מנת לחסל את הטרור. אין צורך לנחש, ההסטוריה מראה כיצד מגיבים עמים כאשר תוקפים אותם. ואם אתה רוצה מעט אירופה, ראה את הטבח הבריטי ארוך השנים באירלנד, רצח האלג'יראים במרכז פריז, הטרור הצרפתי בקורסיקה, מלחמת פוקלנד-הבריטים רוצחים שבויי מלחמה ארגנטינים בהוראה מגבוה. נאט''ו רוצחים אלפי אזרחים סרבים תוך ביצוע פשעי מלחמה. 4. השמאל אצל הגויים הוא בעיקרו כלכלי, סוציאליסט. גם אם יש ויכוח בין השמאל לימין בנושא לאומי, הויכוח הוא פנימי ונסוב סביב טובת העם שלהם. השמאלני הגוי איננו מייצג את האויב בויכוח ובודאי שאינו מגיע להזדהות מוחלטת עם האויב ועם מטרותיו, כפי שנהוג בשמאל הישראלי. לדוגמה: שאלתי את יוסלה, אלו דרישות יש לו כלפי הערבים. הוא כמובן התחמק ולא השיב, כי הוא מייצג את האויב ולא את ישראל. לשמאל בכללותו אין דרישות מהערבים כלל, מעולם לא שמעתי שמאלני הבא בדרישות אל האויב. *הערה - ''אל תרצחו אותנו'' איננה דרישה בעיני. זו דרישה המתאימה ליהודי החי בגטו. ------------------------------- העובדה שאתה מכיר בקיומו של עם הנקרא ''פלשתיני'', כבר מעמידה אותך במצב שההפסד שלך מובטח, והעמדתו בשורה אחת עם העם העתיק בעולם, היא הוספת חטא. אך לצורך הדיון בלבד אלך על פי דרכך, כאילו יש עם ''פלשתיני''. פתרון, הסכם, על פי דרכך חייב לכלול את הנקודות הבאות: א. זכות שיבה מבוטלת באופן טוטאלי. אין זכות להעלות בעיה זו לעולם. תנאי מוקדם! ב. הפסקה טוטאלית של ההסתה האנטישמית נגד היהודים ומדינתם. תנאי מוקדם! ג. איסוף הנשק מכל האזרחים שאינם חלק מהכוחות המורשים, תנאי מוקדם! ד. המדינה שתקום תהיה חייבת להיות מפורזת מנשק כבד, נשק אנטי אוירי, טילים, וכדומה. הפרה קלה ביותר של סעיף זה תאפשר לישראל למחוק את המדינה הזו מהמפה. ה. לישראל יהיה חופש תנועה מוחלט בשטחה האוירי של אותה המדינה. נסיון למניעת חופש זה יהיה קאזוס בלי, מדינה זו תימחק מהמפה. ברור שגם התנאים המינוריים יותר לכאורה, חייבים לכלול סנקציות ועונשים חמורים, שיהוו חלק בלתי נפרד מההסכם עליו יחתמו הערבים. נקודה חשובה: לא זזים מילימטר ולא מוותרים על פסיק, לפני שההסכם מלא, ואינו מותיר מקום לפרשנות כלשהי. -------------------------- הגוי איננו צריך להיות דתי על מנת לקבוע היכן מולדתו, ההסטוריה והכוח מספיקים לו. גם מי שהוא חילוני אמור להכיר את ההסטוריה של העם שלו, ולדעת שיש לו זכות היסטורית על ארץ ישראל. ביהדות יש סדר עדיפויות ברור: 1. עם ישראל 2. תורת ישראל 3. ארץ ישראל. סדר עדיפות הגיוני, אך יש שלקחו ולוקחים אותו למחוזות קיצוניים. החרדים השאירו רק את עם ישראל ותורת ישראל. השמאלנים הקיצוניים לא השאירו שום דבר. רוב השמאלנים השאירו רק עם ישראל, אך לא עם ישראל האמיתי. אי העליה לארץ ישראל איננה מובנת גם לי. מבחינה דתית זו עבירה חמורה. יש איסור לשבת מחוץ לארץ ישראל ללא סיבה רצינית. לדוגמה: דתי שיוצא לטייל בחו''ל עובר עבירה! בנוסף, מצוות רבות מתקיימות בארץ ישראל בלבד, ומי שיושב בחו''ל לעולם לא יקיים את כל המצוות. נשמות היהודים שישבו בגלות לעולם לא הגיעו לשלמות. (יתכן שרק נשמות הנרצחים על קידוש השם זכו לכך). לדעתי, עבירה זו וספיחי המשנה שלה, היא הסיבה העיקרית לצרות שבאו עלינו בגלות, כולל השואה. כאשר היהודי בגלות, ההתבטלות וההתרפסות מובנים, עדיף הכלב החי על הארי המת. הבעיה שיש יהודים בארץ ישראל שמתנהגים כאילו הם עדיין בגלות. חסרי כבוד לאומי. היהודי יודע שבורא עולם קיים, ומנהל את העולם. בורא עולם נותן לנו את החיים, בחר בנו ונתן לנו את התורה. בספר התורה שקיבלנו נאמר לנו מה יקרה כאשר נחטא ומה יקרה אם נשמור את מצוות התורה כראוי. כאשר אנו סובלים אנו יודעים שהאשמה היא בנו, חטאינו גרמו לסבל. בורא עולם הוא טוב וכל מטרתו היא להיטיב עימנו. הרי אם פעל בדיוק על פי הכתוב בתורה, מעניש אותנו אחת לאחת, אף אחד מאיתנו לא היה קיים רגע לאחר שעבר את גיל האחריות. אדם סביר בא בטענות לאשם ולא למטרה הקלה. כפי שציינתי, בורא עולם מעוניין שיהיה לנו טוב, הרע מגיע באשמתינו, כי איננו מוכנים לקבלת הטוב. יש תכנית אלוקית, אך היהודי קובע את הזמנים שלה במידה מסוימת. לדוגמה: יש ביטוי מיוחד על הגאולה ''בעיתה אחישנה'', ביטוי שנראה לא סביר. בעיתה - אם עם ישראל לא יהיה זכאי. זמנים על פי התכנית האלוקית. ואז תגיע תוך צרות איומות. אחישנה - אם עם ישראל יהיה זכאי. הגאולה תגיע לפני הזמן ובנחת. השמאלני איננו חלק מהתכנית האלוקית, השמאלני הוא מקל בגלגלי התכנית הזו. יהודי המבצע עבירות פוגע בכל עם ישראל. ישראל ערבים זה לזה. לכל יהודי יש חשבון פרטי, וכל החשבונות הפרטיים הללו יחד הם החשבון של עם ישראל כולו. כאשר החשבון הכללי מגדיש את הסאה, מגיעה מכה המקטינה את החשבון, את החוב. ''ועל כן הימין הוא זה ש'טועה' והשמאל לא?'' התורה היא שקובעת מי טועה ומי לא. ומי שהולך בניגוד לתורה, טועה. והנה לסיום הבטחה אלוקית ברורה: אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ויקרא פרק כו, ג-ו לא הסכמים ולא ניירות יביאו את השלום האמיתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך טעות מאד בסיסית |
|||
|
|||
מי שקורא את דבריך עשוי לחשוב שהמציאות אצלנו היא בעצם שחור ולבן. יש הלאומן ''הצודק'' שהוא הפטריוט האמיתי ויש שמאלן הלא צודק והלא פטריוט (''כה חד צדדי כלפי עניינו-שלו''). זו תמונת מציאות מאד דמיונית וקיצונית. קודם כל התמונה הנכונה יותר מכילה ימין ושמאל, לאומי ולאומן. בארץ אפשר למצוא אנשי שמאל שהם לאומנים וכאלו שהם פטריוטים לאומיים. כך המצב גם בימין. יש בקירבנו לאומנים שהם פטריוטים אמיתיים (שבאמת דואגים לאינטרסים שלנו) אבל הם רק חלק מהסיפור. יש גם (במיוחד בפורום) את הלאומנות המסוכנת שהיא הלאומנות האמיתית שבעבר הובילה עמים (ואת העולם) בדרך האבדון. בשמאל (לפי אבן שושן), שמאליות נטיה לצד שמאל בהשקפה הפוליטית-חברתית ויש שמאלנות שלוקחת את השמאליות לקיצוניות. בשנות ה-50 הוציאו מקיבוצי הקיבוץ הארצי את השמאלנים בגלל העניין הלאומי (נטיה לסגידה לשמש העמים). אלה שני מושגים שונים בתכלית. למרות זאת רבים בעם שלנו לא מבדילים בין שני המושגים ורק המיעוט שבהם עושה זאת בזדון. לרוב רובם של האנשים שמשייכים את עצמם לשמאל אין קשר לשמאלנות (ע''פ אבן שושן). רוב רובם של תומכי השמאל הם לאומיים ופטריוטיים. ----- כמובן שישנם בעלי השקפה לאומנית (תגובה 121511) אשר מוכנים לתת הנחות לגויים בקשר לפטריוטיות. מצד שני ברשלנותם (המכוונת?) הם אינם מבחינים בהבדל המהותי בין שמאליות לשמאלנות ומקטלגים את כל השמאל כלא פטריוטי כלא יהודי. זו רמת ניתוח עלובה וזדונית. כמובן שיש להם תמונת ראי בין תומכי השמאלנות שלא ממש רואים את ההבדל בין לאומי ללאומן. אלה גם אלה הם מיעוט שבמיעוט. אלה גם אלה מזיקים לעם ישראל. בהקשר הזה הייתי מציע לך לבדוק עם בן דרור ימיני שבשנים האחרונות למד היטב את מאפייני הקצוות האלה (אם תשלח לו מייל הוא ודאי יענה לך). אני מעריך שהוא ישרטט תמונת מציאות דומה לזו שהצגתי כאן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האמנם טעות? |
|||
|
|||
אפתח בכך שאינני מקבל שום צורה בריאה של 'לאומנות', כן דבר זה אינו אפשרי בדו-השיח בין בני תרבות לאחר מלחמת העולם השנייה. לעומת זאת אני מוכן לדבר על צורה רגילה וסבירה של לאומיות שבאה לידי ביטוי בהרגשת שייכות כללית לקובץ אנשים מסויים שבתוכו אתה מצוי, גם אם דעותיך שונות מדעת הרוב: מרשם ל'דעות נכונות' לא ממש קיים, ולהוציא התנהגות חריגה וא-נורמטיבית בעליל הרי שכל דעה כבודה במקומה מונח. זו הסיבה שמשפטך הגורס [...] ''יש בקירבנו לאומנים שהם פטריוטים אמיתיים (שבאמת דואגים לאינטרסים שלנו) אבל הם רק חלק מהסיפור'' [...] אינו מדוייק בלשון ההמעטה, שכן אין לאומנים שהם 'פטריוטים אמיתיים', נקודה. אני משער שהמגיב עמיש יהיה בנקודה זו בדיוק בדעתי, שכן המינוח 'לאומני' הוא מינוח שלילי מטבעו. הלאומנות המסוכנת של פעם היא גם הלאומנות המסוכנת של היום, והיא קיימת באגפים הרדיקאליים של ארגוני ימין ברחבי העולם. ------------------- לגבי השמאל והשמאל הקיצוני המצב מורכב יותר, שכן שמאל 'רגיל' בימנו אינו אלא סוג של מרכז, אשר מעביר ביקורת ודואג לזכויות אדם משקף למעשה תפישת עולם דמוקרטית וליברלית, אשר רואה ברכה בהעברת ביקורת ולמידה מכישלונות. אין בין תפישה זו דבר וחצי דבר לבין אלה המטיפים בקול רועם לזכויות אדם ומוקיעים את הציבור בו יושבים באופן נחרץ, ובו זמנית ממלאים פיהם מים ואוטמים נפשם נוכח מעשי זוועה מכוון מכל צד נגדי אפשרי, אשר הוכרז על ידם כ'קורבן' מסיבה זו או אחרת – ולו מעצם השתייכותו לקבוצת ה'מדוכאים' לטרמינולוגיית 68. ואם נשוב לענייננו: לעיתים נראה כי חלקים מקרב משתייכי השמאל הקיצוני בישראל מבקשים לייצג לאומנות ערבית שהתחפשה ל'שמאל' ישראלי [1], ואולי בשל זאת קשה למצוא בקרבם ביקורת עניינית וברורה על תופעות קשות בצד הפלסטינאי ו/או הערבי, לצד ביקורת סבירה על מעשיה של ישראל. התמונה העולה מתיאורי השמאל-הקיצוני האמור הנה דוגמטית, אגיטאטיבית, דמגוגית, חד צדדית ומתחסדת באופן שמעלה את השאלה אם המדובר בסוג של ניסוי חברתי שיהודים (ובמקרה דנן גם צברים לעילא) מעוניינים לבודקו על עצמם. אני בכוונה תחילה כותב 'יהודים', שכן תופעות של ביקורת עצמית מאיינת קשה למצוא בכמות כה שכיחה אצל בני אומות אחרות – אף לא בתקופות של שלום, קל וחומר בתקופות של מלחמה [2]. אותי דבר זה מתמיה ומקומם, גם אם אני באופן אישי מעביר ביקורת רבה על הצורה שבה נעשה מפעל ההתנחלות ועל עצם שאלת 'סוף מעשה במחשבה תחילה' ביחס לפרוייקט זה. אני מייחס הן את צורת המחשבה הימנית-לאומית-דתית והן את מחשבת השמאל-הנאור-בעיניו כתואמות להפליא לצורת המחשבה הגלותית שהתפתחה על פני מאות בשנים בקרב רבים מבני העם היהודי. בעוד שהקבוצה הימנית מבקשת לבצע מדיניות של 'עוד דונם ועוד קראוון' בלב אוכלוסייה עויינת בעלת מקדם ריבוי דמוגראפי גבוה, היינו 'להזדחל' אל תוך מעוזו של ה'אחר' באשר הוא ולהתיישב בתוכו – הרי שהקבוצה השמאלית-דוגמטית מקדשת זכויות אדם ומוסר נביאים גם בתוך סביבה עויינת, אשר מצוייה בעימות עם מדינתם והמצהירה בחלקה הנרחב ובאופן גלוי על רצונה בהשמדת ישותם המדינית – שפירושו לשיטתי הוא 'להזדחל' ולהתחבר אל ערכי טריטוריית ה'אחר', ולעזור לו לסדר את חייו מבחינה הומאנית על חשבונך המוחלט. למותר לציין כי אני רואה בשתי תופעות אלו ביטוי לחוסר איזון ופרופורציה בולט בכל האמור לשאלות של קיום ילידי נורמאלי-נטו. המדובר לשיטתי בראש ובראשונה ב'סינדרום המחיר האחרון' מחד (היינו חצי-קריצה והכל פתוח למו''מ), ומאידך בהסתופפות תחת סוכת שלום-חלום המבקשת לקיים 'מוסר נביאים' אזוטרי שאולי יאה לאינדיבידואלים-העוסקים-בחיפוש-עצמי באשר הם, אך לא לקבוצת אנשים הנאלצת להתפשר עם המציאות. ------------ ברמה העקרונית, להבנתי, הלאומנות מסוכנת מכל תופעות השמאל הקיצוני גם יחד, אך ככל הנראה ישנו גם קשר סמביוטי בין השתיים: ככל שמחנה השמאל הדוגמאטי מזדעק בדמעות קרוקודיל על פשעים המתבצעים בצד הדמוקרטי של המתרס, ומתעלם לגמרי מהמתרחש במחוזות הטוטאליטריים המתרחשים בצד האחר – כך נדחפים אנשים רבים יותר מהמרכז אל זרועות הלך חשיבה לאומי-לאומני. ייתכן שזוהי מטרתו מכוונת של השמאל הקיצוני באשר הוא: 'להוציא את המרכז מדעתו' על ידי אגיטאציה מכוונת. כידוע, אי שם בשוליים הקצוות נפגשים שפירושו: לאומנות וימין קיצוני יכולים 'להסתדר' פי כמה טוב יותר עם אוייב מהשמאל הקיצוני, מאשר עם המרכז הליבראלי. ______________________________________ [1] מצב זה קשה לביצוע עם החמאס, אשר מכריז על עצמו כ'דתי' ולאו דווקא כ'לאומי' – ובכל זאת ניתן למנות קבוצות שמאל-דוגמאטי רבות המבקשות לחזר לפתחו ולו שיואיל או יסכים להכיר ביישותם המזוייפת והעלובה לשיטתו, וזאת לאחר שהצהירו בכל רמקול אפשרי על רצונם ב'שלום' ועל מוכנותם לעשות 'הכל' עבור זה. נראה כי החמאס, מבחינה זו, הבין והפנים היטב את המרכיב הגטואי והגלותי-מתייסר הטמון בנפשם של אויביו, לשיטתו. [2] הביקורת שהטיחו מימין ומשמאל בכל האמור למלחמת לבנון השנייה מראה עד כמה מוכן הציבור היהודי המתגורר בישראל לבצע מעין לינץ'-פנימי בעצמו; אין פלא שביקורת זו הגיע משני צדי המתרס הפוליטי, אך היא זלגה בכמויות ניכרות גם אל תוך המרכז הפוליטי, תוך שיתוק מתמשך של מערכות שלטון והגנה בהמשך. להבנתי, אומה בעלת הבנה ילידית-טבעית של טרירטוריה ושל פטריוטיות סבירה שאינה נאחזת בקושאן, אינה נכנסת להיסטריות מסוג זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן טעות בסיסית |
|||
|
|||
הטעות הראשונה שמצאת אצלי, אם כי אינני בטוח שאבכים עם דעתך שאין''לאומנים פטריוטים אמיתיים''. והטעויות שעדין קיימות אצלך. אתה טוען ''... לעיתים נראה כי חלקים מקרב משתייכי השמאל הקיצוני בישראל מבקשים לייצג לאומנות ערבית...'' יש במשפט הזה שתי שגיאות: האחת אתה כותב נראה כאשר יותר מתאים ''נראה לי'' כי אני למשל לא חושב שיש כאלו. והשגיאה השניה היא שאין כאלו שמבקשים לייצג לאומנות ערבית. אם כבר הם מתייחסים לזכויות הלאומיות פלשתינאית. אצלך נראה לי שהלאומיות הזאת לא קיימת כלל. לא כל מה שנראה בעיניך מייצג גם כוונה כי יתכן שהכוונה היא לגמרי אחרת. יכול מאד להיות שבעיניך, או בעיני, עמדות מהסוג הזה, השמאלנות, לא משרתות עמדה פטריוטית (שאצלך כאילו אינה קיימת), או אפילו עושות את ההיפך. זה עדין לא אומר שהן ''מבקשות'' לשרת או לייצג את הלאומיות האחרת, את האויב. (אינני חושב, למשל, שאורי אבנרי ''מבקש'' לשרת...) אדם ביקורתי צריך לזכור תמיד שיש הבדל בין מבחן התוצאה לבין מבחן הכוונות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן טעות בסיסית |
|||
|
|||
מספר בקשות והערות לתגובתך זאת: --- אנא הבהר והסבר מהם ''לאומנים פטריוטים אמיתיים''. אני טוען שאין דבר כזה, ואם ישנו, הרי שהם מסוכנים לכל דמוקרטיה באשר היא. --- אם אתה מעוניין שאשפץ את המשפט ''... לעיתים נראה כי חלקים מקרב משתייכי השמאל הקיצוני בישראל מבקשים לייצג לאומנות ערבית...'' על ידי תוספת המילה ''לי'', הרי שאני מקבל זאת – שכן זוהי כמובן התרשמותי הסובייקטיבית בלבד. אמור מעתה: ''... לעיתים נראה לי כי חלקים מקרב משתייכי השמאל הקיצוני בישראל מבקשים לייצג לאומנות ערבית...'' וגו'. --- התייחסות חד צדדית לזכויותיו הלאומיות של הצד ה'אחר' בסכסוך בין ישראל לפלסטינאים, אשר בחלקיו הנרחבים מצוי בעימות-חורמה איתך ומבצע בעליל פשעים חמורים במיוחד נגדך – נראית לי כחלק מאותו סינדרום-האדם-הטוב עליו דיברתי בתגובות אחרות; אינני מכיר היקף תופעות דומות בחתך הכללי אצל בני אומות אחרות במערב כלפי אויביהם המוצהרים (והרי הזדהות מלאה עם זכויותיו עם הצד ה'אחר' אפשרית אך ורק במערב, לפחות ללא מעצר וכליאה). אני גורס, מבחינה זו, ששאלת מאוויי הפלסטינאים הינה לגביי סקונדארית לחלוטין, שכן התנהגותם ודעותיהם עומדות בניגוד חמור לדברים שבהם אני דוגל (דמוקרטיה, ביקורת-עצמית, זכויות נשים, חילוניות, זכויות מיעוטים, זכויות הומוסקסולאים, ועוד). רוצה לומר: אינני מבין מדוע על הישראלים לקדם את האג'נדה של לאומיות אויביהם; זה כמובן לא אומר שלאומיות זו לא קיימת, אך לא ברור לי מהו הצורך להתפעל מלאומיות טוטאליטרית ובלתי-דמוקרטית זו, המצוייה עם ישראל בסכסוך חמור של סכום-משחק-אפס. בכלל, כל הניסיון 'לחבב' את הפלסטינאים על המרכז הישראלי – ללא התייחסות ספציפית להתנהגותם והצהרותיהם – נראה לי כדבר ההולך וגורם לתוצאות הפוכות בשטח, במיוחד אם נעשה על ידי ביקורת קשה וחריפה נגד ישראל בלבד. עדיף להתרכז באינטרסים ישראלים שבמקרים רבים מחייבים היפרדות שאינה חצי-קריצה. ארגו: מה שמטריד אותי הוא הסתבכותה של ישראל בביצת השטחים ובליעת הפיתיון, החכה והדייג שביצעה לאחר מכן. הצורך ביציאה מסודרת משטחים אלה נראה לי כאינטרס ישראלי-ילידי ותו לא. --- אינני מדבר על אינדיווידואלים ספציפיים המבקשים לשרת את לאומיותו של 'האחר', אלא על תופעה ארכיטיפית בקרב חלקים מבני העם היהודי באשר הם (כולל ישראל, כמובן), שלהבנתי ממהרים בחלקם כמעט תמיד להיות הראשונים שימצאו נקודות זכות כלשהן בדעותיו של ה'אחר', גם אם הוא אומר כמעט במפורש שהוא מעוניין לעולל לך דברים בלתי נעימים בעליל. אני משער שמקור הלך רוח זה מצוי בשרידים של צורך-ממשי וגמישות הכרחית במסגרת קיום גלותי מתמשך. תופעה זו, להבנתי, מתקיימת גם בישראל והיא בולטת במיוחד על רקע הדיסונאנס ריבונות VS זעקות געוואלד ו/או השתבחויות המוסר שאתה מחלק לעצמך, אי שם בין נסיון דחיית קיומו של 'האחר' ומציאת סיבות רליגיוזיות תמוהות בנדון, לבין מה שנראה כהזדהות חלקית או מלאה עם מטרותיו של ה'אחר', גם אם הוא מייצר מחשבות וספרי לימוד שבהם אתה מופיע כתת-אדם. --- אומרים כי הפטריוטיות היא מפלטו הראשון (או האחרון) של הנבל, ועל כן מילה זו אולי טעונה מדיי. אני בכוונה מדבר על רגשות ילידיים רגילים בסגנון ''נולדתי במקום זה ואיכפת לי ממנו, כי זו מולדתי'' ועל כן ''כדאי לעשות כך, ועדיף להימנע מכך'' – רגשות אשר אינם מבקשים להיתלות במילים גבוהות של השתבחות עצמית, בקושאנים למיניהם, בספרי קודש לצרכי 'הוכחה' כלשהי, ועוד. למותר לציין כי לשיטתי רגשות כלליים מסוג זה אינם אמורים לחפש בנרות ובפנסים 'להבין' ולקלס את התנהגותו ה'אחר' שאיתו אתה מצוי, איך לומר, בסוג מסויים של סכסוך די רציני. זה כמובן לא אומר שאתה צודק בדברים שאתה עושה, אך בפירוש לא הופך אותך ואת קבוצת הלאום שבה אתה יושב לנבל ולשפל במסגרת תמונת עולם בי-פולארית. --- ההשתבחות העצמית בצדקת הדרך וגיוס כל משאבי האמונה התורניים לצורך הוכחת זכויותיך על מקום מסויים – נראים לי חד צדדיים, פתאטיים ובעלי סף היבריס גבוה מדיי, ועל כן אני שולל אותם בשני הצדדים, שכן אסור לשכוח שתופעות מכוערות של שוביניזם ושנאת הזר באשר הוא מתקיימים בשני צדי המתרס, אלא שבצד הישראלי ניתן ומקובל, לפחות, לבקר זאת בחריפות, ללא סכנת חיים ממשית. לשון אחר: הבנתו של ה'אחר' וההזדהות עם מטרותיו הלאומיות, אסור לה שתתעלם מליקוי חמור זה במידה וקיים גם אצלו – במיוחד אם אותה אמפתיה כלפי ה'אחר' עוסקת במרץ רב בהלקאה עצמית פנימית בנקודה זו בדיוק. -------------- וכמובן – ייתכן כי אני טועה, שהרי אין לי שום הסכם עם גורם עליון או תחתון לפיו אלת הצדק מונחת לה בכיסי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן טעות בסיסית |
|||
|
|||
טענתי היא שאיני בטוח שאין לאומנים פטריוטים אמיתיים אבל מסכים איתך שהם מסוכנים. אני לא חושב שהשימוש ב''מבקשים לייצג לאומנות ערבית'' ביחס לעמדות השמאל הקיצוני הוא נכון לגבי עמדתם. לדידי הכוונות הן העיקר בסיפור הזה. בצורה שאתה טוען הרי אפשר לטעון נגד כל נהג שדרס מישהו למוות שהוא ביקש להפוך לרוצח בעוד שיתכן מאד שלא התכוון כלל. במציאות שלנו, במשחק הישרדות (משחק-סכום -אפס), אתה חייב לבחור צד. אכן רוב תושבי ישראל היהודים בחרו ובוחרים את הצד ה''נכון'' כאשר מדובר בעניין הריבונות. אבל אין זה אומר שאין להם, או לא צריך להיות להם, אינטרס כלשהו בקיום זכויות של הצד השני (למשל זכויות הקניין). זה ודאי צריך להיות חשוב למי שטוען בדבר חשיבות הזכויות הילידיות שלו עצמו. הרי מקור הבעיה שלנו הוא בדיוק הזכויות (והרגשות) הילידיות הרגילות. מי שטוען בדבר הזכויות הילידיות שלו צריך לפחות להכיר באלו של האחר, ''גם אם ה[אחר] אומר [...] במפורש שהוא מעוניין לעולל לך דברים בלתי נעימים בעליל'' (לזרוק אותך לים...). בחברה דמוקרטית מכירים ומעניקים זכויות גם לנהג שהתכוון ודרס למוות - גם לעבריינים יש זכויות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האמנם טעות? |
|||
|
|||
אלכסנדר, אתה מצביע כאן על אמת עגומה: ''ואם נשוב לענייננו: לעיתים נראה כי חלקים מקרב משתייכי השמאל הקיצוני בישראל מבקשים לייצג לאומנות ערבית שהתחפשה ל'שמאל' ישראלי [1], ואולי בשל זאת קשה למצוא בקרבם ביקורת עניינית וברורה על תופעות קשות בצד הפלסטינאי ו/או הערבי, לצד ביקורת סבירה על מעשיה של ישראל. התמונה העולה מתיאורי השמאל-הקיצוני האמור הנה דוגמטית, אגיטאטיבית, דמגוגית, חד צדדית ומתחסדת באופן שמעלה את השאלה אם המדובר בסוג של ניסוי חברתי שיהודים (ובמקרה דנן גם צברים לעילא) מעוניינים לבודקו על עצמם. '' אין צורך להוסיף... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בודאי שצריך להוסיף |
|||
|
|||
א. אחד המאפיינים של דמגוגיה הוא הוצאת דברים מהקשרם. ב. במקרה שלפנינו הוצאת מהקשרה ''שגיאה'' של מר מאן ואתה מכנה אותה ''אמת עגומה''. אבל האמת של אלכסנדר מאן באותה ההודעה היא יותר מורכבת. אחד המאפיינים החשובים הנוספים של האמת הזאת הוא (תגובה 121554): ''ברמה העקרונית, להבנתי, הלאומנות מסוכנת מכל תופעות השמאל הקיצוני גם יחד,...'' זה מאפיין שצריך בהחלט להוסיף כדי לקבל איפיון יותר נכון של דברי אלכסנדר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם שמאלני קיצוני, עורך בהארץ |
|||
|
|||
מעיד על צביעות השמאל וגזענותו. בראדלי בורסטון, עורך בכיר באתר האינטרנט של ''הארץ'' באנגלית: ''אלה מבינינו שמוחלים לפנאטים מוסלמים על הפגיעה שלהם באחיהם, אלה מבינינו שיכולים לתרץ את פשעיהם על ידי האשמת המערב - אשמים גם בגזענות. אנחנו בעצם אומרים שאי אפשר לראות בהם אחראים למעשיהם כמו כל אדם אחר. אנחנו בעצם אומרים שאנחנו גרמנו להם להיות מי שהם. אנחנו אומרים למעשה שלמחבל מתאבד שרוצח את אחיו אין יכולת להבדיל בין טוב לרע. אנחנו בעצם גם אומרים שהם יכולים לעשות לאחיהם ככל העולה על רוחם. בהשקפה הזאת יש גזענות, מגלומניה, יהירות, פחדנות וחולשה. הטרוריסטים יודעים זאת. הם ניזונים מכך. לימדו אותם היטב.'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד טענה דמגוגית! |
|||
|
|||
א. דמגוגיה היא בין השאר התרגיל של הוצאת דברים מהקשרם. ב. מהציטוט שהוצג ברור שכוונתו של העורך הזה היא להציג השקפה של ''אלה מבינינו שמוחלים לפנאטים מוסלמים... בהשקפה הזאת יש גזענות, מגלומניה, יהירות, פחדנות וחולשה''. הוא לא טוען ש''אלה מבינינו'' הם ''''השמאל''. אבל יותר חשוב במאמר הקצר הוא כתב גם כי: ''יש כמובן יהודים רבים שהעיוורון הסלקטיווי שלהם פועל בכיוון אחר והם מגנים מוסלמים בכל הזדמנות, כאילו זה הופך את העוולות שיהודים מבצעים לדבר שאפשר למחול עליו. כאילו הכישלונות המוסריים של שכנינו הופכים אותנו למוסריים יותר''. ג. צריך להיזהר מדמגוגיה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך טעות מאד בסיסית |
|||
|
|||
שמאל - ימין היום בשוק הפוליטי הישראלי מוגדרים רק לפי העניין הסכסוך היהודי - אסלאמי (ערבים באשר הם ואיראנים). היום, מזה כ-40 שנה, אין יותר ויכוח ממשי בענייני חברה וכלכלה. אלה עניינים שנדחים ונדחקים לשוליים מפני הסוגיה המדינית והצבאית. הימין חותר לביסוס עוצמתה של ישראל על בסיס תיקון של עצמה ושליטה על נכסיה שכוללים גם את שיטחי הכיבוש ממערב לירדן, ואילו השמאל חותר להגיע לפיוס היסטורי על בסיס הסכם שלום תמורת שטחים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך טעות מאד בסיסית (תגובה 121512)! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסתבר שחלק גדול מ''השמאלנים'' הם בכלל קפיטליסטים |
|||
|
|||
לדעתי התופעה 'אהוד ברק', נער בקיבוץ שהגיע לרמת הקפיטליסט שמנצל את תפקידו הציבורי, מראה על רמת השחיתות. המשמעות היא שהשמאלנים בעניין במדיני לא בהכרח סוציאליסטים או קפיטליסטים וכלל לא בטוח שאם נבדוק את העניין אחד לאחד נמצא שרוב השמאלנים דוגלים בסוציאליזם-קומוניזם כלכלי-חברתי. המושגים האלה התמוססו כבר ובדרכם לעבור מן העולם, עד שיווצרו מושגים חדשים שיגדירו מציאות חדשה, דינמית ומשתנה. דבר דומה קורא בימין. חלקים גדולים בו, כולל בציונות הדתית הלאומית, יש מוטיבים לכאורה סוציאליסטים של עזרה לעני,לגר ולאלמנה, חמשת ה'מ''מים'' של ז'בוטינסקי. אומנם לא מדובר כאן בסוציאליזם לשמו אלא במדיניות חברתית סוציאלית העוזרת לחלשים. אבל מבחינה מדינית אותם ימנים דוגלים בשחרור המולדת מהכיבוש הערבי ויצירת מערכת קשרים חדשה בין היהודים לערבים במזרח התיכון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבל הבלים |
|||
|
|||
היות אדם קפיטליסט או סוציאליסט אינו קשור כלל לכמות הכסף שיש ברשותו אלא לאופן בו נצבר הכסף הזה. ככל שניתן לדעת, אהוד ברק השתכר את כל כספו בכוחות עצמו ובזיעת אפו בלבד בלי להעביד לצרך זה אף אדם אחר. לפיכך, גם אצל הסוציאליסט האדוק ביותר - אין בכך כל פסול. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבלים של הבל |
|||
|
|||
מוישה לא אמר דברים אחרים ממה שאתה אומר.... הוא רק ציין והצביע על השינויים שעברו התנועות הסוציאליסטיות בעשורים האחרים. הכסף הפך לכשר וללא פסול. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא נדע אם הוא הזיע עבור כספו |
|||
|
|||
עד שלא נדע מה עם המזוודות המכילות מאות אלפי דולרים ומיליוני דולרים, שהועברו לעמותות שהוא הקים. עד שלא יתן לנו דין וחשבון מלא הוא בחזקת חשוד כבד ביותר. מבחינה ציבורית הוא אשם ומורשע עד שיוכיח את ההיפך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה תלוי מאיזה זן סוציאליסטי נוצר ברק |
|||
|
|||
יש סוציאליסטים שעד היום רואים בכסף את השטן. ויש באמת סוציאליסטים שהם קפיטליסטים אבל מתעקשים להיקרא סוציאליסטים, - אנשים כמו ברק, פוטין....... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינני נדבק לסיסמאות וכינויים |
|||
|
|||
מי שיכול לעשות כסף והרבה, שיהיה לו לבריאות, בתנאי שעשה את כספו ביושר. סוציאליסט, קפיטליסט, תן לבן אדם כסף והוא יסכים שתכנה אותו איך שבא לך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינני נדבק לסיסמאות וכינויים |
|||
|
|||
בודאי שאסור לבידבק לסיסמאות ולכינויים... אלא אם הכינויים, כמו: קפיטליסטים וסוציאליסטים, הם כינויים מוכרים ומקובלים. לא מדובר כאן על ה''יכולת'' לעשות כסף, אלא על פגיעה חריפה בערך הסוציאליסטי המקודש ”כל אחד מקבל לפי צרכיו ונותן לפי יכולתו“. זו לא סיסמה, אלא זוהי מצווה סוציאליסטית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינני נדבק לסיסמאות וכינויים |
|||
|
|||
”כל אחד מקבל לפי צרכיו ונותן לפי יכולתו“, נשמע כמו קומוניזם, לא כמו סוציאליזם. סוציאליזם מדבר על חלוקת משאבים אחרת, מיסוי גבוה על העשירים, שירותי רווחה מפותחים, שירותים בסיסיים חינם... בקיצור, שאיפה לצמצום פערים בין העשיר לעני, לא על שיוויון מוחלט. בסקנדינביה יש סוציאליזם מפותח מאד הכולל מיסוי גבוה, ומעניין מאד שהעשירים רצים לשם ולא בורחים מהמיסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא נדע אם הוא הזיע עבור כספו |
|||
|
|||
גם עבריינים מזיעים כך שאני לא רואה כאן בעיה של ממש | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאומנותו הלגיטימית של 'האחר' כסוג של ריגוש פוסט-מודרניסטי |
|||
|
|||
אני מקבל בהחלט את הסיכום של החלק הראשון של כתיבתך. לגבי החלק השני אינני מאמין באפשרות כל שהיא לפתרון הסכסוך ע''י 'שטחים תמורת שטחים'. שום פלסטיני לא ירצה ולא יוגכל להשאיר בידי ישראל אפילו חלק קטן של כיבושי 67', גם אם בתמורתם הם יקבלו קצת מחולות ניצנה ואולי קצת מ''המשולש''. המשך הליכה במסלול אוסלו תוביל אותנו להמשך ויתורים חד צדדיים שבעבורם לא נקבל כלום, אלא רק נחמיר את מצבנו הביטחוני מול הפלסטינים. הפלסטינים לא רוצים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי גם לאחר שניסוג, אם ניסוג, מכל שיטחי הכיבוש של 67'. ואת זה אמר אבו מאזן המתון (מכחיש השואה) לפי לקסיקון השמאל ולא אדם ''קיצוני'' אצלם. בהנחה שאיננו עושים שלום רק עם אבו מאזן אלא עם עוד כמה מיליוני ערבים פלסטינים, מצבנו הוא בלתי אפשרי במסלול הזה. חלק קטן מן היהודים החרדים לא מכיר בישראל מסיבות דתיות. לפי פרשנותם (הקלוקלת) של הנבואה בתנ''ך הם מאמינים שחזון העצמות היבשות של יחזקאל יתממש ע''י אלוהים עצמו שיוביל יהודי יהודי בידיו ויביאהו לארץ ישראל. הם מסרבים להבין שאלוהים נותן לאדם את הזכות להחליט בעבור עצמו ועמו אם לקיים מצוות או לא, כולל מצוות עליה לארץ ישראל. ולפיכך שדבקותם האידיאולוגית דתית בגולה הם דווקא מרחיקים את הגאולה. כיום יותר ויותר מגזרים חרדיים מקבלים את התובנה של ''ראה וקדש'', ראה במלאכת הגאולה וחבור אליה (הרשות קיימת והיד נטויה), כולל אצל אדוקי החרדים בירושלים ובבני ברק. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי