|
לנושא נידון, עדיין יכול להיות לא רק משולב הדוקות עם הנושא הזה, אלא אף מהותי לו. אבל אצל אנשים לא מעטים, בפרט בינוניים ונמוכים ביכולת חלוקת קשב, נושא נידון נישלט על ידי אסוסיאציות *מקדמיות* ומה שאינו שייך לדברים הבולטים בקשב שלהם ביחס לנושא הנידון, ניזרק מהקשב. וזה נראה להם חסר שייכות, ואין הם מקצים מאמץ.
מכאן גם התופעה שניתקלתי בה עם מפגרים או גבוליים, שביחס לדברים רבים יש להם נקודת עוורון, והם סבורים בגלל חוסר הבנתם שאתה טיפש יותר מהם. זוהי תופעת הסגירות של המוגבל קישבית.
בעל חלוקת הקשב הגבוהה יטמיע את הנקודה, ויזהה את השייכות. בעוד הערמומיות וחלק מהפיקחות המעשית הן אינטואיטיביות וכרוכות ביולוגית באבולוצייה שלנו כיצורים חברתיים האמורים לשרוד עקב ובנוכחות סביבה חברתית, הרי שהחוכמה ויכולת חלוקת הקשב אינן אינטואיטיביות וכרוכות ביכולת לזהות ידע חדש ככזה, לראות נקודות מהותיות חדשות. אלא שהערמומיות היום יומית מקנה לאנשים לא מעטים תחושת יתרון, שביחס אליה החוכמה ניראית לעיתים כסוג של טיפשות, עקב אי הכרה בדברים, נקודות עוורון. שכן האיש אומר לעצמו: אם אני ערמומי, לשם מה להתאמץ הלאה? אין שם שום דבר משמעותי... |
ראשית, רוחב יריעה אינו חוסר מיקוד אלא היפוכו המוחלט
