|
אני מקבל בהחלט את הסיכום של החלק הראשון של כתיבתך.
לגבי החלק השני אינני מאמין באפשרות כל שהיא לפתרון הסכסוך ע''י 'שטחים תמורת שטחים'. שום פלסטיני לא ירצה ולא יוגכל להשאיר בידי ישראל אפילו חלק קטן של כיבושי 67', גם אם בתמורתם הם יקבלו קצת מחולות ניצנה ואולי קצת מ''המשולש''. המשך הליכה במסלול אוסלו תוביל אותנו להמשך ויתורים חד צדדיים שבעבורם לא נקבל כלום, אלא רק נחמיר את מצבנו הביטחוני מול הפלסטינים.
הפלסטינים לא רוצים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי גם לאחר שניסוג, אם ניסוג, מכל שיטחי הכיבוש של 67'. ואת זה אמר אבו מאזן המתון (מכחיש השואה) לפי לקסיקון השמאל ולא אדם ''קיצוני'' אצלם. בהנחה שאיננו עושים שלום רק עם אבו מאזן אלא עם עוד כמה מיליוני ערבים פלסטינים, מצבנו הוא בלתי אפשרי במסלול הזה.
חלק קטן מן היהודים החרדים לא מכיר בישראל מסיבות דתיות. לפי פרשנותם (הקלוקלת) של הנבואה בתנ''ך הם מאמינים שחזון העצמות היבשות של יחזקאל יתממש ע''י אלוהים עצמו שיוביל יהודי יהודי בידיו ויביאהו לארץ ישראל. הם מסרבים להבין שאלוהים נותן לאדם את הזכות להחליט בעבור עצמו ועמו אם לקיים מצוות או לא, כולל מצוות עליה לארץ ישראל. ולפיכך שדבקותם האידיאולוגית דתית בגולה הם דווקא מרחיקים את הגאולה.
כיום יותר ויותר מגזרים חרדיים מקבלים את התובנה של ''ראה וקדש'', ראה במלאכת הגאולה וחבור אליה (הרשות קיימת והיד נטויה), כולל אצל אדוקי החרדים בירושלים ובבני ברק. |
לאומנותו הלגיטימית של 'האחר' כסוג של ריגוש פוסט-מודרניסטי
